ומצור דבש קעח

ומצד האם המנאפת תחת אשר תשתוק לפחות זאת לא זאת הודית על פשעה שנתעברה מרפאל חננאל הכהן בפני המוהל הנגש למולו כתורתו תורת מילת ממזר כמפורסם להם. והאשה היה רצונה לשום שמו של הולד כשם הנואף אלא שהמוהל עכב בדבר משום כבוד הכהונה. באופן שהודית שמהחשוד לה המפורסם להם לבני העיר גם הוא היא מעוברת ואחר אמירת האב והודאת האם. מבקש מע' הרב הפו' יצ"ו לסתור כל אלה ולא לחוש לכל זה. ולהכשירו בטענת שמא מגוי נתעברה כדברי העד כמ"ש המעיין כל זה החדוש הנפלא בדברי הרב הפוסק יצ"ו הלא הוא בדפוס האם אין זה פלא נשגב

(ב) הא דקי"ל דאשת איש שאמרה על בנה שאינו מבעלה שאינ' נאמנ' לפוסלו. אינו אלא כשהיא תחתיו ושרויה עמו משום דאית לן חזקה רבתא דרוב בעילות אחר הבעל. דהשתא אף אם יתברר דזנתה תחתיו אין היא נאמנת לפסול הולד דשדינן רוב בעילות אחר הבעל והוי הבן מאביו אבל אם אינה שרויה עמו כלל והדבר נודע ומפורסם דהשתא כ"ע סהדי שאין עיבורה מבעל' שהרי נפרד ממנה. ולכל הפחות יהיה ספק ממזר ע"פ דעת הקהל היודעים זאת, ואם כן בהודאת האם שמישראל היא מעובר' תחת אשר היה בידה לומר דמגו"ע היא מעוברת ולהכשיר הולד. דבשניהם אין מי שיכחישנה. אין כאן טעם ואין כאן סברא לומר שאינה נאמנת. ומ"ש מאם היה בעלה במדינת הים ונתעברה והודית דמישראל היא מעוברת דנאמנת לפסול את הולד. שכן משמע מדברי מהרי"א בפסקים וכתבים סי' ל"ז שכן כתב שם בתשו' דאין האשה נאמנת לפסול את בנה. וכדכתב הרמב"ם ז"ל וכו' והטעם בשתוקי כיון דלא ידעינן אבוה מאן הוא בודקין את אמו כיון דאיכא ריעותא ושור שחוט לפנינו אבל אשת איש שילדה ובעלה עמה במדינה דליכא ריעותא ושור שחוט פשיטא דדברי האם לאו מילתא נינהו וסיים וז"ל מכל הלין נשמע דלית דין ולית דיין דנאמנת לעדות על ככה שהוא מאיש אחר הואיל ולא הלך בעלה למדה"י אע"פ שהיו העם מרננין אחריה עכ"ל. וכן מוכח ממ"ש הבאה"ט בסי' ד' סעי' כ"ו על מ"ש רמ"א דאשת איש שזנתה תחת בעלה והיא אומרת שהוא ממזר מפ' אין חוששין לדבריה. דתולין רוב בעילותיה בבעל. וכתב שם הבאה"ט וז"ל והיינו דוקא כשבעלה אצלה יעו"ש. ודבריו דברי הב"ש שפירש כן דברי מהרי"א בפסקיו יעו"ש

המתבאר מדבריהם שאם אין הבעל שרוי עם אשתו דהשתא ליכא רוב בעילות אחר הבעל היא נאמנת. והכא בנדו"ד הרי חיים גאני אינו שרוי עם אשתו זמן זמניהם מכח קטטה שביניהם. וא"כ בהיות כן באמירתה שמרפאל חננאל הכהן היא מעוברת אמאי אינה נאמנת. הלא ליכא חזקת רוב בעילות. ושמא תאמר דדברי מהרי"א הם דווקא במי שהלך למדה"י שהשתה ליכא לאסתפוקי שמא בא בסתר ובעל. אבל בהיותו עמה בעיר הגם דאינו שרוי אצלה. מ"מ יש לחשוש שמא בא בסתר ובעל. והכא כיון שהוא בעיר איכא לחשוש חששא כזאת זה אינו דהגם דיהיבנא לך כל חילך ויותר ממה שבקשת כי נחוש לס' בה"ג אפילו דלא קי"ל כוותיה דדילמא בא בסתר ובעל. מ"מ אודי לי מיהא שאם נחקר הבעל ואמר לא באתי אליה מעת נסיעתי שהוא נאמן. וכאן בנדו"ד הרי הבעל אמר שלא בא אליה ולא קרב אל פתח ביתה. והר"ז אינו שרוי עמה וכמו שהוא במדינת הים. א"כ חזר הדין דלגבי האם אם אין הבעל שרוי אצלה דאיכא ריעותא ושור שחוט ודאי הוא נאמנת. ובאומרה שהיא מעוברת מפ' הלא היא נאמנת לשוויה ממזר על פיה

(ג) הכא בנדו"ד לא צריכנא לזה וכיוצא בו דהאיכא תרי סהדי מהימני שמעידין עדות ברורה שזנתה רחל עם רפאל ן' חננאל הכהן ומכירים הבועל בשמו וחניכתו. הלא הם עד הרביעי ועד השמיני ושניהם כוונו בעדותם שהם יודעים בידיעה גמורה שמרפאל הנז' היא מעוברת. נוספים על עדות המוהל ששמע מאמו כדברי העדים עצמם. ועדות עד התשיעי מעיד כי רוב האנשים הנכנסים אצלה הם יהודים הפסולים אצלה וזכר אותם בשמותם לפני הרבנים מקבל' העדי' וא"כ היא מעוברת מפסול לה ע"פ שלשת העדים. ומהתימה על מעלת הרב הפוסק יצ"ו שהעלים עין מכל אלה ונכנס בפרצה דחוקה למשקו"ט בחצי עדות שמיעה של העד הז'. ומכל האמור נסתר גם יסודו הב' של הרב הפוסק יצ"ו בענין נאמנות האם וסעיפיו. ומיראת האריכות יותר לא הארכתי בסתירת היסוד הזה מסיבות אחרים ומראיות ושקו"ט עוד. וד"ב. ומעתה נבוא לעמוד על: יסוד השלישי

כתב הרב הפוסק יצ"ו בדף ד' ע"ג וז"ל ועוד דמי זה אמר דלפסול את האדם מלבוא בקהל אינו צריך עדות ב' עדים כשרים כעדות דבר ערוה וממון. והביא ראיה מסוגיא דפ' האומר. ואחר אשר פלפל בדבר כתב שמצא הדבר מפורש בדברי מהריב"ל ח"א סי' י"א. ובתשו' מהרשד"ם אה"ע סי' קל"ח. שכתבו בפירוש בנדונם שכדי לפסול את האדם מלבוא בקהל לא סגי בעד אחד כי אם בב' עדים יעו"ש ובהכי סליק היסוד הזה

ועל זה אני אומר דכפי כל מ"ש בסתירת יסודו השני בדברינו האמורים לעיל. יש בהם די והותר לביטול דברי היסוד הזה. ובפה מלא נאמר אליו כי רצון צדיק עשינו ויותר ויותר ממה שמבקש הנהו נמצא אתנו. שהוא דרש רק ב' עדים לפסול. ואנחנו נתן לו יותר מזה שהרי יש אתנו עדות האב הפוסל בנו הנאמן לזה מן התורה כמאה עדים. והרי גם הודאת האם האומרת מפ' היהודי וכהן הוא היא מעוברת והיא מזכירתו בשמו ושם אביו וחניכתו כנז'. והרי גם שני עדים גמורים שהעידו שהם יודעים שמרפאל כהן היא מעוברת. וכל העם בשער עדים שאינה שרויה עם בעלה. ומה מאתנו יבקש עוד. ואך למותר להאריך בסתירת היסוד הזה כיון שאנחנו והוא חלוקים במציאות שהוא שי' העלים עין מכל אלה. ואנחנו עלינו רק להמידם לפניו. והרי הצגנום והעמדנום לפניו ותול"ע

האמנם קל"ט בדברי הרב הפוסק יצ"ו שאפי' למטוניה דמר שהכחיש מציאות העדים ואין לנו זולת עדות המוהל לבדה. עכ"ז לא ידענא מה דמיון ויחס מצא הרב הפוסק יצ"ו בין נדו"ד לנדון הרבנים מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל עד אשר מצא להסתייע מדבריהם וצהבו פניו שמצא הדבר מפורש בדבריהם והנדונות הם רחוקים זמ"ז כרחוק מזרח ממערב ונדון שני הרבנים הנז' אחד הוא. שמהריב"ל ז"ל סדר פסק על ראובן שהיה מוחזק לכשר כל ימיו. ואח"כ הוציאו עליו קול לעז ממזרות. וע"ז פסק מהריב"ל ז"ל כיון דראובן זה הוא מוחזק לאיש כשר כל ימיו א"כ כדי להוציאו מחזקת כשרותו צריך הדבר שיהיה בשני עדים שיעידו עליו וליכא. א"כ ראובן זה בחזקתו קאי. ואם משום קלא