ומצור דבש קצט

והומא אל אתנין מדפ'ונין פ'י אל שבאכה. וענד מא פ'תשת אל חכומה פ"י אל שבאכה כאנו עלי אל שיהי ואל בלטגי. ארסלו אהאליהום ושאלו אל מייתין ורמוהום פ'י אל בחר. ואכ'דו עלי אל שיהי ואל בלטגי כיס אל פ'לום וגוואתו אל מחך בתאע אל פ'צ'ה וחדפ'וה פ'י ביתי. ועלא כדה חכמת אל חכומה עליהום וקאעד גנבי דוד דיין וקאלי כ'ללי באלך פ"י אל עדות די לאן די שהאדת עגונות. ודוד דיין תוופ'ה. ע"כ באה עדותו של האיש אליהו בן יעקב מלול שהעיד בפני ב"ד אחר האיום והגיזום באם לא יגיד וכו' ונכתבה התעודה הזאת במזכרת ב"ד הצדק וחתומים עליה: רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט אברהם פריסקו ס"ט אהרן מענדיל בהר"ן הכהן ס"ט

ועתה אחרי הצעת השאלה וגם הקב"ע הנז"ל. אקוה כי תמצא ידך בע"ה לעיין בדברי הפוסקים ולהוציא משפטם לאור וה' ישלח עזרך מקדש להוציא דבר אמת וישמח לבי גם אני: כ"ד אחיך הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט וזאת תשובתי אליו למעלת עט"ר אחי ורא"ש הרה"ג ר"מ ור"מ דפה עוב"י מצרים יע"א כמוהר"ר רפאל אהרן ן' שמעון נ"י ויחי הו'ד לנצח. כיר"א

דברי קדשו ושפיר גזרתו קבלתי. והאמנתי כי אדברה. כי כל עצמותי אחזו רעד. כי מה זאת עשה לי עט"ר האח שי'. האם בתחלת דבר אשר פקד עלי לסדר בס"ד ולדעת אם יצלח דברי במילי דאורייתא. מסר לי פס"ד ענין ערוה החמורה. ובפרט בנדו"ד אשר נאחזו בסבך האשה. וילדיה. ואם תהיה לאדוניה? ובדבר ערוה החמורה. גם לב האריה ימס. עאכו"כ לאיש צעי'ר הח'י. אשר לא בינת אדם לי. ומכיר אני את מקומי וערכי עלי. בן קטי'ן. ואיככה ארביץ להתרת כל הדברים היגעים שבנדו"ז. ולולי ידעתי שבריא בחיובא עלי לשמוע בקול דברו לא אחפוץ להכנס לתגר זה ולא להתפל בו כי יראתי. האמנם זאת אשיב אל לבי כי לא מפי תצא תורה לקרב או לרחק. ורק לאדונ'י ר"ם אשר לו העוז והמשרה. ורק שליחותיה דמר קא עבידנא להקל מעליו הטורח. ולחפש בספרי הפוסקים עד מקום שידי יד כהה מגעת. ואכתוב על הספר ובדיו מה שתעלה מצודת עיוני. ואערוך אותם לפניו לא להלכה ולא למעשה. ואם עזרני ה' וכיוונתי אל האמת ודברי ימצאו חן בעיני"ק אגיל ואשמח גילה אחר גילה. וזה החלי. וד' יעזור לי!

והנה טרם אחל לעיין בעיקר הדין ראיתי ונתון אל לבי כאשר התחלתי בחקר הדבר כי הלא רז"ל למדונו דעת באמרם "אתתא דייקא ומתסבא" ועל זאת נשתוממתי כי על מה סמכה בדעתה האשה הנז' להנשא עם איש זר. ומה עלה בדעתה הן האשה הזאת אינינה פרוצה חלילה. ורק טועה בדמיונה. וע"כ אמרתי אני אל לבי עתה אשר הענין נמסר בידי אני הצעיר. יקל לי לשמוע דבר מפי הבעל והאשה הנז' אם הם כפי ידיעתם שהאנשים יעקב אל סנכרי ושמואל הכהן מתו ודאי. אף כי לענין דינא לא יועילו ולא יצילו דבריהם וידיעתם בדבר. אם אין עד בדברי אכן יועיל לי הודעתם בספור כל גלגולי הדברים שעברו ביניהם עם הממשלה הרוממה אשר תפסה את הרוצחים ונחבשו במאסר. לעזר מה בסעיף מן הסעיפים כי לא יתכן להם לבא לב"ד ולהכנס בשעריו. מחמת בושתם ואימתם מב"ד. ובפרט היותם מובדלים מקהל ה' זה כמה וכמה שנים. ועתה זאת עשיתי וקבלתי עדות הבעל והאשה בספיר המאורע ומה שנתחדש להם פטם שנית בשובם לסבוב בכפרים על יד עזר הממשלה הרוממה יר"ה וזה נוסח הקב"ע שעשיתי עפ"י מה שהגידו לנו

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתו קדמנא ה"ר מרדכי בן שמואל הכהן והאשה סוקאר בת סעד סוקאר ושאלנו מהם שיודיעו לנו פרטי הדברים ממה שקרה להם בעת נסיעתם לחפש על שתי הנעלמים הנז"ל והודיעו אותנו כי יש ליעקב אל סנכרי ושמואל הכהן הנעלמים כזה שלש ועשרים שנה ויותר. כי הענין הזה היה אחר מלחמת עראבי באשה בשש חדשים. ושהם [האשה סוקאר ומרדוך כהן הנז"ל] הלכו לחפש אחריהם אחר עבור שמנה ימים מזמנם הנהוג לשובתם מצרימה. כי מנהגם היה לנסוע ליל ראשון ולשוב לעשות שב"ק בבתיהם. וכי בלכתם לחפש עליהם בפעם הראשונה לא נודע להם מאומה ושבו בפחי נפש. ואחר עבור זמן מועט בא ערל אחד אצל האשה סוקאר הנ"ל ושמו צאלח. והודיע אותה כי בעלה הר' יעקב סנכרי ושמואל הכהן נרצחו בידי הגויים. עפ'יפ'י אל שיהי. ומחמד בלילה. ובנו חסן. וכשומעם הדברים האלה הודיעו הדבר להקונסול ונסעו היא ומרדוך בן שמואל הכהן שנית לכפרים ובידם כתבים מהממשלה להמודרייה שבמחוזה אירע הענין הזה. ושמקום הריגת שתי האנשים האלה היתה באל סאקיה. (עין המים) אבו שערה פ'וק בלד אשמון. וכי הרוצחים נתפסו ויצא פסק דינם ידוע להממשלה. ונחרץ משפטם לעבודת פרך חמש עשרה שנה. ושראו בעיניהם את הכלי מלאכה שהיו של הנרצחים. והם. אל מחכאת ואל מבאר'ץ והכירו אותם כי הכלים הנז' בעצמם הם שייכים להנרצחים ואחר זה שבו מצרימה. ובאה האשה סוקאר לפני מע' הרב כמוהר"ר יו"ט ישראל ז"ל והודיעה כי ענין בעלה ושותפו הנרצחים הנהו כעת בבית המשפט בהממשלה הרוממה ושכלי מלאכת הנהרגים הלא הם שמורים בבית המשפט. ושסבת ביאתה לפניו היא בעבור כי איזה בני אדם הודיעוה שאם לא תודיע הענין לבדה"ץ אזי תשאר עגונה כל ימיה. ושהרב הנז' ז"ל לא רצה ליטפל לדבריה וגער בה וגירשה מעל פניו. ושהאהבה שקשרו הם [האשה סוקאר עם מרדוך הכהן הנ"ל] היתה אחר עבור ארבע שנים לענין הנעלמים. ושהיא אח"ז נתקדשה בקידושין גמורים ממרדוך הכהן הנז' בפני ב' עדי"כ וזה שמם יאודה בונאן וראובן סונסינו. ומאז ועד עתה יושבים הם כדרך איש ואשתו. ושהיא טובלת בכל פעם אחרי נדתה ע"כ באו דבריהם ונכתב קבלת עדות בזה וחתומים עליה: אהרן מענדל בהר"ן הכהן ס"ט אברהם פריסקו ס"ט מסעוד חי ן' שמעון ס"ט