ומצור דבש יט

מחובת היום. כי כן הוא הדבר לפי מנהגם הקדום וכאשר ראיתי בעיני. שהחתן מעלים אותו מן הנוספים בקריאה כפילה ומכופלת מאה פעמים ואם מלך הוא איה כבודי. פוק חזי שהרב השכנה"ג בסי' רפ"ב בהגהב"י אות י"א תמה על מנהג העולם שאין נוהגים לעמוד על רגליהם בעת שהחתן קורא בתורה. מפני שהוא מלך. שמטעם זה אנחנו עומדים בשעת ז"ב מטעם שהחתן מלך הוא וכן המנהג פשוט בקושטא. וכתב שבס' הפליאה כתב כן. ולא מצא טעם למנהג הזה שהוא תמוה בעיניו וכתב הרב ז"ל שמנהגו הוא לעמוד על רגליו בעת שהחתן עובר לפניי יהיה מי שיהיה שהרי הוא כמלך יעו"ש

ומי יגלה עפר מעיני"ק לראות ע"פ מנהג הנז' שמלכות החתן בעיניהם היא מלכות קטיעה וממשלה שפלה. ולא זו שאין מכבדין אותו בעמידה על רגליהם. אלא שנחשב בעיניהם לאיש פשוט שנותנים לו עלית נוסף המסופקת בעליתה מלתא דברכות. וברורה שאינה עולה מחובת היום. הזה הוא כבוד מלך? ובמקומות שנוהגים להוציא ס"ת מיוחד לחתן לקרות בו פרשת ואברהם זקן כעוב"י תונס ועוב"י נ"א ושאר מקומות. ניחא שהוא עכ"פ כבוד והדר לחתן לקרות בס"ת שלו כדין המלך. אכן להעלותו נוסף לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי שיהיה זה כבוד. ורק בזיון ח"ו. ובכל המקומות שהעברתי בהם במדינות רבות לא ראיתי ולא שמעתי שהחתן יעלו אותו לנוסף כנר התשיעי שבחנוכה רק בארץ הזאת במנהגם הקדום אשר תלי"ת התחילו בכמה בתי כנסיות לתקן הדבר. ה' יעזרנו ויעזרם עדכ"ש

ה) אני אומר לוא ראו הראשונים אשר הנהיגו את המנהג הלזה. את המכשולות הגדולים היוצאים ממנהג זה בדורותינו אלה. חלילה לי להאמין אשר היו מניחים את המנהג הזה להתפשט אפי' כדי אמה אחת. כי עתה בדורותינו אלה אשר בעוה"ר הדור פרוץ ואין מורא בית הכנסת עליהם. הנה מעת אשר יתחילו הנוספים לעלות לס"ת ולחזור ולקרות מה שקראו כבר. והם יודעים שאין עליות אלו עולים לחובת היום. והקריאה הזאת כבר שמועה. מאז יתחילו לדבר איש עם רעהו בדברים בטלים ודברי חול בשבת. וכאלו יושבים בקרונה של ציפורי. וכמה רעות נמשך מזה איסור שיחה בבית הכנסת. ונוסף על אלה שהס"ת פתוח. והוא עון פלילי רח"ל. ולפעמים תקוץ נפשם בהטורח ויצאו מבהכ"נ בעוד החזן קורא בתורה. ויש סכנה בדבר. גם החזנים עוזרים בזה לרעה. כי כאשר קצה נפשם וקצרה רוחם לחזור קריאה אחת עשרים פעמים. המה קורין בלחש ומהירות עצומה. קריאה דחופה וחסרת טעם בלתי טעמי התורה כלל. וגם המברכים מברכים בלחש. ואין בקריאה זו שום טעם וריח רק ריח איסור ומכשול וטורח הצבור. אשר כל זה יתוקן בהיות קריאת כל עולה חדשה שאז הצבור אשריהם ישראל לא יחפצו לאבד אפי' שמיעת פסוק אחד. ואין דובר דבר והכל יבוא על מקומו בשלום

וזאת תורת העול"ה מכל מאי דכתיבנא. אמינא ולא מסתפינא שהמנהג אשר הוקבע עתה להעלות כל הקרואים בקריאה חדשה שלש פסוקים או יותר לכל עולה. הוא הדרך הטוב והישר. משופרת ומנוקה מכ"מ נדנוד איסור ח"ו. והעולה הששי יעלה הששי למנין הקרואים והוא הששי האמיתי לפשט ולסוד. וכמה טובות ותועליות כרוכים בזה. א) שאין כאן טורח צבור בקריאה פעם ראשונה וחזרה אח"כ אותה הקריאה עצמה אשר שמעוה כמה פעמים. ב) שעי"ז תמנע השיחה בבית הכנסת בעוד הספר פתוח כי הצבור יתנו אזן קשבת לשמוע הפרשה. באשר כי כל העולים מקריאה חדשה. ג) לצאת ידי ספק ברכות לדעת רבותינו האוסרים לחזור הקריאה וכדכתיבנא. ד) שע"פ אופן הזה כיון שתהיה להרבה עולים כולם קריאה חדשה. א"כ בודאי כבר עברו ז' עולין של חובת היום. אם אח"ז לא הספיק לו הסדר לכל העולים בקריאה חדשה ורצה לחזור לקרות מה שקראו כבר אין בכך כלום כי הרי הנוספים התחילו אחר חובת היום. וכדכתב הרב השכנה"ג ז"ל. ה) לכבוד החתן ביום שמחת לבו. שישתקע הדבר ולא יאמר שהחתן יעלה נוסף ח"ו ויש גם צד איסור בדבר שמזלזלים בכבודו וחלילה לעשות כן. ותמצא עוד תועליות הרבה בענין הלזה, ואדע אל נכון כי גם רו"מ בשמוע את דברינו הנ"ל אשר כלם למדתי אותם מדברי הפוסקים זיע"א אשר קדם זכרם בדברינו. כן ינהיג גם רו"מ בקהל עדתו. וזכות הרבים תלוי בו. הלכ"ד איש צעיר. הבעהח"מ פה קריה עליזה מצרים יע"א בש"א לחדש השלישי המוכתר בכתר תורה. ה"ן סדר למקר"א. את משמרת ה' שמרו על פי ה' וה' יזכנו לעשות רצונו כרצונו אמן: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סימן ה'. הלכות שבת דין בתי עינים

שאלת ממני הידיד. על אודות רבים מבני עדתינו בעלי ראיה קצרה הנק' בלע"ז מיופ"ף. אשר בעלי הראיה כזאת אין להם שום רפואה להקל מעליהם צער ראיתם כי אם בלבישת בתי עינים ממין הזכוכית המיוחדת לכך כל אחד כפי שיעור קוצר ראיתי. כפי השיעור הניתן להם מרופא מומחה לעינים כידוע ומפורסם הדבר הזה בעולם. ואלפי בני אדם קצרי הראות לובשים בתי עינים כאלה מבקר עד ערב ואינם מסירים אותם כי אם בתנומות עלי משכב. יש מזהב ומכסף ויש משאר מתכיות. ותמהת מאד איך לובשים אותם גם בשבת ויוצאים בהם לרה"ר. ואת"ל שלא ידעו מהאיסור. איך לא מחיתי בהם. שהרי הדבר יש בו איסור שבת שכן כתב רמ"א ז"ל בה' שבת סי' ש"א סעיף י"א וז"ל אסור לצאת בתיק של בתי עינים שקורין ברילי"ן אע"פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עינים עצמם הם משאוי עכ"ל. וא"כ אפי' אם הבתי עינים שלהם עשויים מזהב וכסף משאוי הוי לדעת רמ"א ז"ל וא"כ על מה סמכו הלובשים בתי עינים בשבת. ונתעצמת מאד בתמיהא זאת ושאלת להגיד לך פשר דבר

תשובה ידעתי בני כי תפסת לשון ערומים והקפת את שאלתך לצדדים. באמרך איך לא מחיתי בהלובשים בתי עינים בשבת ואתה ידעת כי גם אני לובש בתי עינים כאלה מימי נעורי ומיום ידעת אותי פנים הלא עיניך לנוכח יביטו כי תמיד אני לובש בתי עינים אלה להיותי קצר ראיה מאד. וא"כ פני תמיהתך תסוב עלי. ואין כאן מקום לומר