ומצור דבש כ

מפני מה לא מחיתי. כי הלא ממני יראו וכן יעשו. וזאת היא האמת הברורה. ומה בכך. הנה תורה היא וללמוד אתה צריך. רק בזאת החטאת המטרה. שאפי' לפי דמיונך שנעלם מעיני לשון רמ"א ז"ל הנז"ל. עד בואך להעיר אותנו עליו. עכ"פ הבא לתמוה תמיהת העלם דבר כזה. יתחייב בראשונה לעיין הדין במקורו ושורשו ואחרי שיהיה בידו הדין נכון וברור כשמש אז יש לתמוה איך נעלם מעיני המתיר דבר כזה. שהבא בשאלה ללמוד הדין דוקא. לא ידפוק על הדלת בתחילה בסופה ובסערה ובתמיהא גדולה כאשר באת אתה הידיד. כאלו תלמודך מונח בכיסך. רק ישאל פירוש לשון. הדין במתק שפה ובנועם שיח. ואח"כ שיתברר לו האמת להיכן נוטה. אז נאה לו להקשות כי נאה דורש ונאה מקיים. אכן כבודך תחילת כניסתך לפ' השואל באת כמוכיח בשער כאלו לך לבדך נגלו לך תעלומות חכמה. ומי יתן והיה כן אשמח ואגיל כי מי יתן כל עם ה' נביאים כתיב. ובכ"ז חלילה לי להקפיד על דברי כתבך ושאלתך כי ידעתי שכוונתך רצויה לדעת את הדין וללמוד לשמור ולעשות. ועד פה יבא דבר תשובתי על הצד שיש להתלונן בו על בלתי היותך נאה מדבר. ומעתה אשיב ידי להשיבך בע"ה על מה שנוגע לעיקר הדין הנז' וזה החלי וה' יעזר לי

שמע נא בני. כי אתה המערער. לא שמך לבך להתבונן בדברי הגאון רמ"א זי"ע. ובהקושי העצום הנופל בדברי הגהתו זאת. כי לולא זאת. הלא הדרך אשר תמצא לישב בה דברי רמ"א ז"ל. ממנה תבין ותשכיל כי כל תמיהתך וחרדתך ישא רוח העיון. כי הנה יש להעיר בדברי רמ"א זי"ע הרגש עצום. שנכנס בדין התיק. שכן כתב אסור לצאת בתיק של בתי עינים שקורין ברילין. אע"פ שהוא של כסף. והמובן מדב"ק כי השמיענו איסור לצאת בתיק בתי עינים בשבת אע"פ שהוא של כסף. ור"ל כי לא בעבור שהוא של כסף יחשב תכשיט ויצא מידי משאוי. לא כי. אלא משאוי הוי. ואח"ז יצא ללמד דהבתי עינים עצמם הוי משאוי. והדבר קשה דא"כ הו"ל לרמ"א ז"ל ללמדנו בתחילה דאסור לצאת בבתי עינים עצמם משום דהוי משאוי. ואנן נילף ממילא איסור התיק שלהם מק"ו. דאם הבתי עינים אסורים לצאת בהם אע"פ שלובשן כ"ש וק"ו לתיק שלהם דאין בו תועלת רק למשאוי. ואם רמ"א ז"ל רצה ללמד על שניהם דאסורין הו"ל למינקט הסדר הנכון ולומר אסור לצאת בבתי עינים משום דהוי משאוי וכ"ש בתיק שלהם. והו"ל לאשמועינן העיקר ברישא וזה הרגש גלוי בדברי הרמ"א ז"ל

וע"כ אשמיעך את דברי דע כי בדברי ההגהה הזאת נפל טעות סופר. כי הלא היא מועתקת מדברי מרן הב"י ז"ל שהוא בעל השמועה גופיה. ולא נעתקו הדברים כצורתן. ויש בה חיסור לשון מדברי מרן הב"י ז"ל. והחסרון הוא סותר את המקור. והמעתיקים קצרו את לשון ההגהה הזאת ויצא הדין להיפך. והנני מעתיק לך לשון מרן הב"י ז"ל בדין הזה אות באות תיבה בתיבה וז"ל. ושמעתי שיש מתירין לעשות תיק בתי עינים מכסף ולקבעו בשלשלת של כסף ויוצאים בו בשבת. ואפשר שרצו ללמוד כן מדין מפתח של כסף וכדברי המתירין. ואין הנדון דומה לראיה דשאני התם דהבתי עינים שתוך התיק הם גוף בפני עצמו והוי משאוי ואין לומר שהם בטלים לגבי תיק שהוא של כסף. דאדרבא בתי עינים הם עיקר כי אין אומרים נעשה בתי עינים לתיק אלא לעשה תיק לבתי עינים עכ"ל מרן בב"י

עיניך הרואות ההפרש העצום שבין מקור הדין לההעתקה. שמרן הב"י לא אסר הבתי עינים אלא כשהם מונחים תוך התיק. ולצאת בהם לרה"ר בעודם בתיק הו"ל משאוי. שאע"פ שהתיק הוא של כסף והבתי עינים הם ממתכת פחותה. עכ"ז אינם בטלים לגבי התיק כי הבתי עינים הם העיקר. והתיק הוא לשמירתן ולהניחם בתוכו והתיק טפל הוא לגבייהו. אבל אם לובש הבתי עינים לבד מבלי תיק ויוצא בהם לשוק ושכן הוא לובשן בכל יום ומכ"ש אם הם מזהב דהוי יותר ויותר תכשיט ומלבוש. לא אסר מר"ן ז"ל לצאת בהם. ואין טעם לאסור. דהא מרן ז"ל שם פסק בטבעת שיש עליה חותם דהוי תכשיט לאיש ויוצא בה בשבת. הגם דאין הטבעת דבר צורך כבתי עינים. ולקמן בסי' ש"ה סעיף י"ח כתב שהאידנא דנהוג שאפי' האנשים יוצאים בטבעת שאין עליה חותם הרי הוא להם כתכשיט ושרי. ומינה כתב דגם הנשים נהגו לצאת בטבעת שיש עליה חותם הרי הוא להם כתכשיט ושרי יעו"ש, באופן דדבר שהוא מלבוש ותכשיט ליכא טעמא לאסור כלל. וא"כ מעולם לא אסר מר"ן בתי עינים בלבישה כלל

הן אמת כי חילוקו של מר"ן בדין הוא הוא דוקא להיש מתירין. כי לדעת מר"ן גופיה הא אסר במפתחות של כסף לצאת בהם. שכן סתם תחילה וכתב אסור שהרואה אומר לצורך תשמיש הוא מוציא. ורק היש מתירין הם דס"ל דבשל כסף מותר. ולפי כללין שבידינו שבכ"מ שסתם מר"ן ואח"כ כתב ויש אומרים נקיטינן כסברא הראשונה שהיא סתם. וא"כ בדבר שאסור לצאת בו אינו מועיל להתירו בעבור שהוא כסף וזהב. וכפי"ז ידך נטויה לדחות דלסברת מר"ן גופיה הבתי עינים הם אסורים אפי' שהם מכסף וזהב דומיא דמפתחות שאע"פ שהם של זהב וכסף לא שרו. ואם זו היא סברתך שרצית לאסור הבתי עינים. הם דברים בטלים ותפלים משלש טעמים אשר אבאר לך אשר כל אחת מהם תפיל את השערתך זאת לתהום נשיה כ"ש בהצטרפם כולם יחד

א) לא אחפוץ להלאותך בדברים ולומר לך שכלל זה בדברי מר"ן איננו מוסכם ויש חולקים וס"ל דהסברה הדחוייה מביאה מר"ן בסתם והסברה העיקרית כותבה בשם י"א וכאשר עמד ע"ז הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ז. וכתב שהרב בני יעקב והרב זרע אברהם יצחקי ז"ל ס"ל דאין לסמוך על כלל זה כי נמצא ממנו ההיפך יעו"ש. וכאן סברת האיסרים היא יחידאה נגד המתירים שהם הגהות מרדכי והרא"ש בתשו' ותשובה אשכנזית משם רבינו פרץ והאגודה ומהר"ם דכולהו התירו במפתחות של כסף כאשר תמצא כ"ז מבואר בב"י. ואפשר דגם פה סברת היש מתירים הם רובא דרובא כנגד האוסרים. והיא העיקרית. אכן זה לא יגהה מזור בנ"ד דברי מר"ן הב"י. אחר שראתה עינו כל סברות המתירין במפתחות של כסף סיים דבריו וז"ל ואנחנו לא ראינו מי שנהג התר בדבר זה והכי נקיטינן עכ"ל. ואם כן נתבאר שדעת מר"ן פה לפסוק כדבריו שסתם. והזכיר היש מתירין כדרכו דרך הקדש בשלחנו הטהור. ודעתו של מר"ן לאסור במפתחות של כסף כאשר אמרת וזה ברור כדבריך

האמנם בכ"ז מוכרח אתה להודות שטעם שאסר מר"ן המפתחות אע"פ שהם של כסף ולא מיקרי תכשיט. הוא מה שנתן מר"ן ז"ל גופיה טעם בדבר. מפני שהמפתחות הם עשויים לתכשיט