ומצור דבש קצ

לקורפו הרב המורה כמוהרשט"א ז"ל אינו יכול לאוסרו מלישא אותה אכן לא רצה לעשות מעשה ג"כ עד ששב להתחקו' על הדבר שנית היטב בשעת מעשה וע"כ שלא לזאנטי מקום המעשה. ותדע במופת שכן הוא שהרי החופה והקב"ע בזאנטי כולם נעשו בשנים עשר יום והכל בחדש מאיו דשנת 1830 שהרי הקב"ע נעשו ביום 10 לחדש מאיו וביום 12 מאיו כבר נמסרו העתקתם ביד חנה אשת שבתי יהודה על פי בקשתה שהלכה מקורפו לזאנטי להביא קב"ע שישראל אחיה הוא ממזר. ולמה הלכה שם בכתב צוותא מהרב כמוהרשט"א ז"ל ר"מ דקורפו להרב כמוהר"נ וינטורה ר"מ בזאנטי שישתדל להמציא לידה הקב"ע ומה חפצה בזה שאחיה ישראל יהיה ממזר? אכן לעצמה היא דורשת יען רק הוא הגואל לבתה הממזרת. ורק הוא בן זוגה בהיותו גם הוא ממזר. ותכף בחזרתה והקב"ע בידה. נפק דק ואשכח שהוא ממזר והשיא' זע"ז בעשרים מאיו או ביום 21 לח' מאיו שהרי שם כתוב שביום 23 לחדש מאיו כבר נעתקה הכתובה בפנקס הקהל אחר הנישואי שיעתיקו נוסחה ועדים החתומים בה כנהוג. אכן על שמחה לא חקרו ולא דרשו ולא שאלו. כי למפורסמות אין צריך ראיה. וכ"ז הוא מבורר היטב בהכתבים והקב"ע והרשומות הנדפסים. וכאשר כ"ז כתבתי בחדש טבת למע' הרהג"א מרן מלכא מלך ירושלם יש"א ברכה יצ"ו כאשר תראה בכתבי המועתק בפתח השער בפסק דנא לך נא ראה

ואח"ז תלי"ת ראיתי בכתב הרב הגדול סב"ד זקן רבני איטליא כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י אנקונא יע"א ולפנים היה ר"מ ור"מ בעוב"י קורפו יע"א. ומעיד בגודלו ששמחה זאת ידועה ומפורסמת היתה לממזרת ודאית. וזה טעם הרב המורה ז"ל שהשיאן זל"ז כדין תורה שממזר נושא ממזרת ושישו בני מעי שישו. והכתב הנז' נשלח מאנקונא ליד רב אחאי גאון הרה"ג תנא דבי אליהו חזן יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י נ"א יע"א. ולפי מה שנודע לי כי שלח העתקתו לעיקו"ת ירושלם ת"ו

ומה שהקשה הרב הפוסק יצ"ו שאם חנה זאת זינתה תחת בעלה וילדה שמחה בתה ממזרת איך קורא אותה בת שבתי יהודה ולמה שדיה אבתריה. ומכח זאת התמיה. החליט בהשערה מה שהחליט

הנה שערי תשובה לא ננעלו בעד הקושיא הזאת כאשר גם אני כתבתי בכתבי להרב הגאון אי"ש ירושלם ת"ו. שכולם אינם רחוקים המציאות. ואומנם עתה חדשה אגיד כי חקרתי מפי זקני קורפו כבירים לימים אשר אתנו פה מצרים יע"א אם זוכרים מענין פסלות משפחת קוניליאנו מקורפו. ובתוך הדברים הגידו לי כי המה שמעו שפסלות שמחה בת חנה הנ"ל היתה. יען כי שבתי יהודה נשא את חנה האסורה עליו מחמת קורבת בשר שנשא אחותו וכיוצא מזה. ונשאו זה לזה בעיר וילאחורי מדינת יונים בלתי כתובה ובלתי מורה כי לא היה שם יהודים בעיר ההיא. ואח"כ בבואם לעיר ישראל הפרישום זה מזה ע"כ מה ששמעתי. ואיננו רחוק כי אפשר שהיתה חנה זו אחותו מאביו או מאמו. אחרי שבררנו שחנה זאת חורגת היתה לחיים גאני ולא בתו ולא הכיר בה ונשא אותה באיסור או בשגגה או קורבה אחרת דשאר בשר האסורה עליו מן התורה ונמצא ששמחה זאת היא ממזרת או דחייבי כריתות או חייבי מיתות ולא שחנה זנתה תחת בעלה רק באמת אביה הוא שבתי יהודה והיא בתו אכן נולדה לו באיסור ושפיר שדיוה אבתריה כי בתו היא. והדברים קרובים לודאי שכן הוא והרי נחה דעתינו גם מהשאלה הזאת וד"ב ומעשים כאלו אינן חדשים. ופה מצרים יע"א יומם עמדי לשרת בקדש ולרעות ביעקב עברו בב"ד מעשים כאלו דממזרות שנשאו קרובי בשר האסורים זל"ז בלתי ידיעה. ואח"כ כמה וכמה שנים בבואם למח"ז נתברר איסורם והפרשנו אותם זו מזה. ועל בניהם הכרזנו כי הם ממזרים גמורים ונכתב בספר הקהל למזכרת לאות לבני מרי ולמשמרת טהרת האומה. ברוך אלהים

קנצי למילין הנה הארכתי יותר מדאי להוכיח במישור כי משפטו ודינו של הרב המורה הרה"ג כמוהרשט"א ז"ל אשר דן את ישראל קוניליאנו לממזר גמור ע"פ העדיות שקבל עליו הוא משפט צדק ואמת והוא ממזר גמור ודאי וזרעו אחריו פסול כמוהו טמא טמא יקרא ולא יבואו בקהל ה' עד עולם וכשפיר גזרתו אשר גזר עליהם. וכבוד צדיק נקי מכל ההשגות שהשיג עליו הרב הפוסק יצ"ו וסתר את מעשיו להתיר את הממזרים האלו כי כבר השבנו תשובות נצחיות ע"כ סעיף וסעיף של השגותיו והחזרנו את הדין למקומו שישראל הנז' אסור לבוא בקהל ה' וככל מה שפסק בזמנו מע' הרב המורה ז"ל תנוח נפשו בג"ע

ואולם להחזיק איסורם היום שלא יתערבו בכשרים אין צורך לי ולא למטלעתי ולדברי. שעתה שהוברר בעדיות ששמחה זו ממזרת גמורה היתה וע"כ נישאת לישראל הממזר כמוהו א"כ בשגם יצדקו דברי הרב הפוסק יצ"ו שישראל קוניליאנו הנ"ל איננו פסול כגזירתו של הרב המורה ז"ל וימצא פנים לטהרו ע"פ הדת עכ"פ עתה הנעשה אין להשיב והוא וזרעו זרע זרעו עד סוף כל הדורות אסורים לבא בקהל ה' עד עולם כי עכ"פ הרי נשא ממזרת גמורה ודאית שאין בה לא חשש ולא מיחוש וזרעם וז"ז פסולים לבוא בקהל ה'. וחסיה נפשי בישרת לב הרב הפוסק יצ"ו ובתקף גדולת חכמת רבני עיקו"ת ירושלם ת"ו שכאשר יתברר להם הענין הלזה מה שלא נודע להם בעת הפסק דין. ירימו מכשול מדרך עם ה' ויחזירו אותם לאיסורם הראשון כדת של תורה אשר צויתנו אשר לא יבואו בקהל ה'. וזאת תהיה תפארת גדולת חכמתם וקדושת רוחם הטהורה שיאמרו עליהם אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים מהם. ובפרט עתה בנדון הזה אין כאן לא חכמה ולא עיון ולא מידי דסברא וכיוצא. אחרי הבירור גו"ש ועדים רבים אשר אתנו חיים ויחיו עדי עד אשר העידו ומכירים כי שמחה זאת היא ממזרת ודאית. מלבד מה שגוף הכתבים והקב"ע קוראים בחיל ששמחה זאת פסולה מצד עצמה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן כן יהי רצון

הלכ"ד הבעהח"מ העומד לשרת בקדש פה ק"ק ברוך עמי מצרים העי"א בש"א לחדש אדר שני דשנת ה'תר"ס ליצירה. סדר למקרא ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור הכותב בנחיצה. מקוצר רוח ועבודה קשה. זעיר שם והוא הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט