ומצור דבש רד

האלו ולכן הורו היתר לעצמם. ומזה חרה אפו להרה"ג ר' יו"ט ז"ל וזאת היא המסורה האמתית ונכונה שיש לב"ד בדבר הזה. וגם לפי דבריהם שאחר ד' שנים נתקדשו זה לזה. נאמר שכן הדבר וכן עשו להשקיט פיות ההמון היודעים כל הענין ושהם יושבים זע"ז באיסור. ונתחכמו לעשות הקידושין. שלפי דעתם כי מעתה ישיבתם זה ע"ז הרי היא בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער וזה הוא טעמו ונימוקו של הרב ז"ל שלא רצה ליטפל בדינם וגער בהאשה הנז' להוציאה מעל פניו. ומן הראוי היה גם עתה שלא ליטפל בהם. ודי לנו אם נשיג זאת ונציל את האשה מחזקת א"א ואח"כ תחול אשמתם על ראשם. ועדת ישראל נקיה מכל רע. ולא לתת להם יד לינשא זה עם זה. למטן כל העם ישמעו וייראו וידעו כי יש אלהים שופטים בישראל אכן לדאבון לבב אין דורנו עולה יפה ואין בכח ב"ד להעמיד דגל הדת על תלה. כאשר הנסיון הוכיח בחברת פועלי עון הללו. גם מכ"ג שנה ויותר אשר הדור ההוא היה יותר מוכשר וירא חטא מדורינו זה. והרבה טרחו ויגעו להפריד קשר בוגדים ותקותם נשארה מעל. עוד זאת רעה חולה כי במשך השנים הרבות האלו כבר הולידו בנים ובנות לרוב ומצוה רבה היא לחפש צד זכות על הבנים האלו אשר בשגם הוריהם חטאו הם לא חטאו. וחיישינן פן כאשר יגדלו ויכירו לדעת כי הוריהם יושבים באיסור בלתי שום היתר מב"ד ואין פוצה פה. פן יצאו לתרבות רעה ואז יהיה יפה כח הבנים מכח האבות ומי יודע מה תהא אחריתם ומה תקלה תצא מהם ועוד אחרת כי המשפחה הזאת שוררים בה עוני ומחסור עד זיבולא בתרייתא. ואם נרחיקם לבא בקהל ה'. אזי יש ח"ו חששה להמרת דת ועניות מעברת אדם וכו' וע"כ רז"ל ראשונים ואחרונים בענינים כאלו הקלו הרבה. ואמרו שעיגון פסול לבא בקהל. אין לך עיגון יותר גדול מזה. כמבואר מסוף תשובת הרב פתחי תשובה סי' י"ז שהביא משם תשובות רע"ק איגר ז"ל ומתשובות הרב חתם סופר סי' ל' ול"א ול"ה יעוי"ש

והנה מצד להתיר להאשה הזאת שתנשא עם הבועל בעצמו. מלבד כי בזה אין הסברא נותנת שתחול עליהם ההלכה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שפסק מר"ן באה"ע סי' י"א סעיף א' דההיא קא משתעי באופן אשה שזינתה תחת בעלה ובעלה קיים שמוציאין אותה מתחת הבעל בגט אפי' היו לה כמה בנים. אזי בודאי שכשם שנאסרה על הבעל כך נאסרה לבועל. האמנם בנדון כזה שבאמת נתברר כי לא בא עליה רק אחר מיתת בעלה אין מקום לאמירה זאת ובסור הסבה יוסר המסובב

וכעין זה ממש הובא בתשובת הרב ברכי יוסף אות ה' שהביא בשם הרב מוצל מאש סי' מ"ו שנסתפק על מי שבא בזנות על אשה שהיתה בחזקת א"א ובעלה הלך למדינת הים ושניהם לדבר עבירה נתכוונו ברצון. ואח"ז נתברר שבזמן שזינתה כבר היה מת בעלה אי שריא לבועל או לא כיון דכיונו לדבר עבירה והעלה הרב להתירה לבועל מדינא. והרב ישועות יעקב סי' ק"ו הזכיר ג"כ ספק זה בשם רבנים אחרונים והוא ז"ל כתב דמה ספק יש בכאן? דבודאי מותרת. כי מה בכך שכונתם היתה לאיסור הואיל ובאמת לא זינתה. וגם הביא ראיה מההיא דכתובות כל היוצא למלתמת ב"ד ג"כ כותב לאשתו אף דבשעת מעשה ספק היה יעויי"ש. ועיין להרב פ"ת סי' י"א ס"ק ג' וכן ראיתי להרב ישרי לב ז"ל ח' אה"ע אות א' שהביא ג"כ דברי הרב מוצל מאש הנז' ודברי ג"ע הרב חיד"א ז"ל על הברכים אה"ע סי' י"א דפשיטא ליה דמותרת ומעלת נכדו האי תנא דידן הא"ח נפשינו הרה"ג ר"מ ור"מ תנא דבי אליהו שי' ציין לזה תשובות רבות הלא בספרתם ז"ל שהעלו להתירה לכתחילה בלי שום פקפוק והנה בנדון דידן בשגם כי אם לא נאמין לעדותם של האיש והאשה הנז' על אומרם שלא קשרו האהבה רק אחר עבור ד' שנים ונתקדשה ממנו ואחר שבאו לפני הרב ומו"ץ ולא רצה ליטפל בדינם. הנה זאת נוכל לדעת דבר אמת גלוי לכל כי לא הכירו האיש את האשה רק אחר שנתברר להם כי הנעלמים הללו אינם עוד בחיים. והורצחו בידי הגויים. והממשלה שפטה את הרוצחים לעבודת פרך וראו בעיניהם את כלי מלאכת הנרצחים. אשר בשגם אין עדותם מעלה ומורדת לענין דינא. עכ"פ באו דבריהם מכוונים אל האמת למה שהעיד הגוי כמבואר בעדות שהעיד הגוי בפני הישראל. ובעדות האיש והאשה הנז' שהרואה יראה כי כולם נוטים למטרה אחת ואין שום הכחשה ביניהם. ונראים הדברים כי אמת בפיהם. באופן דבצירוף כל האמור הרי יש לנו כח גמור וידים מספיקות להתירה לינשא עמו לכתחילה

ומצד הבנים להכשירם לבא בקהל ה'. עם כי האי מילתא דפשיטא היא. ולא בעיא קרא. שכיון שהאם יצתה מזיקת אשת איש והותרה לינשא לבועל לכתחילה. פשיטא שהבנים כשרים לבא בקהל. אלא דעוד ראיתי מבואר ענין דומה לזה מתשו' רע"ק איגר ז"ל סי' קכ"ג שנשאל מאיש אחד להזדקק בדינו אודות המערערים עליו ועל אחותו לפסול אותם ואת בניהם מלבא בקהל ישראל מחמת שאמם נשאת לאביהם מבלי גבית עדות בב"ד שבעלה הראשון מת. והנה עתה מעיד עד אחד ששמע מפי אחי בעלה הראשון קודם שנשאת לשני. שמתאבל על אחיו ע"י מה שנודע לו בכתב כי אחיו מת. וכתב הרב ז"ל דלכאורה עדות זו מספקת להתיר לאשתו לינשא. אך כ"ז אם היה זה העד בא להעיד כן להתיר את האשה לינשא. דהאמינו רז"ל לעד אחד ולעד מפי עד משום עיגונא דאתתא כאשר האריכו רבותינו ז"ל. משא"כ כשמעיד העד אחר מיתת האשה דעיקר העדות היא על הבנים שהולידה. אולי יש לומר דבכי האי גוונא לא האמינוהו ואוקמיה אדינא דבמקום חזקת א"א אין עד אחד נאמן. ופלפל הרב בזה ולבסוף העלה הרב ז"ל להתיר ולהקל אף במעיד אחר מיתתה כדי להכשיר את הבנים דכמו שמקילים בעיגונא דאתתא. הכי נמי מקילין במקום עיגון פסול משפחה ופסול לבא בקהל עכ"ל. וכן הביא הרב ז"ל בסי' קכ"ד וקכ"ה כמה צדדים להקל והתירם לבא בקהל יעוי"ש. הרי לך בהדיא כי בענין האשה פשיטא ליה. ומה שהוצרך לפלפל הוא רק עבור הבנים וטעמו הוא משום שבאה העדות אחר מיתת האשה ורק כדי להכשיר את הבנים. הא לאו הכי לו היתה האשה עודנה בחיים ובאה האשה לבקש היתר עבורה ועל בניה כי אז לא היה אפי' ספק להתירה. עם שהעדות העיקרית שעליה סמך הרב ז"ל יש הפרש הרבה בינה לבין נדו"ד כאשר יראה הרואה במקור תשובת הרב ז"ל מכל הצדדים

והנה בנדו"ד עדיף טפי שהרי עיקר העדות לא באה אלא עבור האשה. והעדות היא חזקה כראי מוצק לדעת כל הפוס' ז"ל וענין הבנים הוא רק ענין מסתעף ממנה כי הא בהא תליא. וכאשר נתברר כי בעת שזינתה לא היתה כו"ע בחזקת א"א והבנים שנולדו ממנה נולדו אחר זמן גדול. בודאי דהבנים כשרים לבא בקהל: