ומצור דבש קפב

נאמנות נשארה לאב אפילו נגד העדים ואיה היא הנאמנות הזאת? ודברים אלו סתראי נינהו ואין להם שום פירוש כלל. וחס ושלום שגאון כמהרשד"ם ז"ל ידבר ככה. וכבר ביארתי דבריו המחוורין כשמלה ולא מחכמתי. רק הן דברים מבוררין מעצמן לעין כל מעיין

ובכן תבנא לדיננא דהאב האמינתו תורה לפסול את בנו בממזרות ודאית אם אומר שאינו בנו ואיננו ממנו. ואין צריך לא דרישה ולא חקירה כיון שהוא נאמן אפי' נגד עדים בזה דאין מי שיכחישנו וכאן בנדו"ד הרי האב חיים גאני אמר שמיום שנפרד ממנה לא בא עליה. וא"כ הולד הזה אינו ממנו. ולו טענה האשה נגדו שהבן הוא מגו"ע. אז היה לנו מקום למשקו"ט אי איכא למתלי בגו"ע כדבריה אז היתה נאמנת והולד כשר. ורק בתנאי אם האב לא הכחישה גם בזה באומרו ששקר היתה מדברת שהוא ברור לו שמישראל נתעברה דאז אינה נאמנת נגדו והולד ממזר ודאי וכמו שמפורש בדברי הרמב"ם ז"ל בה' ט"ז ופסק מרן סי' כ"ט וכדכתיבנא לעיל. עכ"פ אם טענה דמגו"ע והבעל שותק היא נאמנת. אבל כשהיא אומרת בפירוש מפ' ישראל אני מעוברת והוא האיש דדימא מיניה. לית דינא ולית דיינא שיאמר לסתור את דבריה ולומר לה שקר את דוברת ושמא מגוי את מעוברת שהם דברים תפלים ובטלים מעצמן. וא"כ הרי אין כאן לא ספק ולא ספק ספיקא. דהאב האמינתו תורה לומר שאינו בנו ואין מקום להסתפק במה שכתוב בתורה הס מלהזכיר. וספיקא דגוי ועבד אין לו מקום מהיכן להכנס כיון שהאם בעצמה אומר' שמישראל פ' היא מעוברת והעדים מעידים כדבריה ותול"מ

ומהאמור ומדובר נובין ונדון בצדק דכל מה שהטריח הרב הפו' יצ"ו את קולמוסו למצוא כעין סייעתא לדבריו לס"ס שעשה והמציא מההוא עובדא דסריס הנודע המובא בס' עיני כל חי ד' קו"ל אשר שם רבנן תקיפי מאריות גברו נצבו על שדה המערכה במלחמתה של תורה רבני עיה"ק ירושת"ו ורבני איזמיר ושאלוניקי וקושטא יע"א. וכמה מרבנן ז"ל נקטי טעמא דהתירא מטעמא דס"ס. והאריך לעבור במעוף עין לעבור בסקירה אחת על כל האמור ומדובר שם כדי למצוא סמוכות לנדונו אינו ענין לנדו"ד. ולחנם הטריח קולמוסו שאין הנדון דומה לראיה אפילו כי אוכלא לדנא מכמה אנפי חריצי. חדא דהתם הספק הוא בגוף הנדון עצמו דשמא לא היה סריס כלל שהרי לא נבדק מעולם. ולצד שלא היה סרים. הא איכא רובא דבעילות אחר הבעל. שכן הדין אפי' באשת איש שזינתה דהולד כשר דרוב בעילות בבעל תלינן. ואת"ל שהאב היה סרים הא איכא למתלי בגו"ע מאחר שלא נבדקה האם. באופן דשם הספק שקול מכל צדדיו ס' אם הוא סריס ספק אם אינו סרים. ואת"ל שהוא סריס שמא מגוי ועבד. וכן ספק אם הוא מישראל ופסול ס' אם הוא מגו"ע. ואת"ל דהוא מישראל שמא מאביו הישראל הוא דהא לא נבדק שהיה סריס ואולי גבר בגוברין הוה

ואולם בנ"ד אין כאן שום ספק המציאות בגוף הנדון כי כ"ע סהדי שהבן הזה נולד לאמו רחל בעוד שבעלה נפרד ממנה. וזה ידוע ומפורסם לכל באי עירם. תדע שהרי בכל הקב"ע שעשו לא הוכרחו לחקור אימתי נפרד ממנה כי זה היה ברור להם דבר פרידתו וא"כ בעת שנולד כ"ע ידעי שאין אישה עמה. ועל צד שיש להסתפק שמא הבעל בא עליה בסתר. הרי נחקר האב ואמר שלא בא עליה ועוד הוסיפו להשביעו על ככה. ולפו"ד דקי"ל שהאב נאמן הרי הוא פוסלו. וא"כ בגוף הנדון אין כאן ספק שהולד פסול הוא. ולהספק השני שמא מגו"ע נתעברה. כבר אמרנו וענינו וגם שנינו ושלשנו דגם להפוסקים דס"ל דתלינן בגו"ע. היינו דוקא אם אין האם לפנינו ולא נבדקה. ובמכ"ש וק"ו אם היא טוענת בפירושה שמיהודי פ' היא מעובר' וזה שמו וזה חניכתו. שאין כאן מה להסתפק עוד בדבר

(ב) שהרי בנדו"ד יש עדים כשרים המעידים כדבריה שהיא מעוברת מאותו היהודי עצמו שהיא אומרת שממנו נתעברה ואינו נשאר בנדו"ד מקום ספק ולא ספק ספקא שהמציא לנו הרב הפוסק יצ"ו

גם מ"ש בשם התשב"ץ סי' פ"ח דתלינן מגוי וכו' אתו הס"ר דאדרבא דברי התשב"ץ הם תיובתיה ולא סיעתיה דדברי התשב"ץ במקורם ברור מללו דדוקא אי דימא מגוים יש לתלות בגו"ע. אבל אם לא נחשדה מגוי הו"ל ממזר ודאי כמ"ש המעיין בדבריו ז"ל. ובנדו"ד לא ידעתי מי גילה לו נבואה כזאת להרב הפוסק יצ"ו דדימא מגוי. עד שכתב שגם הרב הגאון מר מחותנינו הרב פחד ישראל יצ"ו שפקפק בס' זה אי תלינן מגוי וכו' הכא בנדו"ד דדימא מגוי אזיל ומודה יעו"ש. וע"ז ישתומם כל מבין על המראה הנפלאה והתמוהה הזאת. וכי עדיות אחרות נמסרו להרב הפוסק יצ"ו בסתר לו לבדו ולא שזפתם עין זולתו. הלא כל הקב"ע שעליו בנה הרב הפוסק יצ"ו את מגדל ההתר הזה. הנה הנם נכתבים בספר וחקוקים בעט הברזל ועופרת ואנה מצא בשום אחד מהעדיות שהאשה הזאת נחשדה מגוים. הבא ונראה. הן בכל התשעה עדיות שלפנינו לא נחקרו העדים בשאלה זאת אם רוב ההולכים אצלה היו יהודים או גוים אלא שנים מהם. שהם עד הרביעי אברהם ן' עקיבא פוליטי. ועד התשיעי שמואל ן' רפאל הלוי ואין זולתן. ועד הרביעי אחר אשר בירר בעדותו שהוא יודע שנתעברה מגר (בארץ) והיו רוצים לשום שמו של הנולד ע"ש הנואף. והיא עדות מכוונת לדברי המוהל כמש"ל. ואח"ז נשאל אם היו הולכים שם יהודים או גוים. השיב תשובה ברורה וז"ל אני יודע שאחר שנתעברה. היה לה ידיעה עם גוי אחד שמו שתאתי עכ"ל. וא"כ הרי בירר בדבריו שאחר שנתעב' והוכר לו עיבורה. היה לה ידיעה עם גוי. וממילת ידיעה אין כאן שום משמעות שהיא דימה ממנו. שאולי היתה לה עמו איזה ידיעה מעסק מו"מ או ידיעה פרטית אחרת. ואף אם נעמיס על עצמינו לפרש שענין ידיעה הוראתה ביאה כענין ואדם ידע מה בכך הלא כבר נתעברה מיהודי תחילה. ואם כן גם למטוניה אם בא עליה גוי והיא מעוברת כבר. היתכן לתלות בגוי ל זה לא יעלה על הדעת. עד התשיעי כשנחקר השיב שרוב המצויים אצלה היו יהודים וזכר אותם בשמותם אחד לאחד ככתו' בהקב"ע וא"כ העדי' מעידים בפי' דלא דימא מגוי הפך השפרותיו ואומדנתיו של הרב הפוסק יצ"ו ואדרבא רוב פסולים מצויים אצלה. וא"כ הרי באנו לס' הגאון התשב"ץ דאם לא נחשדה מגוים לא תלינן בגוי והולד זה הוא ממזר ודאי. ועד אחרן עדות האם עצמה שהיא מעוברת מישראל פ' ועד אחרן שיש עדים כשרים המעידים כן. וכן הבאתי לעיל סברת הגאון רעק"א ז"ל דאפי' דטוענת מגו"ע נתעברה. דוקא אי איכא למתלי בגו' הוא דנאמנת הא לאו לא. וא"כ אחרי שיש בידינו ראיות מופתיות חותכיות שהאשה הזאת לא דימא מגוים ורק מיהודי פ' המוזכר בשמו וחניכתו ממנו היא מעוברת. לא שבקינן אנן כל הני ראיות דידן. מפני השערות והאומדנות ותולדות שהמציא הרב הפוסק יצ"ו שאין להם על מה שיסמוכו