ומצור דבש קפג

אחר הס"ר. ואחרי אשר עזרנו ה' להשיב ע"כ דברי יסודו הזה מהחל ועד כלה. מעתה נפן גם אל היסוד החמישי שהוא מקור ההתר של הממזרים האלה מכח ס"ס שכתב יצ"ו: יסוד החמישי

כתב הרב הפוסק וז"ל. ועדיפא מינה אמינא דאפילו היה בעלה במדה"י וכשבא אמר בפירוש שאינו בנו. שלמים וכן רבים מהפוס' רוא"ח ס"ל דהאב אינו נאמן בלא הכרת ברורה לומר זה בני ממזר. וכמו שאסף וקיבץ מהר"י ביטראן ז"ל והיא ס' בה"ג ור"ת וס' המכריע. דאין האב נאמן לומר אינו בני. ועפי"ז פסקו הגאונים הרב רעק"א בתשו' סי' קכ"ח והחת"ס בסי' י"ג בס"ס אי הלכה כהנך רבוואתא דאינו לומר שאינו בנו כי אם ע"י הכרת ברורה. וא"כ בנ"ד נצמדו תלתא ספקי אפי' אי לא דימא מגוי. ספק אם בעלה היה בעיר ואינו נאמן לומר שלא בא עליה. ואת"ל שלא בא עליה. שמא הלכה כמ"ד דאפילו אמר שאינו בנו ולא בא עליה אינו נאמן לפוסלו. ואת"ל דהלכה כמ"ד וכו' שמא הלכה כמ"ד כל שמכחישין אותו שאומרים שמא מגו"ע נתעבר' אין האב נאמן לפוסלו. וכ"ש דהאשה הנז' דימא מגוי. ורוב העיר גוים דשדינן לולד בתר רובא. והעד העיד שנתעברה מגוי דפשיטא דהולד כשר ומוכשר אליבא דכ"ע

ועל דא אמינא כי רוח בטני הציקתני על כל דברי היסוד והספקות שהמציא לנו הרב הפוסק יצ"ו בדבריו אלה. ואתו הס"ר כי כל דברי היסוד הזה הם בנוים על טחי תפל הסכת ושמע קורא נעים את כל התמיהות הגדולות שיש בכל דיבור ודיבור של היסוד המקודש הלזה

(א) דבר תימה הוא לעשות עתה ס' אי הלכה כבה"ג ולהתיר ע"י זה איסור תורה. שהרי דברי בה"ג הביאו אותם התוס' בפרק י"נ ד"ה כך. ודחו אותם מהלכה. והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בשלחנו הטהור כולהו פסקו דלא כוותיה. ופסקו שהאב נאמן בכל אופן לפסול את בנו דהלכה כר"י דס"ל ואיפסיק' הלכתה כוותיה. ואחרי שכל עמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליהם פסקו הכי להלכה ולמעש' דהאב נאמן לפסול את בנו גם בלי הכרת ברורה. מה מקום יש לנו עתה בדור האחרון לחלוק על גדולי הפוסקים דפסקו דלא כוותיה דבה"ג ולעשות חדשה ולשוב ולהסתפק אחריהם אי הלכא כבה"ג. כאלו ח"ו לא הסכמנו כל הכרעתם. ואם בכל דבר אחרי דאיפסקא ביה הלכתא נשוב להסתפק בו מכח שבעיקרו היתה מחלוקת ונעשה ממנו ס"ס וכיוצא. א"כ מעולם לא נמצא לנו שום שיטה קבועה בדרכי ההוראה לעולם. שהרי רוב דיני התורה לא נמלטו מפלוגתא כידוע וההלכה תכריע ועי"ז אנחנו סומכים להיתר ולאיסור ולפסול ולהכשיר וכו'. ואם גם אחר הכרעת ההלכה נשוב להסתפק אם הלכה כדברי הפו' היחיד ההוא שנדחו דבריו נגד רבים. מלבד שזה נגד חקי התורה שצותה אותנו אחרי רבים להטות. עוד בה א"כ שום חכם ושום דיין ושום פוסק לא ימצא ידיו ורגליו לפסוק שום דין בהחלט ע"פ כללי ההוראה שבידינו מגדולי הפוסקים וזאת מבוכה חדשה אשר לא נוכל להמיש צוארינו ממנה לעולם. חלילה לחשוב ככה וכזאת לא תעשה בישראל יורשי תורת אמת וחקיה הישרים

ולמטוניה דהרב הפוסק יצ"ו היה יכול לעשות ספק יותר חזק מזה דהא עיקר הדין הזה הוא תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן. ורבנן ס"ל דאין האב נאמן לא להכרת בכורה ולא לפסול את בנו. ור"י חולק וס"ל דהאב נאמן. ומדוע לא יסתפק אם הלכה כר"י או כרבנן ויעקור את הדבר משורשו. דדילמא הלכה כרבנן ונפל כל הבנין. אלא שנדע נפשנו שלצחוק נהיה בעיני הרב הפוסק יצ"ו אם נאמר כן. דהרי איפסקא הלכתא בש"ס בבתרא כר"י ומה כח יש לנו אחרי התלמוד. וא"כ לימא מר לנפשיה מה כחו להכניס אותנו בספק דהלכה כבה"ג נגד התוס' והר"ן והר"יף והרמב"ם והרא"ש ורבינו הטור ומרן ז"ל אשר אתכא דידיה אנחנו סומכין והם כולם פסקו דלא כוותיה האם אין זה נגד זה. והכל דבר תמוה

? (ב) מדוע במקום הזה העלים עין מדברי מהרשד"ם ז"ל שעד הנה היה שו"ט בדבריו. ופה בענין זה העלים עין מתשובתו סי' ש"ה תשובה השנית הסמוכה לסי' ש"ד שהביאה לעיל להסתייע ממנו לפי שיטתו. והכי הם דברי מהרשד"ם ז"ל שם דרי"ח ע"ג וז"ל גם התוספות כן סברתם וכן הרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן שהביאו ס' בה"ג הכו על קדקדו וסברי דהדין הוא שהאב נאמן לכל מילי (ולעיל מזה הביא ס' הרי"ף והרמב"ם דסברי דלא כבה"ג) וסיי' מהרשד"ם וז"ל לא יש לע"ד מי שיסבור סברת בה"ג כי אם ר"ת לבד. ואף ר"ת מסופק לי קצת. כי מצאתי במרדכי שר"ת ור"י פסקו דהלכה כר"י בכל מילי נראה דר"י בכל מילי קאמר שהאב נאמן ושהלכה כוותיה. ואפשר שחזר בו ר"ת כמו שהייתי רוצה לדקדק מלשון הרשב"א שכתב והיה אומר ר"ת שנראה קצת שלסוף לא אמר הכי. שלא אמר כן אלא כמסופק. סוף דבר שאפי' נניח שר"ת ס"ל כבה"ג מ"מ בטלה דעתם אצל כל העולם קמאי ובתראי עכ"ל מהרשד"ם ז"ל. הרי דסברת בה"ג ור"ת נדחה קרי להו נגד כל הפוסקים ז"ל ואין להחשיבה הלכה נגד כל העולם. ואין להכניס סברתו לספק נגד כל גדולי עולם כאשר חשב הרב הפו'

יצ"ו

(ג) הלא דברי הגאון החק"ל ז"ל מרגלן בפומיה דהר' הפוסק יצ"ו בכל דבריו הראשונים כמ"ש המעיין

ומדוע פה העלים עין מדב"ק אשר דברי הגאון החק"ל סותרים את כל יסודו הזה ויפוצצוהו לרסיסים. כי הא לך דברי הגאון החק"ל באה"ע מ"ב סי' ב' דע"ד ע"ד אשר השיב לפוסק אחר אשר רצה לעשות ס"ס מדברי יחיד וז"ל תשובתו אות באות גם בטעם הזה אינני רואה טעם להתיר הבנות. דכי יהיבנא ליה כל חיליה אין כאן ס"ם דסברת ריב"ז הם דברי יחיד וחלקו עליו כל הבאים אחריו כמבואר בדברי הפוסקים. וסברת יחיד איננו נכלל בכלל ספק כיון דקי"ל רובא דאורייתא אחרי רבים להטות. וכבר הארכתי בחק"ל חיו"ד ח"א סי' קכ"ו דהעיקר דכל ס' שאין הצדדים שקולים לא מיקרי ס' ולא נצרכה אלא לספק המציאות דאלו במחלוקת הפוסקים לא צריכה דכתיב אחרי רבים להטות

ובר מן דין מה מקום יש לספק זה שהרי בא"י ובערי המערב ומצרים ואגפיה קבלו עליהם הוראות הרמב"ם והוראות הש"ע. והרי הרמב"ם פט"ו מהל' אי"ב והש"ע סי' ד' פסקו דלא כריא"ז. ואע"ג ששם ביו"ד סי' קכ"ז הבאתי מחלוקת רבני האחרונים אי נגד פסק ש"ע חשיב ס' אם נצרף ס' אחר. אין דבריהם אמורים כי אם למקומות שלא קבלו עליהם דברי מרן להקל ולהחמיר וגם בדיני ממונות אומרים קי"ל. אלא דלהחמיר קבלו עליהם כל המקומות הוראת הש"ע אבל