ומצור דבש קפד

במקום שנהגו כסברת מרן בזה כ"ע יודו דאין כאן ס' עכ"ל

הרי מבואר דסברת יחיד לא חשיב סברה לעשות ממנה ס"ס אחר שכל הפוסקים ומרן ז"ל פסקו דלא כוותיה ומינה אני אומר שאפי' אותו המחלוק' של הרבנים שהביא הגאון בחק"ל יו"ד סי' קכ"ז אי נגד פסק מרן הש"ע חשיב ס' כדי לצרפו לס' אחר להיות ס"ס. אין הדברים אמורים אלא בספק שקול להקל ולהחמיר. ומרן ז"ל הוא שהכריע ופסק לחומר' דזה הוא שכתב הגאון החק"ל ז"ל דאיכא פלוגתא דרבוותא בזה למקומות שלא קבלו עליהם סברת מרן ז"ל כי אם להחמיר. אי חשיב ס' נגד ס' מרן או לא. אבל במקום שמרן הלך בעקבות רבותינו גדולי הפוסקים ז"ל כנדו"ד דסברת התוס' והר"ן והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והרמב"ן והרשב"א כולהו פסקו דלא כבה"ג בזה ליכא שום ספק דהוה לה לההיא סברא דנגד מרן יחיד כנגד רבים. ומאן ספין ומאן רקיע לחלוק על איתני וזרועות עולם הם כי לא להזכיר והדברים ברורים

(ד) מ"ש שהרב כמוהר"י ביטראן ז"ל כתב ספק כזה אם הלכה כבה"ג וכו' קושטא קאי כי גם על דב"ק תפול התמיהא הזאת דלא זכר שם מדברי מהרשד"ם דקאמר דסבר' בה"ג ור"ת בטלה לגבי רבים. וכן לא זכר מדברי הגאון החק"ל ז"ל דפסק דאין לעשות מס' יחיד נגד רבים וכ"ש היכא דאפיסקא הלכתא כמרן הש"ע דאתכא דידיה סמכינן

אלא דצד זכות מכרעת דהרב כמוהר"י ביטראן ז"ל לא על הספק הזה תמך יתדותיו להתיר נדון הסריס ההוא. כי רק לפלפולא ולהוספת חידוד. שהרי כבר היו ב"ד הרב כמוהר"י ביטראן ז"ל חמשה ספקות אחרים בנדונו. והרי יש בידו ספקות יותר מכדי הצורך והוסיף עליהם גם את הששי. ואם יפול הספק הששי הזה מכח האמור דהוי סברת יחיד מה בכך הרי יש ויש ספקות אחרים כדי שביעה

ואעיקרא בנדון הסריס הנז' המובא שאלתו בס' עיני כל חי. הלא גם הרב הפו' יצ"ו יודע היטב כי מה שהיתר לבוא בקהל לא בא התירו מחמת המצאת ריבוי הספקות האלה. שהרי אחרי שכתבו פסקי ההתר רבני איזמיר ושאלוניקי ורבני קושטא יע"א כללות כל הפסקי דינין הללו הובאו לפני רבנן תקיפי ב"ד הגדול שבירושלם תובב"א והמה בחכמתם אחרי שעינם ראתה כל צדדי ההתר בספקי ספקות שכתבו חו"ר המדינות הנ"ל. ואחרי חקרם ודורשם היטב את הענין בעוביו והקיפו המה כתבו שהתר הרבנים הנז' מחמת הספקות יש מה לדון עליהם ונפל פתא בבירא. אכן המה ראו כן תמהו. שקול הקריה הומה יכול על מגן. שארץ רעשה על פי מאמר אשה קושית אחת אשר היא הוציאה קול על אביו שהיה סריס. ועל דברת האשה הזאת חרדו עיר ומתים קריה ובהלות ואין כאן עדות שהיה סריס ומי אמר שהיה סרים. ועל כן התירוהו רבני ירושלם לבוא בקהל. בהפילם ארצה את החשש מעיקרו והקול הוא קול דברים והכל העלוהו בתוהו והתירוהו. לך נא ראה בדבריהם המצודקים

ומה דמיון יערוך הרב הפוסק יצ"ו בנדו"ד אשר כל רוח החיה באופני ההתר שלו. הוא רק לגרוע כח נאמנות האב שאמר שלא באתי אליה. וזהו כל נקודת המרכז שעליה סובב גלגל ההתר. ועי"כ הוא מבקש למצוא ספקות וספקי ספקות לגרוע כח נאמנות האב ועי"כ הוא נלחץ להמציא לנו הספק דדילמה הלכה כבה"ג שאין האב נאמן. שהרי יודע צדיק ש"י שאם היסוד הזה ישמט מידו אין לו עוד כלי נשק להלחם להתיר הממזר הזה. שהרי האב עומד לפנינו וקורא שאינו בנו. ואם נאמין להאב בדבריו. א"כ אין כאן התר. ואין כאן פסק. ואין כאן ספק עוד. וזו היא שקשה בעינינו כעשן לעשות ספק בדבר הנקבע ונפסק להלכה ולמעשה בדברי הפוס' אשר מימיהם אנחנו שותים בכל דרכי ההוראה של דיני התורה חלילה מעשות זאת

(ה) מ"ש שהגאונים רעק"א וחתנו הרב חת"ס כתבו כן דעשו ס' מדברי בה"ג. הדברים האלה הם של הרב כמוהר"י ביטראן שנסתייע מהם לשיטתו. ויבדל לחיים הרב הפוסק יצ"ו גם הוא נסתייע מדברי קדשם. ונדון ב' הגאונים ז"ע אחד הוא כי הרב רעק"א סידר פסק בענין התר ממזר. ושלחו לחתנו הגאון חת"ס ז"ל וענין אחד הוא. אך אתפלא מהם מאד. שהמה ראו תחילת דברי התשובה של רעק"א ולא ראו את סופה. ששם באותה תשובה עצמה. אחר שפלפל בחכמתו בדרך חורפה למצוא ספק כזה דילמא הלכה כבה"ג כתב בסוף וז"ל אך קשה בעיני לנטות מפסקי הרמב"ם והש"ע דמשמע דבכל ענין נאמן לומר אינו בנו. מ"מ לאשר הרב דעיר פילא כתב שניכר הדבר ומפורסם שמה שאמר האב שאינו בנו אינו אלא כדי לפטור עצמו ממזונות. שתבעה אותו גרושתו בערכאותיהם לזון את בנו וכדי להפטר אמר שאינו בנו. ע"כ אם חזר האב ואמר כי הוא בנו נאמן יעו"ש. הנך רואה שהגאון רעק"א ז"ל לא נחה דעתיה לעשות ספק כזה להתירו. ומצא פתח ממקום אחר יעו"ש

(ו) במ"ש שבנדון זה נצמדו תלתא ספקי וכו' והוא היה מונה אותם כמ"ש בדב"ק. ואתו הס"ר ואמינא ליה אבא תלת הוו חד אתחזרו. שגם למטוני' דמר בתולדות הספקות הללו. אינני יודע כיצד חלקן לשלשה חלקים ואינם רק אחד. דהא הספק הראשון שהבעל בעיר ואינו נאמן לומר לא באתי עליה. והשני דילמא הלכה כבה"ג שאין האב נאמן לפסול את בנו אלא ע"י הכרת ברורה. איני יודע כיצד יתחלקו לשני ספקות דהא כולהו מחתי לחדא מחתא לגרוע כח נאמנות האב. ומה לי אם נאמר שהאב אינו נאמן לצד היותו בעיר. או אינו נאמן מצד שהתורה לא האמינתו כס' בה"ג הא לא עלה בידינו מכל השקו"ט הזאת רק שהאב אינו נאמן. וא"כ שני הספקות הם רק צד אחד שמא אין האב נאמן. מאיזה טעם שיהיה או מצד עצמו או מצד הדין. והרי רק צד אחד. מעתה הבא ונראה מה הוא האת'"ל של צד הזה וסתירתו מכח הספק שכנגדו. כתב הרב הפוסק יצ"ו שאם את"ל שהאב נאמן לפסול שמא הלכה כמ"ד דכל שמכחישין אותו שאומרים לו שמגוי נתעברה אינו נאמן. וע"ז ידוו כל הדוויים. ודברים אלה מרגיזים את הלב. כי זה הספק השני הוא בדוי מעיקרו. שאין בזה ספק שכך היא באמת שורת הדין שאם האשה טוענת נגדו שמגוי נתעברה היא נאמנת וכך הם דברי הרמב"ם בפט"ו מה' אישות הי"ט ופסקו מרן בסי' ד' סעיף כ"ט יעו"ש ומי הם הפוסקים שחלקו ע"ז עד שיאמר הרב הפוסק יצ"ו שמא הלכה כמ"ד דכל דמכחישין וכו' מגוי נתעבר' אינו נאמן דסעיף זה לא נכנס מעולם בסוג מחלוקת. ובאמת כן הוא דאם היא טוענת כן היא נאמנת. ואולם הא כתיבנא דגם בזה דוקא אם האב אינו אומר רק טענת שאינו בנו דוקא. אבל בטוען שברור לו שהוא ממזר מפסול לה אינה נאמנת היא כנגדו דהא הוא נאמן אפי' נגד עדים. וכמו שכתבתי לעיל בהיסוד השני בפי' דברי הרמב"ם. ודברי הגאון החק"ל ז"ל קחם משם. אכן דוקא היא נאמנת לא זולתה. שאין אדם אחר נאמן להכחישו