ומצור דבש קעט

אויבים הוא דאפקיה לקלא וכו'. ובזה הכשיר מהריב"ל את ראובן. ופס"ד הנז' הובא לפני מהרשד"ם ז"ל והסכים עם מהריב"ל בהכשר ראובן הנז"ל זהו הנדון של שני הרבנים הנ"ל

עכ"פ הנדון ההוא שראובן הנז' מוחזק היה לאיש כשר עד הנה בלי טענה וערעור. והדבר ברור כנכון היום שלהוציא איש כשר מחזקת כשרותו ולהביא עליו דבת פסול ממזרות לאוסרו מלבוא בקהל ה' צריך ב' עדים כשרים ע"ז וככל דיני התורה. ולא יהיה הדבר פחות מתביעת ממון הקל

האמנם בנדו"ד גם הרב הפוסק יצ"ו הודה לן שהבן הנז' לא היתה לו חזקת היתר לא ממנו ולא מאמו. כאשר מפורש בדבריו בתחילת היסוד הזה. וגם אנן נוסיף לבאר שלא היתה לו שעת היתר וחזקת היתר מעולם מעת עיבורו ומעת גיחו מרחם. שהרי ראשית כל בעלה אינו שרוי עמה. הדבר הזה של ההפרדה הוא דבר נודע לכל. וא"כ הרי אין חזקת רוב בעילות אחר הבעל והא עדיפא מקלא. דקול זה יש לו סמוכות כמובן. גם העדים שהעידו שהם יודעים שמרפאל חננאל הכהן נתעברה ובפרט עד השמיני שהעיד שבעיניו היה רואה לרפאל הכהן נכנס ויוצא אצל רחל המנאפת עד שנתברר לו שמרפאל הכהן היא מעוברת. והעד התשיעי אשר ברר כי כל הנכנסים אצלה פסולים הם. כל אלה העדיות הם מה שראו העדים וידעו בעת עיבורה קודם לידתו של ישראל הלזה. וא"כ הוברר הדבר שמעולם לא היתה לו חזקת היתר כשרות לא לולד ולא לאמו קודם לידתו. וכמו שהרב הפוסק יצ"ו מסכים לזה. ומן התימה שאחר כל אלה מבקש הרב הפוסק יצ"ו ב' עדים כשרים כדי להוציאו מחזקת כשרותו

והלא לכל הדברות ולכל האמירות הא לא גרע מקרא עליו ערער. דבקרא ע"ע דליכא חזקה דכשרות אפילו עד אחד נאמן וכדמפורש בסוגיי' דקידושין פ' עשרה יוחסין דע"ג ע"ב ופסקוה כל הפוסקים הרי"ף והרב"ם והרא"ש וכן פסקו מרן באה"ע סי' ד' סעיף ל"ה יעו"ש. ועיין להרב בית שמואל ז"ל שהאריך בזה. והביא דברי רמ"א ביו"ד סי' קכ"ז דבדבר דלא איתחזק לא להיתר ולא לאיסור עד אחד נאמן עליו לאוסרו. וגי' המרדכי שם אפי' להתירו יעו"ש וכ"ש אם איתחזק איסורא דודאי עד אחד נאמן לאוסרו איסור ודאי. שלא יכנס עוד בסוג ספק ספקא יעו"ש

והכא בנדו"ד דהולד הזה הא קרא עליו ערעור דכל העם יודעים שאינה שרויה עם בעלה וא"כ היא מעוברת מאיש שאינו כשר. וגם לא נעלם מהם פריצות האשה הנז' והשחשת דרכיה אשר זאת סיבת התפרדות בעלה ממנה. וא"כ הרי קרא עליו ערעור קודם עדות המוהל. וא"כ בעדותו של המוהל סגי להעמידנו על הדין והאמת במשפט הנער ע"פ הודאת האם. ואין כאן דמיון ויחס לנדון מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל וכאשר הדבר פשוט בעיני כל מעיין. וכ"ז רק למטוניה דהרב הפוסק יצ"ו שחשב שיד עניי אנן ואין בידינו כי אם עדות המוהל לבד

אכן לקושטא דמילתא ולהאמת הברורה וגלוייה כ"ז להג הרבה ויגיעת בשר ללא צורך. ולא צריכנא לא לראיות ולא למשקו"ט בדברי הפוסק ז"ל כדי לסתור את היסוד הזה אשר לא היה לו מקום לחול ולא יחול לעולם כי כל רואה בסדר הקב"ע הנדפסים עיניו יראו שבטרם נגשו הרבנים ופרנסי הקהל בזאנטי לקבל עדות המוהל. כבר קבלו עדות האב הפוסלו שהוא נאמן מה"ת ואחריו הא איכא עדות ברורה מעדות עד הרביעי והשמיני והתשיעי. ומה עדים נבקש לו יותר מאלה ודי בזה להשיב על היסוד הזה. מעתה נתנה ראש להתבונן על: יסוד הרביעי

כתב הרב הפוסק יצ"ו וז"ל והשתא נבוא לעמוד על מה שאמר האב שאחר התפרדותו ממנה לא בא אליה עוד. לנו לדעת מה טיבה של הפרדה זאת מאשתו דאי אפשר שנפרד ממנה והלך למדה"י שא"כ מה צורך בעדות אחרים. בשלמא לבעל שאלו ממנו שמא בא עליה בסתר כס' בה"ג אבל לשאול מאחרים ע"ז לא יתכן אם לא כי בעלה היה בעיר ומפני שיצא עליה קול מזנה נפרד ממנה וע"ז שאלו מאחרים כי אפשר שמכחיש בדבר מחמת איזה סיבה וכו' וא"כ אפשר שאם היו חוקרים ממנו כדי לידע מפני איזה סיבה הוא אומר שלא בא עליה היה אומר מפני סיבת זאת הוא אומר שלא בא עליה והאמת הוא שבא עליה

זאת לא זאת שאפילו היו שואלים ממנו בפי' אם הוא בנו או לא והיה אומר שאינו בנו לא מפני זה הו"ל ממזר שנולד מפסול לה. דמאין נודע לו שלא בא עליה גוי או עבד. כי האב אינו נאמן לומר שהוא ממזר וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' אי"ב אחר שכתב שאם אמר האב שאינו בנו נאמן. כתב ואם אמרה היא שמגוי ועבד נתעברה. הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בדבריה וכן פסק מרן שם יעו"ש ומ"ל אם האשה היתה קיימת ואומרת שמגוי נתעברה. ומ"ל אם אמר העד שמגוי נתעברה דהוא נאמן דהבעל לא יוכל להכחיש את העד כמו שלא יכול להכחיש את האשת. וכן ראיתי למהרשד"ם ח"מ סי' ש"ד שהכריח מדברי התו' ור"ג והרמב"ם דאין להאחין לאב כשאומר שאיני בנו אלא כשאין העדים יכולים להכחישו. וכיון שכן יש להסתפק בנדו"ד כי אפשר שבא עליה ומכחיש מפני איזה סיבה. וא"כ הו"ל ס' אם בא עליה וממנו נתעברה. ואת"ל שלא בא עליה שמא מגוי נתעברה כמו שאמר העד והולד כשר עכ"ל הרב הפוסק יצ"ו

ואתו הסליחה כי כל דב"ק בהיסוד הזה מהחל עד כלה הם דברים תמוהים ונפלאים ותורה חדשה ודברים חדשים הביא לנו מע' הרב הפוסק יצ"ו בדבריו אלה אשר לא שמענו דוגמתם מעולם. וכאשר הנני לבאר כל תמיהות שבדבריו אחת לאחת בעהי"ת

(א) שעתה אשר מעלת הרב הפוסק יצ"ו העלה על דל שפתיו פעם הראשונה שהאב פוסל את בנו ואומר שאינו ממנו. ותחת אשר דמינו כי מעתה יקח את המקצוע הלזה בידו וישקו"ט בו לאורכו ורוחבו אשר ממנו פנה ואבן למוסדות לפסול את הולד ע"פ דיני התורה אשר האמינה לאב נגד העדים ונגד החזקה. מבלי להסתבך בענף עד אחד בהכחשה וכו' ועדות המוהל מפי האם וכו' כאשר עשה מתחילת הפסק ועד הנה. לדאבון לבנו עבר על הענין בשלילה ודחפו מן הצד כאלו אין הסעיף הזה דוקר עד חלל הלב. ותחת זאת המציא לנו תורה מחודשה לתת לנו ספק באמונת האב וטענתו מפני שלא נחקר ונדרש. שאם היו חוקרים ודורשים לדעת שמפני איזה סיבה הוא אומר שלא בא אליה היה אומר כו"כ אכן האמת שבא אליה והוא מכחיש כדברי הרב הפוסק יצ"ו

ואחת שאלתי יורנו נא המורה לצדקה אנא מצא זאת שהאב שאמינתו תורה נאמנת מוחלטת שנצטרך לחקרו ולדרשו. כי והלא לא וינה חו"ד