ומצור דבש קצח

לבב אתה בפ"י וה' יעזרך עדכ"ש. והנני מציע לפניך את השאלה. ונוסח הקב"ע אשר אני מעתיק לך מגוף הקב"ע אשר נכתבה בפנקס ומזכרת ב"ד בדף... נומירו... כאשר ידעת כל הענין כי מידך נכתבו הקב"ע במזכרת ב"ד כידוע. וזאת היא השאלה

שאלה. עובדא הוה פה עוב"י מצרים יע"א. בשנת התרמ"ג. ששני אנשים מתושבי העירה. האחד שמו יעקב אל סנכרי בן אברהם. והשני סג'ן שמו שמואל הכהן בן מרדכי הכהן. אשר מלאכתם צורפי כסף וזהב. וזה דרכם לסבב בכפרי הערביים למכור מלאכתם וסחורתם ושבים לבתיהם. ונודעים בשמם ובמלאכתם ומעשיהם לכל תושבי מצרים יע"א. ובפעם האחרונה בש' התרמ"ג יצאו ולא חזרו עוד. וכאשר איחרו מן המועד לשוב לבתיהם. קול הקריה הומה. ופחדו כל העם פן קראם אסון להאומללים האלה. ונסעו ממצרים האשה מ' סוקאר אשת יעקב בן אברהם אל סנכרי הנעלם. ומורדוך הכהן בן שמואל הכהן הנעלם. זו לבקש את בעלה. וזה לבקש את אביו. והלכו וסבבו בכפרים ולא עלתה בידם להביא דבר ברור אם מתו או אם הם עודם בחיים. ושבו מצרימה בפחי נפש וזאת עשו האשה הישראלית ואיש הישראלי הנזכרים. בדרך סיבובם תחת אשר לא עלתה בידם לברר ולמצוא את הנעלמים. עשו לעצמם ונתקשרו בקשר רשעים זע"ז. ובזה מצאו עצמם מנוחמים וישבו זע"ז שלא כדת ושלא כהלכה. ובו בפרק כאשר נודע הדבר למע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"ר יו"ט ישראל זצוק"ל שהיה יושב אז על כסא ההוראה במצרים כידוע. שלח וקרא אותם לפניו והוכיחם על רשעותם ופריצותם לשבת יחדיו כאיש עם אשתו. בעוד שהאשה עדיין לא יצאה מחזקת אשת איש כלל. כי אין עדות וחצי עדות ממיתת בעלה כלל והתרה בהם שיתרחקו זה מזה פיזור לרשעים. ואם לא ישמעו לקול מורים. ידעו כי בניהם אשר יולידו הם ממזרים ולא יבואו בקהל ה' עד עולם. והם ישאו את עונם. ובהיות שהנבל מורדוך הנז' הוא סודיטו. נתן כתף סוררת. וישב עם האשה הנז' באיסור והולידו בנים ובנות. ולהבדיל בין המתים והחיים בשנת התרנ"א אשר ישבתי על כסא ההוראה פה מצרים. נתודע לי ענין הרע הזה. עמדתי בכל כחי להפרישם ועזרו על ידי גדולי ועיני העדה העי"א. אכן ככלב שב על קיאו שבו שנית להתחבר כי קשתה עליהם הפרידה בסבת בניהם אשר ילדו. ובארץ החופש והדרור אין מה לעשות יותר מזה כי החזקנו את האיש והאשה שלא זכו למפירי דת. ומובדלים מעדת ה' ואת בניהם אנחנו מחזיקים אותם באיסור ממזרות כי באו מאשת איש שלא הותרה עדיין. וכן בעיניו עמד הנגע עד שנתינו זאת התרס"ו ליצי'

ובימים האלה. הדבר הזה הורעש ונזדעזע מאד. ביען שאחת מן הבנות שהוליד מורדוך הכהן הנז' מן האשה סוקאר הנז' הגיעה לפרק הנשואין ואנן ב"ד הצדק את המוטל עלינו עשינו להודיע לכל חתן הרוצה להתקרב אל הבית המנוגע הזה שלא נתן רשות לשום בר ישראל לישא את שום אחת מבנות כהן און הזה. משום חשש ממזרות וספק ממזרות שיש בהם כי עד ועד בכלל אין בידינו שום עדות כלל שמת בעלה של מרה זו סוקאר הנז"ל. והיאך נתיר את בניהם להנשא עם בר ישראל הכשרים. ואשריהם ישראל כל השומע יתן צדק לפועל ב"ד ויתרחק מן הכיעור. ומתוך צרה רווחה. כי בימים האלה בא לפני ב"ד איש אחד מתושבי העירה מוחזק בכשרות ויראת ה'. וזה דרכו תמיד לסבב בכפרים לעסקיו. ואמ"ל שהוא יודע עדות מה בדבר הנעלמים האלה מזה זמן כביר אם רצונינו לקבל עדותו. ותו"מ נתקבצנו מותב תלתא כחדא ביום הרביעי כ"ב לחדש כסלו דשנתינו זאת התרס"ו ליצי' וקבלנו עדותו הכתובה בפנקס מזכרת ב"ד הנז"ל. וזה נוסחה בלשון ערבי אות באות כאשר העד העד הנז' ככתבה וכלשונה ממש

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתמין לתתא. ברביעי בשבת בכ"ב יום לחדש כסלו התרס"ו. כד אתא קדמנא הר' אליהו בן יעקב מלול נ"י מתושבי מצרים יע"א אשר ימי חייו שלש וששים שנה. ואמר לנו בזה הלשון אנא כונת מסתכ'דם ענד סי' כ'ליפ'ה לוי גונים יצ"ו פ"י סוואקן פ'י סנת 1894 וכונת ענדו מכ'זנגי. וכאן ענדו ייאחד גוי סאק'א מן אל נאס אל מחבוסין פ"י ללומ'אן איסמו עלי אל מעצראני. וכאן כול מא יגיב מוייא ללמכ'זן יבו'ץ פ'ייא פ'י אל טלוע ואל כ'רוג. וקעד מודת אשהר עלה האד'ה אל חאל יום מן דון מסכתו פ"י דוכאן דוד דיין אל תאגר פ"י סוואקן פ"י סוק אל ערב ואל גוי ד'אתהו פ'את עלינא וקולתלו אנא ליה בתט'ול עלייא כל ווקת? אנתא לך עלייה חאנה? קאלי אנא בנשאבה עליך וקולתלו. שבהך מוש בד'אתהו קאלי לא. הווא שבהי בד'אתהו קאלי. מוש אנתי אל מעלם נצ'ר אלד'י כהנת דוכאנך פ"י שבין אל כוס קוצאד אל ט'בטייה? קולתלו איווא. קולתלו מן אין תערפ'ני. קאלי למה נשתרי חאגאת מן אלסוק כ'ופ'ת אשופ'ך קולתלו איש גאבך הנה? קאלי אנא גית הנה מט'לום ט'ולם אל חסן ואל חוסין. קולתלו אנא ליה? קאלי. אנא גית הנה מט'לום פ"י קצ'יית יעקב אלקוצייר וסלימאן אל עאגז. מנשאן קולת אל חק ווקעת פ"י אל מושכל דה ואנא דלווקת נקולך אל חק. חיס מא נכ'אפש. בחיס אלד'י אתחכם עלייה אתחכם. קולתלו. אנתי כונת מן אל נאס אלד'י קטלוהוס. קאלי לא. אל נאס דון אנא כונת נערפיהום. כאנו כל יום סוק יגו יאכלו ענדי. פ'וק אל סאקיה וסירנה מערפ'ה פ"י יום אל יוקעה שיפ'תהום קאעדין יאכלו פ'וק אל סאקיה. פ'ול אכ'צ'ר ועיש וגבנה. ואנא בעוד ענהום. וואנא קאעד שופ'ת תלאת אנפ'אר בידוסו פ"י אל זרע בתאעי. קולתלהום ליה תדעסו פ"י זרע אל נאס ותכ'סרוה. קאלולי נחן קאצדין אל אתנין יהוד דול. קולת להום חראם עליכום. וואחד עאגז ואבנו ואיה אלי ווייאהום. מנשאן תאזוהום עומרהום מא ענדהום עשרה אוו עשרין גנה. חראם עליכום. פ'צ'לת נהאדד פ'יהום אתא וואן רגעו מן אל סכה. ומן בעד רובע סאעה סמעת זעקה. גרית עלה אל סאקייה. ווגדת אל אתנין מייתין. ואל קאטלין קודאמהום. וואחד איסמו עלי אל שיהי. וואחד איסמו אל בלטגי. קולתלהום איש כסבתו מנהום ואיה לאקיתו ווייאהום? מוש חראם עליכום די? קלולי וואנתא עאייוז איה? וכ'ופ'ת מנהום וקולתלהום אנא מוש עאייז מנכום תאגה פ'קט קימו אל רמ'מה מן ארצ'י. קאלולי אשתגל ווייאנא, מוגיד ענדי חתת שבאכ'ה. פ'חתו פ'יהא ואווצ'עו אל רמ'תין ורדמו אל תראב עליהום. וראח כל מן כאן לחאלו. מן בעדו למ"ה חצ'רו נסוואן אל מתוופ'יין ואולאדהום וקאמו אל עייאט מן אל חכומה. פ'אל חכומה בחסת ען אל פ'אעלין ומסכת עלי אל שיהי ואל בלטגי. לאמה אכ'דהום פ'י אל חכומה וקררוהום. ואננו פ"י אל באלהום אלד'י לם יכון יפ'תן עליהום אילא אנא [עלי אל מעצראני] וקאלו הומא פ"י אל חכומה אלד'י כאן מעאנה ראגל תאלת אסמו עלי אל מעצראני. וענד מא גאבתני אל חכומה וסא'לתני. קולת אל חק אלד'י גרא עלא ידי.