ומצור דבש קפו

דעלמא. ולמה זה הטריח להעתיק סוגיין דפרק המגרש דכל קלא דלא איתחזק ב"ד. והרי הכא אין זה קול דלא איתחזק בב"ד אלא מעשה בית דין גמור מוחזק ומקויים. ואי בכגו"ד אמרינן מבטלין ליה לקלא א"כ לאו קלא מבטלינן אלא דינא קא מבטלינן. שהרי הרב המו' היה דיין ומו"ץ בק"ק קורפו הוא מאריה דאתרא אשר דן את הדין וכל העם ישמעו לקולו ויראו והוא דן את הדין וכנראה מדברי הקב"ע שעשה פס"ד ונאבד ברוב הזמן. ועכ"פ מעשה ב"ד שכתב בכתובה עדיין הוא קיים עד הנה. וא"כ ע"פ דינו ומשפטו וחקירותיו דן אותה ואחריו החזיקו כל הבאים אחריו שהרי הרחיקו אותם מלהתחתן בהם עד היום. והיש מקום למבין עם תלמיד לקרוא לכל המעשה הגדול הזה קול בעלמא היש דברים תמוהים יותר מאלו. זה פלא

(ב) קשה דהרב הפוסק יצ"ו פתח בכד וסיים בחבית שהרי כתב וכיון שכן שהכא בנ"ד שלא בדקו הדבר בזמנו שמיום שנולד עד שנבדק עברו כ"ג שנים וכשבדקו לא אמרו שמענו מפ' ופ' שזנתה והלכו להם למדה"י וכו' פשיטא דאין חוששין לאותו קול עכ"ל. ודברים אלו אין להם שחר דאטו על אותו הקול שיצא על ישראל קוניליאנו הממזר מעת לידתו עד כ"ג שנה שנבדק אח"כ אנחנו דנין עתה אי הוי קול חזק או לא ואי מבטלין ליה או לא. הלא אנחנו דנין על החזקה דאיתחזק מזמן פסקו של הרב המורה כמוהרש"א ז"ל והלאה. עד היום אשר בו נוצר ונולד הפס"ד של ההתר. וזה שבעים שנה שהוחזקו לממזרים בכח ב"ד. ועל זאת החזקה הוא דן לבטלה בקולו לא על הקול שיצא על ישראל מזמן לידתו עד זמן בדיקתו הוא דן. שהרי כן כתב שהשפחה הזאת הוחזקה לפסולים. וחייש לרינון ב"ד המכשירים והמתירים וכו' ועל זמן הקול שמלידת ישראל עד בדיקתו. אין כאן משפחה ואין כאן פסולים שעדיין לא נשא ישראל הנז' ולא נולדו הפסולים עדיין וכו'. והדברים האלה קילעי' רק לזמן אשר הוחזקה המשפחה לפסולים שהוא מזמן הרב המורה עד היום הזה. ולמה זה ערב קול בחזקה ביחד ואין להם שייכות זה בזה. וקול האחרון הוא קול חזקה ואיננו נקרא קול רק הוחזקו לממזרי' ע"פ הוראת ב"ד. ולא ידעתי במה כח הרב הפוסק יצ"ו גדול לבטל ברוח שפתיו חזקת איסור ארוכה בת שבעים שנה כזאת. ולמשוייה קול דברים בעלמא

(ג) לא ידעתי מה דמיון ויחס מצא בין נדו"ד לדברי הרמב"ן שהביא הר"ן והה"מ. עד שנסתייע מהם לביטול הקול שכן כתב הרמב"ן שכל קול שלא בדקו אותו בזמנו ולאח"ז לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר ברור אין חוששים לו. וטעם הדבר שהרבה פעמים אומרי' פ' ופ' כו"כ. ואח"כ יחקרו ב"ד הבאי' אחריהם ואומרי' העדים לא שמענו ולא ראינו. וא"כ כיון שבשעת הבדיקה אין מי שיגיד לב"ד ענין ברור מבטלינן ליה לקלא. אלו דברי הרמב"ן ז"ל

ועתה נשאל את פי הרב הפוסק יצ"ו מה מכל אלה מצא פה בנדוננו עד שהוכרח להעתיק לנו לשון הרמב"ן מה שאין כאן עניינם כלל דכ"ז יצדק. לו הרב המורה כמוהרשט"א ז"ל החזיק לישראל לממזר ע"פ הקול שיצא עליו משעת לידה ונמשך הקול כ"ג שנים ובעת שבא לבודקו לא מצא עדות ברורה רק קול דברים בעלמא. אז יצדק השקו"ט הזאת אי מבטלינן לקלא או לא. אבל בנדו"ד מאריה דאברהם. האם אינם העדיות בפני הרב הפוסק יצ"ו אשר נמצאו עדים גמורים שמעידים שנתעברה רחל המנאפת מרפאל חננאל הכהן. והודאת המוהל ששמע מאמו שהבן הזה הוא מרפאל הכהן. ועד אחרן הרי האב קיים וחי לפניהם ואומר שלא בא עליה מיום שנפרד ממנה. והאם אין כל יושבי זאנטי יודעים שאין הבעל שרוי עמה זה כמה וכמה שנים. ומה דבר ברור יותר מזה איכא ומה לו להרב הפוסק לתלות כ"ז בקול ולא נמצא דבר ברור. האם ע"פ קול הברה לבד דן אותו הרב המורה ז"ל לממזר. הא איכא עדיות גמורות וראיות ברורות ששם נמצאו בשעת הבדיקה ומה לו עוד

והגע עצמך לא היה האופן שהאיש הזה או זולתו היה בחזקת כשרות מיום גיחו מרחם ולא נודע שמץ דבר מפיסולו עד עבור כ"ג שנים או ל"ג או מ"ג שנים ואח"כ יצאו עליו עוררים ומצאו בראיות ועדיות שהוא ממזר ודאי. היש מקום לומר כיון שלא בדקו בזמנו אינו כלום. א"כ לא נדע מה היא כוונת הרב הפוסק בדברים אלו. ומה דמיון מצא מדברי הרמב"ן ז"ל. והיותר פלא שלא על נקודה זאת מצטער הרב הפוסק יצ"ו בתחילת דבריו. כי מה לו אם הרב המורה דן אותו על פי עדיות או ע"פ קול דלא פסיק. והרב המורה ז"ל עליה דידיה רמיא לדעה מה יעשה. אלא שהוא חושש לקול דאתחזק זה כמה שנים שבעים במספר לפסלות המשפחה הזאת ומרוחקת מקהל ה' וחשש לרינון ב"ד אשר הכשירו והתירו אותם עתה. וע"ז הוא מפלפל לבטל הקול כאלו אין כאן כי אם קול ולמה נשתרבב מענין לענין והסב הגלגל אחורנית לחקור ולדרוש גם על זמן טרם נפסל ישראל הנז' אשר אין זה מטרתו של פלפולו לחשש רינון ב"ד המתירים עתה. שב"ד המתירים עתה הוא אחר שנגמר הדין ע"פ הרב המורה ז"ל והוחזקו מאז לפסילים ע"פ הוראתו עכ"ז הוא מתירם ומס' עירובין קא חזינא הכא

הגם אמנם בשגם לו היה שהרב המורה כמוהר"ר שט"א ז"ל בנידון זה היה חושש לישראל מפאת הקול דיצא עליו כ"ג שנים לבד ומחמת הקול הזה היה חושש לו להכניסו לספק ממזרות. אין הדבר פשוט שלא לחוש אליו שהרי נודע סברת הראב"ד דס"ל דכל הני דאמרינן בס"ס דלא חיישינן להו אינו אלא בדלא איתחזקו בב"ד אבל אי איתחזקו בב"ד חוששין להם. ומהריק"ו בסי' פ"ז כתב גבי חזקת ארוסה ששהתה י"ב שנים עמו בבית. דן אותה למקודשת גמורה כיון שהקול כ"כ י"ב שנים והוחזקה למקודשת וכתב ז"ל דבכגו"ד לא בעינן דאיתחזק בב"ד דהתם דאמרינן דכל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא התם ליכא אלא קול בעלמא דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שמותרת לינשא לאחר. שלעולם יהיה אם יצא עליה קול דמקודשת שלא תנשא אבל הכא דאיכא חזקה טובא. פשיטא דלא צריך דאיתחזק בב"ד וכדהוכחתי מההיא דמלקין על החזקות אפילו דליכא עדים יעו"ש. הרי היכא דאיכא חזקת טובא לא בעינן דאיתחזק בב"ד. ובנ"ד דאיכא כ"ג שנים קלא דלא פסיק קול ארוך כזה ודאי דחיישינן ליה. והכא ליכא למימר דמבטלינן ליה לקלא. שהרי הרעותא דשור שחוט לפנינו עומדת ונצבת שאין האב שרוי עם אשתו מקודם שנתעברה ועד היום וזה ידוע לכל באי שער עיר זאנטי. ונראה ברור כנכון היום שבזאנטי מקום המעשה והעדיות הדבר היה מפורסם להם ממזרותו מיום שנולד עד יום שישבו לקבל העדיות קול חזק דלא פסיק. שהרי הרב כמוהרשט"א ז"ל שלח להרב כמוהר"י וינטורה ז"ל רב ומו"ץ בזאנטי. כתב למען יקבל עדיות פסלות ישראל קוניליאנו ימים אחדים קודם החופה שנעשתה בכ"ב לחדש מאג'ו ובעשירי במאג'ו ישבו המקבלי עדיות ומצאו תשעה עדיות כרגע ביום אחד. וביום י"ב כבר נמסרו העתקה