ומצור דבש רו

גוי אין בה כח להתיר את האשה. ולמה זה לא נתעוררת עליו דדבריו הם הפך הש"ס וכל הפוס' שהרי הרמב"ם פי"ג מהל' גירושין הל' י"ב פסק דישראל ששמע מפי גוי מל"ת מעיד ששמע מפיו ותנשא אשתו. ודבריו הם מימרא בש"ס יבמות דקכ"א כמ"ש הרב המגיד ז"ל שם ופסקו רבינו הטור בסי' י"ז ומר"ן בשולחנו הטהור סעיף י"ד. והיתכן שהרב משאת בנימין ז"ל יחלוק על רבותינו ורבותיו ז"ל, זאת לא תעלה על לב

ותו קל"ט דכפי פירושך בדברי הרב מ"ב ז"ל דישראל מפי גוי גרע מגוי מפי גוי. א"כ לא נשאר מציאות להתיר האשה ע"י עדות גוי מל"ת כי אנה יגיד עדותו במל"ת. ולמי יגיד. שאם יבא הגוי לב"ד ויספר מה שיודע אינו נאמן אפי' במל"ת שהרי מתכוין להעיד הוא. וכמ"ש מהרח"ש בקונטרים עיגונא דף יו"ד ע"ב. וכאשר תראה מזה באריכות בדברי הכנה"ג אה"ע סי' י"ז בהגה"ב סעיף ס"ב ושאר דוכתי שם. ואין אופן רק שהגוי יהיה מספר דבריו לפי תומו בפני איש ישראל. והישראלי יבא לפני ב"ד ויעיד. ועפ"י עדותו יתירו ב"ד את האשה וזה ברור. ולמטונך שישראל מפי גוי גרע טובא. א"כ לא נשאר לפנינו אופן כ"א גוי מפי גוי. והגוי האחרון מי יביא אותו לנו? ואנה יגיד דבריו.? והדברים האלה הם זרים ומוזרים קשים לשומעם. אף כי לא לכותבם

ונדונו של הרב מ"ב ז"ל הוא נדון אחר לגמרי. וענין דבריו הוא על מה שפסק מר"ן בסעיף ט"ז שגוי השומע מפי גוי אחר מסל"ת משיאין את האשה על פיו. והם דברי מהריק"ו בשורש קכ"א ורמ"א ז"ל הוסיף לבאר שאפי' אם הגוי הב' המסל"ת לא הגיד לן שגם הגוי הראשון שהגיד לו גם הוא היה מסל"ת. עכ"ז תלינן להקל כמ"ש המעיין בדברי רמ"א. והרב מ"ב ז"ל כתב בדין זה. שבישראל ששמע מפי גוי ובא להעיד צריך שיבאר בעדותו שהגוי שסיפר לו היה מסל"ת. אכן מסתמא לא תלינן להקל כדין גוי מפי גוי. דבנדון זה הישראל גרע מהגוי. וסבת גרעונו לפי שישראל רחמנים הם זע"ז. ואחד בהול על חבירו. וחייש שמא מתוך בהלתו על אחיו הישראלי. שאל את הגוי אודותיו והשיב לו וא"כ באו דברי הגוי ע"י שאלה. ולא מיקרי תו מסל"ת. זו היא סברת הרב משאת בנימין ז"ל. והפוסקים רבו עליה ולא פסקו כוותיה. וכאשר רשמת דבריהם הכי אחי אתה. ואולם כל זאת הוא בנדון שהיהודי מעיד עדות מצומצמת דברים. ר"ל שעדות הישראלי היא זאת. שמעתי מפי הגוי. שאיש פ' הישראלי. מת או נהרג וכיוצא באופן שמפי היהודי המעיד אין אנחנו שומעין רק דברים של מיתת פ' שעי"ז נתיר את האשה. וע"ז הוא מחלוקת הפוס' על סברת הרב מ"ב ז"ל שגם בזה תלינן להקל ואמרינן שמסתמא הגוי שסיפר להיהודי היה מסל"ת. ודלא כהרב מ"ב ז"ל אכן בנדו"ד בקב"ע של אליהו מלול המוצגת לפנינו. אליהו הנ"ז סיפר לפני ב"ד כל פרטי פרטות הדברים. מע"ת ראית פני הגוי עלי למעצראני. וכיצד התחיל הגוי מאליו לספר לו ענין יעקב לקוצייר ושמואל אל עאגז. מבלי שום שאלה על זה. ועוד הוסיף לספר מפי הגוי כל מאורעות ההרוגים אלה בחייהם ובמותם ובקבורתם. ומה שאירע להגוי בעבורם. וכל הדברים האלה וגלגוליהם שם אותם לפנינו בעדותו המוצגת לפנינו. ובנדון דידן מה צורך לנו באליהו הזה שיבא ויעיד שהגוי מסל"ת היה. הלא אנן נובין ונדון בדבר. ואנחנו נדע. בלתי שיודיענו הוא. כי הכל מוצג לפנינו מראש וע"ס. ועינינו הרואות ואזנינו שומעות שאין כאן שאלה אין כאן בהלה. כי היהודי אליהו מלול לא נכנס בשאלה עם הגוי מתחלת הדברים כלל כי לא ידע מעיקרא אם הגוי הזה עלי למעצראני ידע דבר מה מההרוגים האלה כלל. כי לא נביא הוא. ואין זה ענין לנדונו של הרב מ"ב ז"ל. והדברים פשוטים וברורים. וכפי"ז כל הספק הראשון והתרתו. הוא לא צורך בנדו"ד. כי אין כאן ספק מעיקרו. ורק משום יגדיל תורה. יקובל באהבה

(ב) בענין הספק השני והשלישי. לא ידעתי נפשי. למה חילקת אותם לשנים ועניינם אחד שאתה מברר אם עדות הגוי הזה תקרא מסל"ת או לא. והנה בספק השני שנסתפקת אם אותם הראיות שהיה הגוי רואה את אליהו מלול וכו' מוציא אותו מדין מסל"ת איניני רואה בדבר גם ריח ספק להטריח קולמוסך בהתרתו. כי הלא רז"ל הכריחו שיהיה הגוי מסל"ת. דהיינו שידבר ויספר דבריו לפי תומו בלתי שאלה קודמת. ואתה אחי חדשות אתה מבקש שיהיה הגוי גם רואה לפי תומו? ואיניני יודע אם הגוי ראה את היהודי אלף ראיות ביום אחד. ואח"ך התחיל לספר בלתי שום שאלה. מי הכנים זה בספק שראית הגוי תוציא דבריו הבאים אחרי הראיה מכלל מסל"ת. כי הדבר ברור. כי הגוי היה מסתכל באליהו העד להכירו אם הוא היהודי הנודע אליו אז יגלה אליו סודו כי הוא חבוש במאסר הלומאן באסוואן אעפ"י שהוא רשאי ללכת בשווקים וברחובות. אכן מן המבצר לא יצא החוצה. ואם אינו זה לא ידבר מאומה ועתה שהכירו כי זה הוא כצ'ר היהודי. אשר מכירו מקודל"ז. אז מצא הגוי מקים ליכנס עמו בדברים. וכאשר התחיל היהודי לשואלו ולמה באת הנה. אז התחיל הגוי לספר לפי תומו דבר מחודש שהוא עשוק משפט בענין יעקב אל קוצייר ושמואל אל עאגז וכל הספור

ואם חששת שמא אותם הראיות של הגוי ביהודי אליהו מלול. הוא שהגוי עושה כל טצדקי כדי להגיד להיהודי מענין הנהרגים הנ"ל. ואותה הוא מבקש הגוי. וחששת שמא בזה הגוי מתכוין להעיד. ואז לא מיקרי מסל"ת. אין זו חששא של כלום. דעדיפא מזה טובא ראיתי למהרח"ש בתשו' סי' ה'. בנדון עדות גוי שאמר ליהודי אני מבקש אותך ולא מצאתיך בביתך. ואמ"ל היהודי מה תבקש ממני. ואמ"ל הגוי אלך עמך לביתך ואגיד לך את אשר אני רוצה. ובא הערל לבית היהודי והגיד לו בלי שאלה איך ביום פ' וכל עדות הגוי בענין יהודי הנהרג יעויי"ש והשיב ע"ז מהרח"ש ז"ל בתשו' הנז' דק"ט ע"א וז"ל בענין הג' שהיה הגוי מבקש אחר היהודי להודיעו ממיתתו של פ' הנהרג שנראה לכאורה שאין זה מסל"ת. אי מהא לא אירייא שהרי הפוסקים קמאי ובתראי לא הוציאו הגוי מכלל מסל"ת. רק בחד מתלתא גווני. א' שיזכיר שם האשה בעדותו שזה מתכוין להתירה ב' שיבא לב"ד ויאמר פ' מת שזה מתכוין להעיד בפני ב"ד. ג'. אם באו דבריו ע"י שאלה ששאלוהו מקודם אבל כל שאמר מעצמו אעפ"י שהוא מתכוין להודיעו ליכא בית מיחוש דהא כל גוי מסל"ת שאומר לאחרים פ' מת. ודאי בא להודיע מה שאינן יודעים. וראיה מהנהו עובדי מאן איכא בי חיוואי שכיב חיוואי וכ"כ הריב"ש יעויי"ש דב"ק. הרי דעדיפא מינה בנדון מהרח"ש. שהגוי היה מבקשו בפועל. ואמ"ל לילך עמו לבית. והלך ושם הגיד לו מאליו בלתי שאלה. חשיב ליה מהרח"ש והריב"ש ז"ל מסל"ת. צא ולמד בק"ו לנדו"ד שאין כאן לא אמירה ולא דיבור רק ראות עין. אין כאן קול מראה ולא ריח ספק דברור דהוי מסל"ת, במה שסיפר אח"כ

ועל החששה שחששת בשאלת היהודי "ואיש גאבך הנא" ואשכחת לה פתרי מדברי מהרשד"ם בסי' ר"ד. דאין בכך כלום. יפה כיוונת אחי בדבר. אך נדו"ד עדיף טפי מנדון מהרשד"ם ז"ל דהתם התחלת הדיבור