ומצור דבש ר

ומעתה אלכה לי לעמוד על הדבר. אם יש בקב"ע של העד אליהו מלול הנ"ז נ"י כדי להתיר אשה זו וילדיה. ולרווחה דמילתא אביא כל הספיקות וס"ס שיש בענין דנא. ובשגם אולי יהיה איזה מהם שלא לצורך. בכ"ז לאהבת התורה והרחבת משפטיה אביא עמודי שש ספקות עומדים לי בדבר הזה כאשר אבארם אחת לאחת בע"ה

הספק הראשון כי הישראלי המעיד הנ"ז בא לב"ד להעיד על מה ששמע מפי הגוי הנז"ל ועלינו לדעת אם נחשוב עדות הישראלי הנ"ז כמו גוי מפי גוי דמסתמא תלינן להקל שהיה מסל"ת. ונאמר שאף בעדות ישראל מפי גוי דינא הכי. או שנאמר כי ישראל מפי גוי עדיף טפי מגוי מפי גוי. או גרע ממנה

הספק השני. אם עדות הגוי שהעיד בפני היהודי הזה אם נקרא מסיח לפי תומו. כיון שלא מאליו התחיל הגוי הזה לדבר שהרי מקדמת דנא ראהו כמה פעמים ולא דיבר אתו מאומה. רק הפעם האחרונה על ידי שהסתכל בו עוד הפעם כנהוג. ואמר לו היהודי מה אתה מסתכל בי בכל פעם. האם אני חייב לך דבר. ואז התחיל הגוי לדבר דבריו. האם נקרא זה מל"ת. או לא. וכיון שהדבר תלוי בספק אם הוא מל"ת אז חיישינן לפ' מור"ם ז"ל בהגהה סי' י"ז סעיף ט' דבכל דבר שהוא ספק אם הסיח לפי תומו או לא אזלינן לחומרא

הספק השלישי. שבאמור הגוי להיהודי. גית פי' קציי"ת יעקב אל קיצייר וסלימאן אל עאגז. שאל אותו היהודי באומרו. "ואנתה כונת ווייא אלי קטלוהום" ואז התחיל הגוי להגיד ענין הריגת שתי האנשים האלה. ונמצא כי דברי הגוי באו לתשובה על שאלת הישראלי. וידוע כמה נתחבטו הפוס' ז"ל באופן כזה שבאו דברי הגוי על שאלה. שהרי הגוי עדיין לא הזכיר לא מהריגתם ולא ממיתתם. או חיישינן שמא נודע זאת להיהודי עפ"י קול הברה דאז אין משגיחין בבת קול ואולי מזה בא הגוי להעיד אח"כ ולא מיקרי מל"ת

הספק הרביעי. אם הדברים שעברו בין הגוי ובין היהודי קודם שיודיענו מענין הנהרגים אם נקראים קשר דברים לדעת הפוס' ז"ל דס"ל בעינן קש"ד עם מסל"ת. או אין הדברים ההם נקראים קש"ד

הספק החמישי. כי הגוי שהעיד בפני היהודי בהזכרת הנהרגים אמר את שמותם רק בשלילה. יעקב אל קוצייר (הקצר) וסלימאן אל עאגז (הסומא) ולא זכר לא שם אביהם ולא שם עירם. וכן לא זכר באיזה מקום (עיר) היתה הריגתם ובכן לענין דינא אי בעינן שיזכיר שמו וש"א וש"ע או סגי באופן זה. והיותר רעה חולה כי שם סלימאן הזה מהיכן יצא. באשר אחד מהנעלמים שהוא סומה שמו שמואל ולא סלימאן שפירושו שלמה ומאין נדע כי עדות הגוי באמירת סלימאן אל עאגז כונתו על שמואל האחד מהנעלמים הנ"ז ולא על איש אחר שבאמת שמו סלימאן והוא ג"כ סומא

הספק הששי. כי הנבל מרדוך הכהן הנז' שבא על האשה סוקאר הנז' באיסור והוליד ממנה בנים ובנות כאשר נתבאר בהשאלה הנהו כהן בן כהן. ובכן נאמר שכיון שבא עליה בעודנה בחזקת אשת איש נאסרה עליו. או נאמר שאף אם תהיה האשה מותרת לינשא לבועל. כ"ז הוא אם הבועל ישראל. אכן הכא כיון שהוא כהן אין מקום להתירה אליו ומה דין הבנים שיצאו מהם אם הם כשרים לכהונה או נתחללו מהכהונה ע"י מעשי הוריהם

והנה עתה הבא נבא לישב הספיקות הנ"ל כסדרן על ראשון ראשון. אם יעזור ה' בידינו. דהנה ידוע כי בעדות עיגונא דאתתא התירו עפ"י עדות גוי אחד וכן פשטה ההוראה להקל. ועיין להרב ישרי לב ולהרב כפי אהרן סי' ג'. וכן בגוי מפי גוי פשטה ההוראה להקל. האמנם בישראל המעיד מפי גוי. הנה הרב משאת בנימין סי' מ"ו וס"ג הביא דגוי מפי גוי הוא עדיף מישראל מפי גוי. האמנם רבו החולקים עליו והביא הדברים הרב שער אשר ז"ל משם מהר"ם אלשיך סי' מ"ד ומהרשד"ם אה"ע סי' ז"ך שכתבו דאם אמרו בגוי מפי גוי דתלינן להקל. כ"ש בישראל מפי גוי. ומכל מקים גם אם נאמר דלא עדיף. הא מיהא לא נמצא מי שיאמר דגרע הישראל מגוי והם חולקים על הרב משאת בנימין ז"ל, ולבסוף העלה הרב ז"ל דעכשיו שפשטה הוראה להקל בגוי מפי גוי. ודאי דגם בישראל דינא הכי וכהסכמת כל האחרונים. א"כ אף הכא נמי שהישראל מעיד מה ששמע מפי הגוי תלינן להקל רק דלכאורה נראה שיש הפרש. דהא שפשטה ההוראה להקל בגוי מפי גוי. הוא בגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת כפ' מרן ז"ל באה"ע סי' י"ז סעיף ט"ז. אכן בנדון דידן שהיא עדות ישראל מפי גוי. דבישראל לא שייך ביה מסיח לפי תומו. אולי נאמר דלא סגי בהכי. אכן אשכחנא לה פתרין מדברי הרב באה"ט שם סי' י"ז ס"ק נ"ה שאם הישראל אומר מה ששמע מהגוי באופן שהגוי הראשון היה מסל"ת. הביא משם הט"ז דאפי' בישראל נמי מהני. ואנו אין לנו אלא פסק הרמב"ם ומרן ז"ל סי' י"ז סעיף י"ד וז"ל. וישראל ששמע מגוי המסל"ת מעיד מה ששמע ממנו ותנשא על פיו. ובכן היוצא לנו מזה כי בעדות הגוי שהעיד בפני היהודי הרי אשה יוצאה מאיסור דאורייתא

ועתה נסורה נא ונראה הספק השני. אם דברי הגוי שהם העמוד הראשי לענין דנא. אם נקראים מסל"ת. כיון שלא מאליו התחיל הגוי לדבר רק על ידי שהיה מסתכל ביהודי והוכרח לומר לו מה אתה מסתכל בי ואז התחיל לדבר דבריו. הנה הרב הכנה"ג בהגהתו על הטור סעיף נ"ט העלה לנו דבר נאה ומתקבל. דהיכא דאיכא הוכחה דקושטא קאמר הגוי אזי אף אם לא הוי מל"ת משיאין על פיו. ונסתייע לדבריו מתשובת מהר"י קולון סי' קכ"א ותשו' מהר"ם מלובלין סי' ק"י וק"ל ופני משה ח"ב סי' ח' וכן הריב"ש ז"ל והביא דבריו מור"ם ז"ל בהגהה סי' י"ז ס"ד. ובבית יוסף משם מהר"י טאייטאצאק. ורמב"ם ז"ל בתשובותיו סי' קנ"ג שכל שהתחיל הגוי לדבר בעדו בלא שאלה אף שמתכוין להודיע הדבר והמקרה שהיא המיתה. מסל"ת מיקרי. דהמובן מהדברים "בלא שאלה" היינו מענין המאורע בעצמו או לשאול אותו בפירוש אם הוא יודע דבר מפ' ופ' שנהרגו אשר בודאי כי אז באופן זה לא מיקרי מסל"ת כיון שקדמה השאלה. אכן בנדון דידן אשר היהודי לא דיבר אתו כלום מענין המיתה ולא בא בדעתו כלל כי זה הגוי יודע כלום מענין זה. ובפרט כי מעדות הישראל בעצמו במה שעבר בינו לבין הגוי ניכרים דברי אמת כי היהודי לא היה מכיר להגוי בתחילת דברי הגוי. אם כן לא תבא שאלת היהודי להגוי באמירת מה אתה מסתכל בי להפקיע הגוי מדין מסל"ת. דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. והרי הם כדברים יוצאים מן הנדון לגמרי. באשר בענין העדות שהתחיל הגוי להעיד על הריגת האנשים הרי הוא מסיח לפי תומו ומגיד לו מה שקרהו