ומצור דבש קפה

דמנא ידעי יותר ממנו. וגם זה דוקא אם טוענת נגדו והוא שותק נאמנת האמנם אם האם לפנינו בשעה שאמר האב אינו בנו ולא טענה מגוי נתעברה. הולד ממזר ולא טענינן לה. וכמו שכתבנו לעיל באריכות יעו"ש

והיותר מתמיהים דברי הרב הפוסק יצ"ו. דאנא מצא כאן בנדו"ד שמכחישין את האב עד שהכניסו בגדר הספקות של גרעון נאמנות האב שע"ז הוא דקשו"ט. ואין כאן לא דובים ולא יער האב אמר שלא בא עליה מיום שנפרד, האם טענה והודית שמרפאל חננאל הכהן היא מעוברת. שני עדים כשרים מעידים שיודעים בבירור ואחד מהם עד ראיה שמרפאל הכהן נתעברה. ומי הוא המכחיש את האב שמגוי נתעברה. אין גם אחד ונשאר בידינו רק חצי עדות מקוטעת של עד הז' שאמר ששמע מגוי נתעברה. ותכ"ד חזר בו ואמר ששמע שנתעברה מישראל. ואפילו אם לא חזר בו העד הזה אין. דבריו כלום נגד שני עדים ובפרט שהם עדי ראיה והכרה והוא עד שמיעה. ולמי הוא מכחיש את האם לא את האב. שזה לא נאמר בעולם שיהא העד נאמן להכחיש את האם שאפילו הבעל אינו יכול להכחישה. וכ"ש דגם הוא תכ"ד חזר בו. ומעתה האם אין זה כאב אנוש ונעכר. שעל חצי עדות שמיעה. בנה הרב הפוסק יצ"ו מגדל גדול כזה הפורח באויר להתיר איסור תורה בידים. שארי ליה מאריה

(ז) כתב הרב הפוסק בסו"ד ורוב העיר גוים הם ושדינן בתר רובא יעו"ש. ולזאת אענה הן מע' הרב הפוסק יצ"ו לא ראה את עיר זאנטי מקום המעשה מעולם לדעת ידיעה ברורה אם רובם גוים או לא. ובשגם יהיה רובה גוים כדבריו. הא לא דיימא מנייהו. וראיתי בכתבים של הרב הגדול כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י אנקונא יע"א ומלפנים ישב על כסא ההוראה בקורפו יע"א שכתב כנגד זה. כי באותו זמן של המעשה של נדו"ד היתה שכונת הישראלים לבדם כחקי הגיטו שהיו נהוג ברוב ערי אירופא ואיטליא להיות היהודים כלואים בחלק אחד מהעיר בשכונתם לבד סוגרת בדלתים נעולות לאות קלון בעוה"ר כידוע. ובשכונת ישראל כזאת מה לגוים לילך לשם. וכפי"ז רוב הנמצאים בשכונתה יהודים המה ופסולים לה. וליכא למתלי בגוי כלל והוי ממזר ודאי וכמ"ש התשב"ץ והרעק"א ז"ל. דאף דנאמנת לומר מגו"ע נתעברתי דוקא אי איכא למתלי בגוי ואי לא לא וכמ"ש לעיל

באופן שהמתברר מכל מה שכתבנו בזה משם כל רבני הפוסקים ז"ל אשר בא זכרם לברכה בדברינו הקודמים. שבנדו"ד אין כאן ספק ולא ס"ם ואפי' ריח ספק אין כאן. שהאב נאמן בכל גוונא אין בזה שום ספק דהכי פסקו התו' והר"ן והרמב"ם והרי"ף והרא"ש והטור ומרן ז"ל. והכי איפסיקא הלכתה למעשה. ולהסתפק אי הלכה כבה"ג אין מקום לזה כי הוא יחיד נגד רבים וכמ"ש מהרשד"ם והחק"ל ז"ל דאין לעשות ס' מסברת יחיד ובפרט כי הביאוה ודחוה מהלכה. באופן שהאב נאמן לפסול את בנו בכל גוונא ואם מכחישתו דמגו"ע נתעברה נאמנת. ואם גם בזה מכחישה דברור לו דמישראל נתעברה הוא נאמן. ואם אינה בעיר כגון שמתה ולא נבדקה אם תלינן בגוי איכא פלוגתא דרבוואתא. אבל בטוענת שמישראל נתעברה לית דינא ולית דיינא שיאמר שנאמר לה שקר ושמא מגוי את מעוברת. הם כי לא להזכיר. ובפרט בנדו"ד דאיכא עדים כשרים המעידים כדבריה. ואותו עד שמיטה כמאן דליתיה נגד שנים. ובפרט שחזר בו תכ"ד. אין ספק דהוא ממזר ודאי אליבא דכ"ע. והרי נהרס כל בנין הרב הפוסק יצ"ו עד היסוד בו כמ"ש המעיין. ומעתה נתנה ראש לתבלין של הפסק אשר חשש הרב הפוסק יצ"ו לקלא דאתחזק הממזר הזה וזרעו זה כמה שנים וגם על זה נטה קו וביטל את הקול הלזה. וזהו: יסוד הששי

כתב הרב הפוסק יצ"ו וז"ל פש גבן להבין אם יש לחוש לקול והחזקה אשר זה כמה שנים נתפשט בעיר שהמשפחה הזאת הוחזקה לפסולין אם מבטלינן לקלא זה או לא. משום חשדא ורינון לב"ד המכשירין והמתירין אותם לבוא בקהל. והביא סוגיין דפ' המגרש דפ"ט מימרא דעולא לא שישמעו קול הברה. אלא שיראו נרות דולקות וכו' ומימרא דרב אשי כל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא וכו'. והביא דברי הה"מ משם רש"י ודברי הר"ן משם הרמב"ן שכתב שאם לא בדקו בזמנו ולאחר זמן בדקו ולא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם דבר ברור אין חוששין לו וכו' וסיים וז"ל וכיון שכן שהכ' בנ"ד שלא בדקו הדבר בזמנו דמיום שנולד ישראל הנ"ז עד שבדקו עברו כ"ג שנים (בדפוס כתוב ל"ג שנים והוא ט"ס כאשר יתבאר לקמן במופת חותך) וכשבדקו לא אמרו שממנו מפ' ופ' שזנתה ונתעברה האשה מפסול לה. והלכו להם למדה"י פשיטא דאין חוששין לאותו קול יען כשבדקו לא מצאו דבר ברור וכו'. נמצינו למדים דבנ"ד ליכא למיחש דלא חשיב קלא למיחש ליה. ועוד שאפילו היה הקול קול גמור ס"ל למהריב"ל בתשו' ת"א סי' ס"ח דאפי' קול גמור אין חוששין לו. ואפי' היתה פרוצה ביותר דחוששין לבניה הך חששא לאו לס' ממזרות ולא לממזרים מדבריהם עכתד"ק

ואתו הס"ר דעירוב פרשיות קא חזינא הכא. ועירב קול עם קול וחזקה ביחד. וגזר על ימין ועל שמאל בלי חמלה וביטל את הכל. וכל מה שפלפל בנדונו זה ומה שהטריח קולמוסו בו אינו ענין לנדו"ד כלל וכלל. ודבריו מהחל ועד כלה אין להם ישיבה בארעא וכולם מקש'ה אחת. הסכת ושמע כמה תמיהי רברבי יש בכל דבריו

הנה בראשית מאמר אשר נכנס לפשפש ולחקור מפאת הקול והחזקה אשר זה כמה שנים נתפשט בעיר שהמשפחה הזאת הוחזקה לפסולים וכו' הדברים ברורים ומוכרעים מעצמם שכוונתו על אלה השנים שעברו מעת החזקתם לפסולים ע"פ הוראת הרב הגדול המורה כמוהר"ר ש"ט אמאריליו ז"ל ובית דינו ודעמיה. שהחזיקו אותם לממזרים מש' תק"ץ עד היום זה שבעים שנה. ושהוחזקו בעוב"י קורפו ואגפיה. ועל אותו קול בזמן הארוך כזה הוא דן למיחשביה או לא. והדברים האלה מפליאים ומתמיהים

(א) שאין זה קול בעלמא רק קול חזקה דאיתחזק בבית דין שהרי הרב המורה דן אותו לממזר ע"פ חקירותיו, ודרישותיו וע"פ קבלת עדיות עליו ממקו' לידתו וכאשר נתודע לו האמת דן אותו לממזר ודאי ע"פ הדין. וכתב ע"ז מעשה ב"ד. וכתבו בכתובתם בשבטי ישראל הודעתי נאמנה כי בני זנונים המה. ולא יבואו להם בהקל ה' עד עולם. וחתם הוא וב' פרנסי הקהלה עמו. ומאי קלא דאיתחזיק בב"ד יותר מזה איכא בעולם. וא"כ כל הדורות הבאים אחריו אשר החזיקו אותם לממזרים הוא על פי הוראת רבם ובית דינו הרועה אותם. ומה דמיון ויחס קול זה לקול