ומצור דבש רה

ובכן אחרי הודיע אלהים אותנו. כי האשה הזאת הוסרה מכבלי עיגונה מעת שנהרג בעלה ומאותו רגע הופקע ממנה זיקת א"א והרי היא כפנויה ממש. ומרדוך בן שמואל הכהן שבא עליה בא עליה בחזקת פנויה. והבנים שנולדו מהם הרי הם כשרים לבא בקהל ה'. דון מינה דבשגם הבועל הנז' הוא כהן אינה אסורה לינשא לו. כפסק מר"ן באה"ע הלכות פו"ר סי' ו' ס"ז שכתב. וכן כהן הבא על הפנויה אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה לזנות שהיא במלקות. לא נעשית זונה ולא נפסלה מהכהונה שהרי אינה אסורה לינשא לו ע"כ. ובפרט בנדו"ד שלא היתה בזה קדשה רק ממנו נתעברה ושניהם מודים בזה. וגם הבנים לא נפסלו מהכהונה והרי הם כהנים לכל דבר. וכן פסק מור"ם ז"ל בהגה"ה באה"ע הל' פי"ר סי' ג' משם תשובות הרא"ש ז"ל וז"ל. כהן הבא על הפנויה ומידה שהוא בני. הבן כהן ולא חיישינן שמא הפקירה נפשה לאחרים. ואולי תאמר משום שבא עליה בנדתה. או מטעם כלה בלא ברכה וכו'. הנה האשה הזאת בסוף דבריה. בלתי שנשאל את פיה בזה העידה כי היא טובלת בכל פעם אחרי נדתה. ואם לא נאמין לדבריה בזה או לטעם כלה בלא ברכה וכו'. עכ"פ הרי פסק מר"ן ז"ל בסי' ד'. דעם דאיקרי בן הנדה ופגום. חלל לא הוי. יעוי"ש

כל זה כתבתי לעניות דעתי. במעט הספרים אשר אתי. להלכה ולא למעשה. עד אשר יסכים מארי דאתרא הדין. עט"ר רב אחאי הרה"ג ר"מ ור"מ אהרן קדוש ה'. אשר לו נוגע דבר המשפט. כאשר קדמה הידיעה בתחי' דברי. ואם שגיתי את"מ. כ"ד המתאבק בעפר התורה ולומדיה. הכותב פה עוב"י מצרים יע"א בש"א לחדש אדר ה"ן סדר למקרא יערוך אותו אהרן. הצעיר מסעוד חי ן' שמעון ס"ט סי' ד' וזאת תשובת עט"ר הרב ש"י על הפס"ד הנז"ל אחי נועם. יעמד חי לנצח

חזה הוית טסקא דדינא אשר שלחת אלי. אשר העלית בכחך בכחא דהיתירא להאשה וילדיה. צללת במים אדירים והעלית בידך מרגלית משובצת בפניני העיון. ואבני חן הסברה הישרה. וידך רב לך לחפש בדברי הפוסקים ולמשקו"ט בדב"ק עדי הוצאת לאור משפט. שמחתני בפעלך הגיתי בכל לב בדבריך הנעימים. אשר הקיפה חקירתך כל הסעיפים והסניפים הראוים להתבקר מפני הספקות אשר יש בנדון שלפנינו. ועל כולם מתחת קו עיונך. והתרת אותם כפי מה שחננך ה' ואני תפילה יפוצו מעיינותיך חוצה. וה' אלהיך ירצך. ויהיה בעזרך תמיד ללמוד וללמד לשמור ולעשות. כיר"א

ואולם. אח עצמי. בכל אהבתי התקועה בלבי עמוק אליך לא אכסה להעיר אזנך שבכמה מקומות דבריך תמוהים למבין ויש מקומות אשר בהם באת גם לכלל שגיאה. וזה גרם לך אחי טוב ריבוי ההסתבך במציאות ספקות והתרתם ללא צורך. ואני לא הייתי משים לב לדקדק אחריך בדברים כאלה. ורק הייתי נטפל לראות אסוף דינא אם הדין דין אמת שהותרה אשה זאת או לא לולי אשר בקשת ממני לשית לבי לכל אשר כתבת בדין זה עם שבזה תעמיס עלי עבודה כפולה. אכן לא אוכל להשיב פניך ריקם חלילה. ותחת אשר גם אני העמסתי עליך עבודת הפס"ד הלזה. ואולם לא צדקת בתלונתך אשר התלוננת כי תחילת כניסתך לדרך הפסק מסרתי לך ענין עיגונא דאתתא וערוה החמורה וכו'. לא כן אחי. נהפוך הוא כי חומרו קולו. דע לך כי בכל מקצעות דיני התורה הרחבים מני ים לא תמצא מקצוע דין אשר שדהו נעבד בידי רבותינו הפוסקים זי"ע כדין עיגונא דאתתא. אשר כל סעיף וסניף ממה שיוכל שכל המעין לחשוב. וממה שיתכן להיות במציאות הענין. הכל נמצא בספרי הפוס' ז"ל ראשונים ואחרונים ועד האחרון בדברי התייר הגדול עטר'ת החיי'ם הרב כנה"ג זיע"א בסי' י"ז בהגה"ט ובהגה"ב דבר נפלא. יען לדאבון לב המיתה שכיחא. ותוצאותיה אין להם מספר. וכמעט אין ספר מספרי הפוס' בעלי ההוראה ויושבי על מדין אשר לא תמצא בו שו"ת בדין עיגונא דאתתא רח"ל. וגם דע כי בכל דיני התורה שת"ת החמורים מצד גודל איסורם לא תמצא דין אשר תוה"ק החסידה והרחמניה. הטתה אליו חסד להקל בו בכל אופני הקולות כדין עיגונא דאתתא. וכל ספרי הפוס' מלאים מזה ובכל כחם יטו לצד ההיתר אם רק יהיה נעזר מצד הדין. עד גדר שמנעו מאתנו החקירה והדרישה בעדות אשה עגונה. כמ"ש מר"ן סעיף כ"א יעויי"ש. ואמרו שהחוקר ודורש אין רוח חכמים נוחה הימנו. (הרמב"ם בתשו' והזכירה מהרשד"ם אה"ע סי' נ"ד ושאר דוכתי. וכן הזכירה מר"ן בתשו' לדיני גוי מסל"ת סי' ה' ושאר דוכתי) ברוך אלהינו שנתן לנו תורה קדושה וטהורה ונעימה כזאת. וע"כ לדעתי פס"ד בעיגונא דאתתא. וקל הוא ממקצוע זולתו. אם רק תהיה הקב"ע אשר עליה יסוב נקודת מרכז הפסק. תהיה עדות ברורה ונכונה. אין בה חלקי הסותר או בנין השערות ואומדנות בלי יסוד נכון ובסיס קיים שאל"כ לשוא צרף צורף. ואם בינה שמעה זאת, ואין כונתי בזה להקל ערך יגיעך ועמלך בדבר המשפט הלזה. זאת לא זאת. רק להציל עצמי מתלונתך. ואולם פעלך ירצה. כקרבן אשה. ואחריתך ישגא מאד בחכמה ותושיה בעזרת הבורא. והנני חוזר לאשר הבטחתיך לעיין בכל דבריך. ואעירך רק בהיותר מורגש בהם התימה. ואקצר כל מה דאיפשר. וזה החלי. וה' יעזור לי

(א) בספק הראשון כתבת שבנדו"ד בהקב"ע המוצגת לפנינו שענינה שהישראל אליהו מלול שמע מפי הגוי המסל"ת כל העדות יש להסתפק ולומר דישראל ששמע מפי הגוי. גרע מגוי מפי גוי מסל"ת. והיא סברת הרב משאת בנימין סי' מ"ו. ושוב כתבת דכל הפוסקים דחו דבריו. והבאת את הדברים משם הרב שער אשר ז"ל. (עם כי לא הראיתנו איה מקום כבוד דבריו. אכן הנהו בח' אה"ע סי' יו"ד דנ"ג ע"ב) וזו הלכה העלית דלא קי"ל הכי וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל. ויפה כתבת אחי דס' הרב מ"ב יחידית היא וכל הפוס' שהביאו דבריו פסקו דלא כוותיה הלא בספרתם

האמנם בנדון דידן. תמהתי מראות. מה לך אחי כי נזעקת ותר'ב משאת בנימין חנם. שאין דבריו נוגעים לנדו"ד. ולא כאשר הבנת אחי פשטות דבריו. שהדבר זר ומוזר לדבר כן שעדות גוי מפי גוי עדיף מעדות ישראל מפי גוי. ומי זה יוציא מפיו דברים כאלה הס מלהזכיר. ולמטונך שכן תפסת בפשט המאמר דגוי מפי גוי עדיף מישראל מפי גוי. ועדות הישראלי גריעא טובא. א"כ יתחייב מזה דעדות ישראל מפי