ומצור דבש קעה

באר אשר כבר חפרוה שרים פלוגתא דרבוואתא מהר"ם מינץ והרב אורים גדולים ודעמייהו ס"ל דאין לתלות בגו"ע וכנגדם רובא דרבוואתא גדולי הפוסקים רוא"ח ס"ל דאיכא למתלי בגו"ע. וכאשר קבץ כל זאת הרב אג"ן הזה"ר ז"ל בפסקו בנדון הסריס שמובא בס' עיני כל חי למופת הדור כמוהרח"פ זצוק"ל ה"ה בדף לק"ח ע"א. שכתב הרמב"ם והטור והרמ"א ומר"ז והפרישה וכו' כולהו סברי רבנן דאיכא למתלי בגוי יעו"ש. וכדאמרינן דאיכא למתלי בגוי היינו שאנן טענינן הכי אפי' שהיא לא טענה. דאל"כ מאי לשון למתלי שייך הא אם טענה היא הולד כשר לגמרי. ולכאורה יראה שהוא הפך מ"ש לעיל דאם לא טענה לא טענינן לה

האמנם הרואה דברי הרבנים הנ"ל במקורם. יראה כי הם עומדים לימין דברינו ובאור תורתם ראינו אור. שכתב שם דכל אלה רבנן הרמב"ם והטור והרמ"ה והפרישה וכו'. דכולהו ס"ל דאיכא למתלי בגוי כל שלא נבדקה האם אף אם אמר האב אינו בנו הו"ל ספק ממזר יעו"ש. ונמצא דדוקא אם לא נבדקה האם כלל כגון שמתה או אלמת דאיכא למימר שמא אם היתה לפנינו היתה טוענת דמגו"ע נתעברה. והיתה נאמנת להכשיר הולד. אנן נמי נטעון כן ומספקא הו"ל ס' ממזר אבל אם היא לפנינו ולא אמרה כלום נגד מאמר בעלה שאמר שעוברה אינה ממנו כדי לפוסלו בממזרות והיה בידה להכשירו באמירת מגו"ע ולא טענה כלום נבדקה האם קרינן לה והוי ממזר ע"פ אביו. ותדע שהרי הם הביאו דברי הרב הפרישה מכלל דברי הפו' הסוברים דתלינן בגו"ע. והרב הפרישה גופיה הביא דבריו הרב ב"ש בסי' ד' סעיף קטן מ"ד. הוא ניהו מחלק בהדי דאם אינה לפנינו תלינן בגו"ע אבל כשהיא לפנינו ואינה טוענת דמגוי נתעברה לא תלינן מגוי ועבד יעו"ש. וא"כ בעומדה לפנינו ולא טענה אין לך בדיקה גדול' כזאת. ולא מיקרי לא נבדקה האם אלא כגון שאינה בעיר או אם מתה או אם היא אלמת שאינה יכולה לדבר. דכל אלה לא נבדקה ושפיר טענינן לה מטעמא דדילמא אם הות לפנינו היתה טוענת שמגו"ע מעוברת והולד כשר. השתא נמי אנן נטעון הכי ויהיה ספק ממזר. אבל כההיא לפנינו ולא טענה כלום תו לא מידי והולד ממזר

וכן ראיתי להרב שע"ה בפירושו על הרמב"ם בפט"ו מה' אי"ב הי"ט שגם הוא עמד על דברי הרמב"ם ז"ל ורמי דבריה אדבריו מה' ט"ז לה' י"ט וכתב ז"ל לחלק דבה' ט"ז דקאמר דהוא ממזר ודאי מיירי כשהיא טוענת שמבעלה היא מעוברת והוא מכחישה דהשתא ליכא למימר דמגו"ע נתעברה כיון שטוענת שממנו מעוברת. אבל בה' י"ט מיירי שהיא שותקת ואינה טוענת כלום כגון שמתה אז הו"ל הולד ממזר די"ל דמגו"ע נתעברה. ובזה הקשה על הרב בית שמואל דמשוי להטור והרמב"ם דפליגי. דאיך יתכן דפליג שהרי לשון הטור הוא ממש לשון הרמב"ם שפה אחת ודברים אחדים. אלא מוכרת לומר דהתם בדין ט"ז מיירי דטוענת שהוא מבעלה דליכא למתלי בגוי עכ"ל

הנה מדב"ק למדנו דמאי דקרי לה שותקת דאנן טענינן בעדה דמגו"ע היא מעוברת הוא דוקא בשאינה יכולה לדבר כגון שמתה אכן ביכולה לדבר וקפצה פיה עולתה היא. וליכה למתלי בגו"ע והולד ממזר והם דבר סבריי ושכליי עד שהאורך בו אך למותר וללא צורך

האמנם בעיקר חילוקו בדברי הרמב"ם קשה לן טובא ודב"ק תמוהים דאיהו מפרש בה"ט דה' ט"ז היינו טעמא דהולד ממזר ודאי משום שהיא טוענת מבעלה נתעברה דליכא למתלי בגוי. ונראה מדב"ק אלו דאם לא טענה הכי ואיכא למתלי בגוי תלינן. ואתו הס"ר דבהלכה ט"ז לא מיבעייא ל' דאי ליכא למתלי בגו"ע לא תלינן אלא אפי' אם אחרי דמגו"ע היא מעוברת דבעלמא הולד כשר הכא הולד ממזר ודאי. שהרי האב מעיד שאינו בנו ומעיד עליו שברור לו שממזר הוא שנבעלה לפסול לה. ואחר שהאב שהאמינתו תורה מעיד עליו שהוא ממזר. מה כח יש לאשתו להכחיש את בעלה. זו לא אמרה אדם מכולם דאל"כ מה כח האב יפה במה שהאמינתו תורה אם אשה לקראתו תכחישהו במה שברור לו ובמקום דאיכא ספיקא דוקא היא נאמנת להכשיר. לא לגבי עדות האב הברורה. והם הן דברי הרמב"ם ז"ל דקראי בחייל אינו ממנו וממזר הוא ויהא ממזר ודאי. ואעיקרא לא ידעתי מה קשיא לן בדברי הרמב"ם בה' ט"ז עד שהוצרך הרב ז"ל לאוקמוה דהכי דטוענת דמבעלה נתעברה. ודברי הרמב"ם ברור מללו. דבה' ט"ז האב מעיד על בנו שהוא ממזר. ואי איכא לפרש הוא בה' י"ט דמעיד על האב שאינו בנו ושינה לשונו לומר הר"ז בחזקת ממזר. ועל דברי הלכה י"ט לבד אנחנו מתחבטים להשוות דבריו עם הלכה ט"ז. אכן בה' ט"ז גופיה אין בדבריו שום תמיהא עד שנצטרך לישבם כי הם ברורים וחילוקו של הגאון נודע ביהודה ז"ל שכתבנו דבריו לעיל הם דברים מבוארים ומפורשים בגוף דברי הרמב"ם ז"ל כמ"ש כל מעיין. ומאי שהוקשה לן בדב"ק הוא על שנמשך אחר דברי הרב ב"ש ז"ל לפרש דברי הרמב"ם דחזקת ממזר הוא ס' ממזר ומשוי פלוגתא בין הרמב"ם והטור. מה שאין צורך לזה ובכל מאי דכתיבנא. אכן עיקר חילוקו בדברי הרמב"ם מה' ט"ז לה' י"ט הם דברי הרמב"ם גופיה בלתי תוספת אפילו אות אחת ובלא אוקמתא חדשה כלל. והרב שע"ה ז"ל אוקמתא דידיה דבה' ט"ז מיירי שטוענת מבעלה. ובה' י"ט בשותקת וכו' מלבד כי אוקמתא זאת היא הפך דברי הרמב"ם גופיה. כי הוא ס"ל דע"פ האב שאומר ממזר הוא הוי ממזר ודאי. ואין איש שיפצה פה נגדו אפי' בטענה ברורה דמגו"ע נתעברה כ"ש בתלית הדבר. עוד בה כי כל עיקר החילוק חסר מן הספר כי אין אפי' רמז לאוקמתות אלה. וכל כה"ג דאיכא ביה איסור תורה לא הו"ל לרבינו ז"ל לסתום הדברים כיון שהוא פוסק הדין להלכה ולמעשה. והו"ל לפרש דבריו לדעה מה יעשה

ותו קשה לי בדב"ק דגם לפי חילוקו בדברי הרמב"ם במה דחה דברי הרב ב"ש שכתב דהטור והרמב"ם פליגי. ומה ישב הוא ז"ל להשוות דבריהם, שהרי הרב בית שמואל גופיה. ראה שדברי הטור והרמב"ם שפה אחת ודברים אחדים ועכ"ז רבינו והטור כתב דהוי ממזר ודאי ולהרמב"ם ז"ל כפי שיטתיה בדבריו דהו"ל רק ס' ממזר. שכן משמע ליה לשון חזקת ממזר וכפי' הה"מ. ומזה דן דפליגי אהדדי. והשתא גם כי מוקמינן דברי הרמב"ם ז"ל בשתי ההלכות דמיירי בנדונות מוחלקים שאינם כתובים בספר דבה' ט"ז מיירי דטוענת מבעלה. ובה' י"ט מיירי במתה שאינו לפנינו. א"כ רבינו הטור שלא חילק חילוק כזה וכתב בדין הי"ט דהוי ממזר ודאי לא ימנע מחלוקה או שרבינו הטור לא ס"ל האי חילוקא בדברי הרמב"ם כלל. א"כ תיקשי לי להשע"ה גופיה דפירוש רבינו הטור בדברי הרמב"ם הפך מה שפירש הוא בדברי הרמב"ם. והוי דברי רבינו הטור קשיתיה ותיובתיה. או שעם שרבינו הטור ראה חילוק זה בדברי הרמב"ם