ומצור דבש קצז

וק"ל על רו"מ שמחטט לתת לה שם זונה כדי לפוטרה מהבחנה. לימא מר לנפשיה. כי הלא הטעם שמזנה אינה צריכה הבחנה. מבואר הוא בדברי מר"ן סי' י"ג סעיף ו'. כי המזנה מתהפכת ואינה מתעברת יעו"ש. כי זונה שמזנה עם כל אדם לחמדת ממין האתנן. או לתאות המשגל עצמו. לא תרצה להתעבר בשום אופן כי העיבור ימנענה מניאוף תדירי. ושנית שאם תתעבר אמאן תשדייה. ותבוש ותכלם בעוברה. וטריחא לה מילתא. ע"כ ארז"ל כי טבע נשים המזנות להתהפך ולהשחית את הזרע לבלתי תתעבר. וא"כ באשה המרשעת בנדו"ד הרי נתעברה פעמים וילדה לאחרונה בן זכר ומבקשים למילי. והאב לא הכחיש כי ממנו נתעברה. ונטפל בי עד יום מותי. א"כ אין לה דין מזנה. שהרי נתעברה ולא נתהפכה. רק נהפכה לסורי הגפן נכריה. לשבת עם איש שאסרה עליה הנאת גופו. ופילגש גמורה היא זאת שמדינא צריכה להמתין וכמ"ש מרן בסעיף ט' יעי"ש

וראיתי בכתבו שרו"מ עצמו הרגיש בחולשת דבריי. לתת לה דין מזנה. אחר שנודע שנתעברה וילדה. וע"כ רצה להעמיד דבריו בתרי טעמי שאינם עומדים ברוח מצויה של העיון הישר. ראשונה אמר מר באומדנא שבודאי אחר הביזיון שנעשה לה מתת להם הרשיון להמילה עד שיתפרדו זה מזה. שמרה את עצמה מלהתעבר. ור"ל שמאז והלאה היתה מתהפכת. ובכן יש לדונה כדין מזנה. אלו דב"ק. וכמה חסרי טעם ותבלין דברי טענתו זאת. ראשונה. כי כאשר היתה מיוחדת לאיש ופילגשו היתה נקראת. א"כ כשתפרוש ממנו צריכה להמתין ימי הבחנתה אף אם לא נתעברה מעולם. שהרי רז"ל לא חלקו בגזירתם. אפי' באשה עקרה ואילונית ואפי' באשת סרים וכמ"ש מרן בס"א יעו"ש. וזאת שנתעברה וילדה הוסיפה בכח הגזירה ולא תגרע. ואין לנו עסק אם נתעברה אח"כ אי לא. כיון שהיתה יושבת עמו בהתמדה ופילגש קרובה לאישות היא. ובכל אופן לא נוכל לפוטרה בלי הבחנה כאמור. וזה ברור. ושנית יודיעיני נא בחסדו טעמיה דמר שאחר הביזיון שנעשה להם בעת מילת הילד תשמור עצמה מכאן והלאה מלהתעבר. הלא ענין רשיון המילה היה בחורף העבר. ואם היא הרגישה בבזיונה. למה חזרה עוד אליו עד חצי תמוז שפירשה ממנו. ולמטוניה דמר נשאלהו מי היה שומר מטתה וראה אותה מתהפכת. ולמה לה להתהפך הלא תוכל לחשוב שהפעם תתעבר בנקבה שאינה צריכה פרסום ורשיון. ואין לה חשש דאמאן תשדייה. כל שהאב עומד לימינה ויטפל בהנולד. והאם בטענות רעועות. ואומדנות גרועות כאלה נקום לעבור בשאט נפש על גזרת חכמים שהצריכו חז"ל להמתין בפלגש. ובפרט אחרי שנתעברה פעם ראשונה ושניה. הס מלהזכיר

שנית כתב רו"מ. שאע"פ שנתעברה ממנו. דבר זה הוא באקראי כי לא שכיח שמזנה תתעבר והוי מילתא דלא שכיחא והרי כתב מר"ן בסעיף ח' דמילתא דלא שכיח ברוב לא גזרו בו. אלו דב"ק. ועל דבריו האחרונים יתחמץ לבב כל מעיין. כי רו"מ באשר חפצו להשיג לא ישית לבו לדברים היוצאים מעטו שלא בהשגחה. ולא אדע מדוע רו"מ מהפך עלינו את הסדר. כי קושטא הוא דאין דרך המזנה להתעבר. אבל אחרי שנתעברה עלינו לדעת אם היא מעתה באמת מזנה או שמא היא פילגש. ודרך הפלגש להתעבר. וא"כ בנדו"ד שהדבר ידוע לכל באי שער מקומו שזאת המרשעת היתה פילגש גמורה עם חשוקה הנ"ל וממנו נתעברה זה פעמים. ומעולם לא נשמע עליה שפזרה רגליה לכל עובר ועתה שילדה נהפוך הגלגל אחורנית ונאמר לה שהיא מזנה. ובאקראי נתעברה. ולמה הוציאה מדין פילגש שדרכה להתעבר ולהוליד. בלי טעם וסברה. זה פלא. ומלבד זאת כנראה דלא ראה בדברי הגאון ח"מ שם סי' י"ג ס"ק י' שכתב שם בדין הפילגש המיוחדת לאיש ונתעברה במקרה יעו"ש בד"ק. הרי שגם הפילגש שדינה להמתין ימי הבחנה עיבורה במקרה. קרי לה. ומוכרח אתה שההפרש בינה לבין אשה המזנה הוא רק יחודה שמתיחדת לאיש אחד הוא הגורם לה להצריכה ימי הבחנתה מכיון שהיא קרובה לאישות. וזה ברור מאד. הן אמת כי דברי הגאון ח"מ לא זכיתי להבינם דמי אמר זאת שהפילגש המיוחדת לאיש יהיה עיבורה במקרה. וצא ופרש לי מ"ש ולבני הפילגשים אשר לאברהם. ומפורש הדבר בד"ה א' שזאת היתה קטורה פילגש אברהם וילדה לו ששה בנים הנקובים בשמותם שם. וכן פילגשי כלב. שתים עיפה ומעכה. וכל אחת ילדה לו בנים הכתובים שם. האם אשה פלגש שתלד ששה פעמים האם כולם מקרה קרי להו. הלא המקרה לא יתמיד ששה פעמים. והגם שנדחוק אנפשין לפרש דבריי שעל זמן הזה שאין דין פילגש נוהג קאמר. וכדין מזנה קרי לה עתה. אכן גם זה דוחק עצום. שאי אפשר להשוותם יחד. מזנה ע"כ אדם לפילגש גם בזה"ז כי מזנה איסור דידה שוה בכל. ופילגש תליה בפלוגתא גם בזה"ז ולדעת הראב"ד ודעימיה שריה גם להדיוט בזה"ז. ואיניני רוצה להרחיב הדברים יותר במקצוע זה. עכ"פ שפילגש לא תתעבר כי אם במקרה. הוא מאמר שהכתובים יכחישוהו. ודברי הגאון ח"מ נפלאו ממני. וצ"ע. ומ"ש רו"מ שהיא מילתא דלא שכיח והביא ראיה מההיא דסעיף ח'. דברים הללו רו"מ בקי בביטולם מעתה. אחר כל הכתוב ומפו"ל. ומעתה יבין כבודו כי הדין דין אמת שצריכה להשלים ימי הבחנתה בלי שום ספק עוד וצו"מ וימ"ן. כ"ד המעתיר בעדו שיכתב ויחתם לשנה טובה ומתוקה דנה"ר וכנפש מוקירו הבעה"ח בשלהי חדש אלול דשנתינו זאת התרס"ג בא סי' תסנ"ר ואחר תטהר ושלום: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סימן ג'. הלכות עיגונא דאיתתא אל ידיד נפשי, אח'י טוב ואח'י נועם, הרב הכולל, רב ספר"א נה'ר דבית דינינו פה עוב"י מצרים יע"א. כמוהר"ר מסעוד חי בן שמעון יצ"ו, אתה ה' תשמרהו כיר"א

הטיבה ברצונך. לעיין בדין השאלה והקב"ע אשר אני מציג היום לפניך ולחפש בספרי הפוס' ז"ל אשר אתנו אולי יעלה מזור למשפחה זאת ויען כי הדבר נחוץ. ואתה ידעת אחי את העבודה המוטלת עלי בימים האלה ימי החורף אשר עסקי בית דינינו רבים. וגם כי טרוד הנני בטרדת מצוה להכניס את בני דוד יצ"ו לחופה בע"ה שתהיה למז"ט בתחלת חדש טבת הב"ק. ואפס לי גם מקום לשבת לעיין בספרים. כי ע"כ אוחילה כי תהיה לי מעי'ר לעזור בדין הזה. ותקותי חזקה כי חפץ ה' בידך יצלח. כי חכם