ומצור דבש רב

הרי ברור הדברים שאין לך קש"ד יותר מזה. דהרי איכא קש"ד לפניו ולאחריו. וכמ"ש הרב הכנה"ג והרב עדות ביהוסף ח"א סי' י"ד והביא דבריו הרב שא"ש ז"ל אה"ע סי' יו"ד דאם אמר הגוי הרגו אותו והשליכו איתי לנהר גם הר"ן ז"ל יודה דהוי קשר דברים. כ"ש הכא אשר הגוי הביא כל פרשת העיבור במה שאירע לו מראש וע"ס הרי אין לך קש"ד יותר גדול מזה. וגדולה מזאת מצאתי מפורש דאם באו דברי הגוי כמתאונן על צערו אין צריך קש"ד כו"ע. ובכן נאמר. כי אי בעינן קשר דברים לצאת ידי חובת סברת הר"ן ז"ל ודעימיה. הא איכא קש"ד לפניו ולאחריו וגם אם נחשוב שלדעת הר"ן ז"ל אין כל זה נחשב קש"ד. הא כשבאו דברי הגוי כמתאונן אפי' הר"ן ז"ל יודה דאין צריך. והדברים פשוטים

האמנם פש גבן מאי דקיימא באנפין כי הגוי הזכיר רק בשלילה. השמות יעקב אל קוצייר וסלימאן אל עאגז בלתי שיזכיר שם אביהם ושם עירם וכבר נודע כי לענין דינא בעינן שמו וש"א וש"ע. ולדעת כל הפוס' ז"ל דבבציר מתרתי מנייהו לא סגי. והכא בנדו"ד ליכא רק חדא שהיא שמותם וכן לא הזכיר באיזה עיר היתה הריגתם האם סגי בהכי או בעינן שלשתן יחד או לפחות תרתי מנייהו. ועוד הכא איכא גריעותא אחרת בשם האחד הנעלמים שהזכיר שמו בשם סלימאן שפירושו שלמה. והאמת איני כן אלא שמו שמואל. ומאין יצא שם סלימאן ואולי עדות הגוי באה על איש אחר שבאמת שמו סלימאן. ולא על שמואל קא משתעי

הן אמת כי בנדון דומה לזה הביא הרב שא"ש בתשובותיו סי' יו"ד ראיה להתירא מההיא דפ' האשה בתרא דאמרינן התם מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא גוי אחד ואמר חבל על קולר שהיו מהלכים לאנטוכיא שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בששים בנ"א שהיו מהלכין לביתר ובא גוי אחד ואמר חבל על ששים בנ"א שהיו מהלכים בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. והנה לפי דברי הרא"ש ז"ל בתשובו' דהיתירא דהתם היתה משום שהזכיר הגוי מנין האנשים ומקום הליכתם. ובכן אף בנדו"ד דבשגם נאמר כי גדולה מזאת איכא הכא שהזכיר שם פ' ופ' ומתו וקברתים במקום פ' בצירוף שני ההורגים והשלכתי עליהם עפר. אכן כלפי זה יש גריעותא אחרת בנדון דידן. דאלו בנדון הגמ' הרי הזכיר שהיו מהלכים לאנטוכיא וביתר וכן אמר בעדותו. א"כ הרי הזכיר מספרם ושם עירם והרי איכא תרתי הנותנים ידיים להיתר וכמו שכתב הרא"ש ז"ל. אכן בנדון דידן לא הזכיר רק יעקב אל קוצייר וסלימאן אל עאגז בלתי הזכרת ש"ע וש"א ומאין נודע אם אלו הם הנהרגים והרי כמה יעקב וסלימאן איכא בשוקא. אשר בזה מצינו למר"ן ז"ל בתשובו' מחמיר בזה הרבה. וכן ידוע הסכמת הפוס' ז"ל להחמיר בזה. ובקונטריס עגונות רמ"ז קכ"ט דארבעה גאוני עולם מחמירין בזה ומי יקל ראשו כנגדם! אלא דאי משום הא כבר כתב מהרשד"ש ז"ל והביא דבריי הרב דרכי נועם סי' כ"ט והרב משפטים ישרים הנד"מ סי' ר"ב וז"ל. מה שצריך שמו וש"א וש"ע שלשתן יחד כפי דעת מהפוס' ז"ל או תרתי מינייהו כל זה פשיטא דלאו מילתא בלא טעמא הוא דנימא דבר זה הוא חק. אלא טעמא רבא איכא. והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר. וכל שידענו בבירור על מי מדבר די בזה. עוד כתב וז"ל ועוד דהכא לא צריכנא להאי דבשלמא היכא שהעד אינו מכיר האיש אשר הוא מעיד עליו אשר אז איכא לספוקי על איזה אדם מעיד. אבל בנדו"ד שהגוי היה מדבר ומבשר על איש ידוע לו. גם ידוע להאיש אשר הוא מודיע לו. אין כאן שום ערעור עכ"ל והרב מהרשד"ם ז"ל התיר על עדות גוי שא"ל לישראל "סופיטיס סי' אקיל אמיגו מורייו" פי' ידעת אדון אותו החבר מת. ופסק הרב ז"ל דכיון שלא היה עסק בין הגוי ההיא ובין הישראלי כ"א על אותו היהודי. אשתו מותרת. וכן פסקו רוב הפוס' דאם מדברי הגוי ניכר שעל אותו האיש מדבר עדיף משלשתן וכן אם יש הוכחות ברורות שעל אותו האיש קא מסהיד אין צריך הני תלת וכן העלה הרב הון רב בתשו' דף ל"ח וט"ל בההיא דהרוג שלא הזכיר אף שמו והעלה דכיון שמספר בעיר המבוקש ועליו הוא אומר הגוי הנז' ואין נפקד מהעיר אלא הוא מהני אף שלא הזכיר את שמו. וכן פסק הרב מהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' ס"ג דכשהגוי מדבר על איש ידוע לו ויודעים אנו על מי מדבר די בזה. ובכן גם בנדון דידן שדיבר הגוי כמו שהוא פשוט אליו שהישראלי הר' אליהו מלול הנ"ז מכיר את אלו הנהרגים בהיותם כולם מעיר אחת ואין השמות האלה אנשים אחרים ידועים לשניהם אלא אלו הנעדרים נראה בשופי להתיר אעפ"י שלא הזכיר לא ש"א ולא ש"ע. וכן העלה מהרשד"ם ז"ל בח' אה"ע סי' נ"ג והביאו הכנה"ג סי' י"ז סי' רכ"ב דכשאמר הגוי ליהודי שהיה מעיר פ' היהודי פ' נהרג הוי כמזכיר שם עירו. והיינו כי לא הזכיר רק שמו. ואתייא זאת לחשבה כשם עירו כדי שיהיו בה תרתי. שמו וש"ע. אף שלא הזכיר שם אביו. וכן מה שהביא הכנה"ג בסעיף רט"ו משם הרב משפטי צדק ח"ב סי' ס"ג שאעפ"י שהמעיד לא העיד בעיר הנהרג אלא שתפסוהו בעבור הנהרג מעיר אחרת והודה שהרגו הרי הוא כמזכיר ש"ע והיוצא לנו מזה בנדו"ד דכיון שהגוי מכיר את היהודים הנהרגים מקדמת דנא ומספר ליהודי בן עירם של הנהרגים היודעם ומכירם ואין השמות הללו נעדרים מהעיר אלא הם בעצמם אין צורך להני תלת. וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בתשו' סי' ל"ה משם הרמב"ם ז"ל שהוא אחד מהד' אופנים שביאר שם. וז"ל כשיחפשו העיר שיצא משם לדעת אם לא יצא משם אלא הוא אעפ"י שאותו המת או הנהרג הוא אחד לבדו ואעפ"י שלא היה לא שמו ולא שם אביו ולא שם הליכתו ידוע סגי בהכי. וכן בתשובת מהר"ם מלובלין סי' קל"ב דאם מתוך העדות מוכיח שהמעיד או המל"ת היה מכירו שנהרג. בהזכרת שמו לבד סגי. והכא הא איכא שמו וש"ע בצירוף סברות הפוס' ז"ל שהבאנו מעלה לחשבו כשם עירו. ובר מין דין טיבותא אחרת איכא הכא כי הנהרגים הם שנים. וכל שעדות הגוי באה על נהרגים או מתים שהיו יותר מאחד אעפ"י שלא היה לא שמם ולא שם אבותיהם מהני. וזה הוא ג"כ אופן שני מהד' אופנים שהביא הרא"ש משם הרמב"ם ז"ל

ועוד אחרת איכא טיבותא בנדון דידן בהעדות שהעיד הגוי בפני הישראלי. שהגוי לא הסתפק באמירת השמות של הנהרגים יעקב וסלימאן. רק הוסיף והיה נותן בהם סימנים בעצם גופם. באומרו יעקב הקצר וסלימאן הסומא. והרי זאת עולה יפה משיזכיר שם עירם או ש"א. כי טעם ההכרח להם הוא רק לברורי מילתא כי היכי דלא ליחלפו באחרים. והנה בנדו"ד שהוא נותן סימני הנהרגים באומרו פ' הקצר ופ' הסומא הניכרים לכל יושבי העיר הא ודאי דליכא שום ספק שיוחלפו באחרים. דאנן ידעינן שאין שום יעקב קצר וסלימאן סומא שהיו שותפים והלכו לכפרים לרגלי מלאכתם ולא שבו. אלא