ומצור דבש קפא

(ה) מ"ש משם מהרשד"ם בח"מ סי' ש"ד שהכריח מדברי התוס' וכו' דאין האב נאמן לומר שאינו בנו אלא כשאין עדים יכולי' להכחישו אבל במקום שעדים מצויים להכחישו אין האב נאמן עכ"ל. וכפי זה מצא אילן לסמוך עליו שאין האב נאמן במקום עדים

ועל זה אשיב כי לא אאמין אם לב הרב הפוסק יצ"ו לא נלחץ ולא נדחק מאד בדברי מהרשד"ם ז"ל אם ככה הוא פירוש דבריו כאשר פירש אותם הוא שיחיה. כי הלא הדוחק והלחץ העצום ונורא הוא נצב למולינו כהר גבוה ותלול. כי איך יצוייר במציאות שהאב שאומר שזה הבן אינו בנו ואינו ממנו שימצאו עדים אפי' בדרך רחיק מהאיפשרות שיכחישו את דבריו ולומר לו שקר אתה דובר ובנך הוא ומאין ידעו זאת האם האב שמש מטתו בפניהם. ואם שמש בפניהם הידעו שנתעברה ואם נתעברה הידעו שלא הפילה ונתעבר' שנית מאחר. האם שומרים יום וליל היו העדים הנז' למטתם. ובדברים כאלה הנמנע אפשריות מציאותם. היתכן שגאון ושר התורה כמוהרשד"ם. יתלה בהם גרעון נאמנות האב אשר זכתה לו תורה והם דברים רחוקים השכל מאד

וכמה וכמה תגדל הפליאה על הרב הפוסק יצ"ו אם נראהו בתשובת מהרשד"ם הנז' אשר ממנה העתיק אח דבריו. שם כתב מהרשד"ם עצמו ז"ל את כל הדברים האלה שאמרנו שזה דבר נמנע שימצאו עדים אשר יכחישו את האב האומר שאינו בנו והרי הספר לפנינו ואת הדברים הנז' שהעתיק משם מהרשד"ם ז"ל אמת וצדק שכן נמצאים בדברי התשובה. אכן לא למטרה זאת ולא לכוונה זאת דיבר מהרשד"ם הדברים האלה כמו שחשב הרב הפו' יצ"ו שאין האב נאמן במקום עדים מכחישים אותו חלילה. אכן הרב הפוסק יצ"ו העתיק רק סוף דברי מהרשד"ם ז"ל מבלי לדקדק בתחילת הדברים לדעת הדברים עד היכן מגיעים ולהיכן הן נוטים

והא לך קורא נעים את תמצית דברי מהרשד"ם ז"ל בסי' ש"ד דרי"ט ע"ב. ונדון שאלתו הוא על ראובן שיש לו בנים ומעיד על אחד מהם שזה הוא הבכור. ויש עדים המעידים על בן אחר מבניו שהוא הבכור למי יאמינו. וע"ז השיב מהרשד"ם ז"ל דהיא סוגייא דגמ' בפ' יש נוחלין יכיר יכירנו מכאן אמר רבי יהודה נאמן האב לומר זה בני בכור וכשם דנאמן על הבכור כך נאמן לומר שהוא בן גרושה ובן חלוצה וקי"ל דהלכה כר"י. ואיכא מאן דס"ל דהא דאב נאמן על בן שהוא בכור אע"ג דמוחזק לן באמר שהוא הבכור. היינו היכא דהוחזק לן ע"י קול בעלמא. אבל אי איכא עדים לא מהימן כמו שהביא הטור ח"מ סי' רע"ו משם רשב"ם וכן נראה מלשון הרי"ף בפ' י"נ הנז'. האמנם הרמב"ן והרשב"א ס"ל דלר"י אפי' במקום עדים נאמן האב יותר מן העדים. אבל רואה אני שמה שנאמן יותר מהעדים היינו שמשמע מתוך דבריו שבנו האחר המוחזק לנו לבכור או שמעידים עליו שהוא בכור אינו בנו אלא ממזר אבל אם בעצמו אומר בני הוא זה וגם השני בני הוא זה ואומר ע"ז שהוא בכור. והעדים מעידים על האחר שהוא הבכור אז אינו נאמן דהו"ל כאומר בני זה לא יטול פי שנים דבשלמא כשאומר זה בני בכור ופוסל את האחר. הוא דבר שמעולם אין העדים יכולים להכחישו שאפשר שזנתה והם לא ידעו. והוא ודאי ידע שלא בא עליה. האמנם כשהוא בעצמו מודה שזה בנו וזה בנו אלא שאומר שזה הבכור. והעדים מעידים שזה נולד ראשונה אין סברה בעולם שיהיה הוא נאמן. וכ"ן מדברי התו' וכו' וכ"ן מדברי הטור שכתב וז"ל והרמב"ן כתב איפכא. דכי הוה מוחזק ע"י שרגיל לקרותו בוכרא הוא. כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד. אבל אי איכא עדים שנולד קודם לאחיו הוא נאמן שהוא מעיד ע"ז שהוא בכור ועל האחר אומר שאינו בנו ע"כ. משמע בהדיא דאי אפשר להאמינו בשום אופן אחר במקום עדים אלא כשאומר שאינו בנו מן הטעם שכתבתי שבזה אין העדים יכולים להכחישו. אבל כשאומר על שניהם שהם בניו ודאי דהעדים נאמנים וא"כ אומר אני שמאחר שהרי"ף והרשב"ם ס"ל דאין האב נאמן אלא במקום דאיכא רק חזקה בעלמא. אבל אי איכא עדים הם נאמנים. יש לנו לקרב הסברות (הרי"ף והרשב"ם עם הרמב"ן והרשב"א) ולומר דאפילו אותם שאומרים שהאב נאמן יותר מן העדים היינו דוקא היכא דאינם יכולים להכחישו במה שאומר שאינו בנו אבל במקום שהם יכולים להכחישו לא. וכמו שהוכחתי מתוך הלשון עכ"ל מהרשד"ם זצוק"ל

ודבריו ברורים דכוונתו לומר דאפילו לשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דהאב יכול לומר על בן זה שהוא בכור. אע"פ שיש עדים נגדו שמעידי' שהבן האחר הוא הבכור. היינו דוקא שהאב נאמן על זה. אם מתוך החזקת בכורתו לבן זה הוא פוסל את האחר ואומר שאינו בנו ובאופן כזה שנותן הבכורה לזה ופוסל את האחר בממזרות בזה הוא דנאמן. שהרי אין העדים יכולים להכחישו בפסלות בנו שאומר ממנו דמנא ידעי שלא זינתה תחתיו והאב הוא שידע. ובכה"ג דעדות הברורה מצורפת מם פסלות הבן האחר האב הוא נאמן לכ"ע. וזהו מ"ש הרשד"ם ז"ל שמה שהאב נאמן יותר מן העדים היינו דוקא היכא דאינם יכולים להכחישו במה שהוא אומר שאינו בנו. שר"ל דוקא אם העדים אינם יכולים להכחישו במה שאומר שזה הוא הבכור. ולא על מה שמעידים עליו העדים שהוא הבכור. וכיצד יהיה האופן שאינם יכולים להכחישו ומפרש במה שהוא אומר שאינו בנו שאותו הבכור הידוע לעדים אומר עליו שאינו בנו דבאופן כזה אין מי שיכחישנו. אבל אם הוא אומר זה בנו וזה בנו. והוא אומר על זה הנולד אחרון שהוא הבכור. והעדים מעידים שהאחר נולד קודם והוא הבכור דיכולים להכחישו אין האב נאמן. וכמו שהוכיח מלשון הרמב"ן גופיה ז"ל. זהו ביאור ופירוש הפשוט בדברי מהרשד"ם ז"ל והכי יפרש כל רואה דברי מהרשד"ם במקורם והדברים ברורים לכל מעיין

ואולם חלילה מעולם לא עלתה דעתו של מהרשד"ם ז"ל. שאב הפוסל את בנו בממזרות אינו נאמן אם יש עדים שיכחישוהו בדבריו שזהו דבר נמנע המציאות שימצאו עדים על זה. וכל עיקר טעמו של מהרשד"ם ז"ל להאמין לאב נגד עדים שמעידים שהבן האחר הוא הבכור. והאב אומר שזה הבכור שהעידים מעידים עליו שהוא הבכור אינו בכור כי איננו בנו ופוסלו בממזרות. היינו מפני שזה דבר נמנע שיכולים העדים להכחיש את האב בזה וכמש"ל. ומן התימה על הרב הפוסק יצ"ו שתלה דבר זר ומוזר דבר תפל ובטל כזה בגאון כמהרשד"ם ז"ל

ואעיקרא תמהתי מראות דלמטוניה דהרב הפו' יצ"ו היאך נתקשרו לו דברי מהרשד"ם ז"ל ומה תואר היה להם על פי שיטתו בדבריו. שהרי מהרשד"ם ז"ל סיים דבריו בהכי דאפילו לדעת הפו' דסוברים דהאב נאמן כנגד עדים. ה"ד אם העדים אינן יכולים להכחישו אבל ביכולים להכחישו אינו נאמן ואם העדים לעולם כשמכחישין אותו אינו נאמן האב.