ומצור דבש יח

מה שקרא החמישי. זה הוא טעם המנהג וזה הוא יסודו. וצא ילמד מעתה כמה תיוהי וכמה תמהי איכא במנהג הלזה. הט אזנך ושמע

א) דמי שמע כזאת ומי ראה כאלה. שבעבור שיזכה איש יחיד הנכבד בעיניהם. לקרותו בעלית הששי וסמכ'ו את ידיהם עליו לתת לו עלית סמוך לאחרונה ויטול הוא חלק יפה. נכניס את כל הקהל העולים בספק ברכות ובסל"ע המחלוקות של הפוסקים האוסרים לעשות כן. ופעמים רבות אשר בטלי השמחה הם רבים ושלמים בפ"י וגם החתן בעל השמחה שהכל נעשה לכבודו היא ניהו מן הנוספים והטפלים. ואת כל אלה נזרה הלאה בעליות נוספים שאינן עולים לחיוב הקריאה. ומסופקים בספק ברכות. בעבור איש אחד פרטי שיזכה בעליה יפה. ואנה מצינו כזאת להכשיל את הרבים כדי שיזכה היחיד. ולהפך תנן. דאומרים ליחיד חטא כדי שיזכו הרבים. לא להפך הישרה

ב) אפי' למטונייהו דחפצים לכבד האיש ההוא הנכבד בעיניהם בעלית הששי שהיא גדולה במעלתה ע"פ הסוד. הלא סמייהו בידייהו לכבדו בעליית הששית הזאת עצמה ע"י שיעלוהו ששי למנין הקרואים שכולם קראו קריאה חדשה מראש הקריאה עד כען. והוא באמת הששי העיקרי הן לפשט והן לדרך הסוד. וכן לכל העולים הבאים אחריו כולם יקראו להם קריאה חדשה של שלשה פסוקים לכל אחד. ובהכי פלטינן מכל חשש הן לפשט והן לדרך הסוד. דאין כאן שום ספק ברכה לבטלה בעולים הנוספים הקוראים קריאה חדשה. ואין למו מכשול. והאיש הנכבד בעל הששי הרי הוא כבר זכה בעליתו לששי למנין הקרואים בקריאה חדשה. אשר אין כאן שום ספק במדרגת מעלתו שהוא הששי האמתי הן לפשט והן לסוד. ואין נגרע ממעלתו דבר. והוא זוכה ומזכה בעליתו לששי למנין הקרואים כדי שהבאים אחריו לא יכנסו בספק ברכות

ולאשר יאמרו כי מדרגת עלית הסמוך היא דוקא בהיותו סמוך למשלים. מלבם הוציאו מלין ואין להם על מה שיסמוכו כלל בין לדרך הפשט ובין לדרך הנסתר כאשר אבאר בעהי"ת. ואעיקרא השם הזה סמוך לא נמצא בספרי הפוסקים שם חדש הזה לעולה הששי. שיקרא סמוך. רק למנהג שנתחדש להוסיף עולים באמצע הקריאה. וחוזרין וקורין מה שקראו ומשכחת לה לפעמים שקורין עשרים עולים. וא"כ מה שם אשר יקראו להעולה ששי בקריאה החדשה שתורת ששי לחובת היום עליו. הוכרחו לקרוא לו סמוך להודיע שהוא הסמוך למשלים. שהוא השביעי. וממילא יתודע שזה שעלה סמוך הוא הששי. וא"כ המנהג ההוספה לעולים ממין זה היא שהולידה והצמיחה את שם הסמוך הלזה. האמנם שיהיה הששי מוכרח להיות דבק עם המשלים אינו הכרח כלל לא לפשט ולא לדרך הסוד. כי על דרך הפשט שהמשלים הוא הגדול שבכולם. הנה סיבת גדולתו בעבור שהוא הגולל את ספר התורה. והוא האומר קדיש אחר הקריאה. ואחת היא לדרך הפשט אם המשלים שהוא גולל ס"ת אם עליתו אחר העולה הששי או הששים. כיון דגדולתו קלה בעבור גלילת הס"ת. א"כ קריאתו לאחרונה וגלילת הספר על ידו זו היא מעלתו. בכל אופן שתהיה

וע"פ הסוד. הנה כל הששה עולים מהכהן עד הששי והוא בכלל כולם רומזים לספירות והארות עליונות הני רכשי דרחמנא. ומעלת עלית הששי שהיא בחינת היסוד היא הארה גדולה מאד. וע"כ העולה ששי הוא הגדול שבכולם כפי בחינת הספירה הששית הרומזת לעליתו. וקרוב לו במעלה עולה השלישי. והגרוע שבכולם הוא העולה השביעי שהארת בחינתו היא הארה מועטת מאד בערך הקודמים. צא ולמד שרבינו האר"י התיר לאשה ולקטן לעלות שביעי וכדקי"ל הכל עולים למנין ז' וכמ"ש ג"ע בברכ"י סי' רפ"ב סעי' ה' יעו"ש וכ"ז ידוע ליודעי חן. ואני שמעתי ואתלמד מדבריהם הגם כי לא זכיתי לבוא עדיין אל שערי החכמה הזאת. וא"כ בהיות העולה הששי הוא הששי למנין הקרואים בחובת היום כבר קנה הארת מדרגת עליתו בספירה הרומזת להששי שהוא הארת היסוד. ובאשר כי הארת הז' איננה גדולה בערך הששי. א"כ אפי' אם הששי האמיתי עלה בעליתו. ואחריו עלו עולים אחרים. אין נגרע מערכו דבר. ואין כאן צורך שהמשלים יחובר אליו כלל. וה' הטוב יכפר בעדי. ועיין להרב גו"ר ז"ל בא"ח כלל ב' סי' כ"א בסופו

ומכיון שכן. אין לך דרך בטוחה משופרת ומנוקה מכל מין טענה וערעור הן לפשט והן לדרך הסוד. כי אם לקרות לכל העולים כמה שיהיו מתחילה ועד סוף קריאה חדשה שלשה פסוקים לכל אחד והששי למנין הקרואים הוא האמיתי עולה הששי לפשט ולסוד. ובזה פלטינן מכל נדנוד בדבר וכדכתיבנא

ג) תמהתי על המנהג הלזה. להעלות העולים הנוספים בין החמישי והששי ומפסיקין בתוך הז' עולים של חובת היום. בנוספים שאינם עולים לחובת היום. שהרי העד העיד בנו הרב השכנה"ג ז"ל בסי' רפ"ב והבאתי דבריו לעיל. שראוי לשליח צבור להזהר בעצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קראו אלא אחר אשר כבר קראו השבעה עולים לפחות סכום כ"א פסוקים שהוא חיוב הקריאה ואח"כ אם יראה שהסדר אינו מספיק לכל העולים יחזור לקרות מה שכבר קראו עכ"ל. וכן הזהיר ג"ע בס' לדוד אמת. ורבין חסידא בס' אמת ליעקב כמש"ל. והגם שהרב השכנה"ג ז"ל במקומו מתירין לחזור ולקרות מה שכבר קראו. ועכ"ז עומד ומזהיר שעלית הנוספים תהיה אחרי כלות השבעה עולים של חובת היום. לפחות שלשה פסוקים לכל אחד שהוא חיוב הקריאה מדינא ואח"כ אם יש נוספים אם יש מקום לתת להם קריאה חדשה יקרא לכל עולה שלשה פסוקים או לפחות שנים ולא יחזור. אא"כ אין הסדר מספיק. ונראה ברור שטעמייהו דרבנן משום לתא דהפסק נגעו בו. שכיון הנוספים האלה שאינן קורין להם קריאה חדשה אינן עולים מהמנין לז' עולים. מי הכניסם באמצע חובת היום ולהפסיק בין העולים בעולים שאינן עולים לחובת. וע"כ הזהירו שהתוספת תהיה אח"כ ולא באמצע הקריאה. ואולי שגם ע"פ דרך הנסתר אין נכון לעשות כן כיון שששת העולים הם רומזים לספירות עליונות. מי שם פה להפסיק ביניהם בעולים שאינן עולים לחובת היום. והלא נוכל לצאת ידי שניהם שאחר גמר הששה עולים כסדרם ואח"כ הז' כולם בקריאה חדשה. ואח"כ נוסיף. ואפוכי מטרתא למה להו

ד) כמו זר נחשב בעיני המנהג הלזה שביום שיש בו נוספים מחמת שורה של חתונה. שבאים בני אדם הרבה מקרוביו ומיודעיו לעלות עמו לס"ת ולכבדו. באופן שכל שמחת היום כולה לכבוד החתן שהוא כמלך. וחרפת עולם היא זאת שהחתן בכל כבודו ומלכותו יעלוהו לעולה נוסף שאין עולה עליתו לס"ת