ומצור דבש קעג

ודב"ק שגבו ממני ולא זכיתי להבינם. דהוא ז"ל מפרש בדברי הרמב"ם בה' י"ט דאפי' אם לא טענה היא דמגוי נתעברה אנן טענינן לה ומלבד דלא חזינא כל כהאי סימנא בדברי הרמב"ם אדרבא כלפי לייא חזינא שכן כתב הרמב"ם שם. אם אמר האב וכו' הר"ז בחזקת ממזר. ואם אמרה מגו"ע נתעברתי הרי הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בדבריה יעו"ש. ומוכח דאין הדברים אמורים רק אם אמרה היא שמגוי ועבד נתעברתי. אבל אם היא לא טענה. מנא תימרא דאנן טענינן לה. ואלו היה כן מה צורך היה להרמב"ם ז"ל להוסיף ואם אמרה היא הא אפילו לא אמרה היא כלום אנן טענינן לה והו"ל הר"ז בחזקת ממזר ותו"ל. וממקומו הוא מוכרע דדוקא באמרה היא. שהרי נתן הטעם הרמב"ם לאמירתה שמגו"ע מעוברת שהיא נאמנת מפני שהבעל אינו יכול להכחישה בדבריה. ואם באמת שאנן טענינן לה אפילו בלא טענתה מ"ל ולבעל שאינו יכול להכחישה בדבריה הא אפילו אין כאן דבריה כלל שלא אמרה כלום. אנן טענינן לה. וגם למה ליה למתלי טעם הנאמנו' משום שאין הבעל יכיל להכחי' לדידה. הא כל עיקר חילן דטענינן לה משום דהוי מילתא דסברא דאין הבעל יכול להכחיש דבר שנמנע ממנו ידיעת ההפך. ואם כן אם הבעל יכחיש זאת הוא מכחיש סברת כל העולם כולו ולאו כל המיניה ופשטיות דברי הרמב"ם מוכחי דדוקא באמרה היא נאמנת להכשיר. אבל אם היא עומדת לפנינו ולא טענה אנן לא טענינן והולד ממזר ע"פ מאמר אביו שאמר שאינו בנו והרי הן הן דברי הטור. ולמה לן לשים מחלוקת ביניהם יכול על מגן. ובפרט שדבריו הם הם דברי הרמב"ם ז"ל. והיאך יתכן שיעתיק דבריו ויכניס בהם דברים שהרמב"ם כתב ההפך מהם

תו ק"ל טובא בדברי הגאון בית שמואל ז"ל במה שמפרש לשון הר"ז בחזקת ממזר ר"ל ספק ממזר. והטעם לזה משום דאנן טענינן לה שמא מגוי ועבד וראיתו לאמירת הטענה הזאת היא ממ"ש הרמב"ם בסמוך ואם אמרה מגו"ע נתעברתי. ולא ידעתי ליישב ראיה הזאת דלא שוו בשיעוריהן דהלא באמירת האם דמגו"ע היא מעוברת הולד נעשה כשר לגמרי ואיננו עוד ספק כלל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דהולד כשר. אבל אי אנן טענינן לה הכי לא עלתה בידינו כי אם לשוייה ספק ממזר. שהרי הוא מפרש דברי הרמב"ם דבחזקת ממזר דקאמר ר"ל בספק ממזר משום דאיכא למטען מגו"ע נתעברה. ונמצא שבכל טרחתינו לא עלתה בידינו להכשירו כי אם ספק ממזר. וא"כ היאך נביא ראיה מן הכשר לפסול? וכפי"ז עלינו להבין שאם אנן טענינן לה כאלו טענה היא השכל יחייב להיות כחינו ככחה. שהרי בעדה אנחנו טוענין טענת גו"ע. ולכאורה נראה שהוא דבר זר ומוזר דבטענה אחת ולשון אחד והנושא אחד יהיה דינם חלוק בשנים ממש. דהרי באמירתה היא מגו"ע נתעברה היא נאמנת להכשיר הולד לגמרי וכשנטעון אנן עליה את הטענה הזאת עצמה ככתבה וכלשונה אין בכחינו להכשירו רק לשוייה ספק ממזר. והדבר לפלא נשגב דמ"ש אמירה מאמירה. ואטו היא עדיפא מינן ומדוע תהא כזאת

? וע"כ אין לנו בית מנוס להנצל מהתמיהא הגדולה הזאת רק לחלק בדבר בטו"ט ודעת. ולומר דבשלמא כאשר תטעון האם דמגו"ע נתעברה היא יודעת מרת נפשה ושכן הוא האמת. ומאחר שהתורה האמינה את האם להכשיר את בנה כמו הכח שנתנה לאביו לפסול את בנו. א"כ באמירת האם דמגו"ע היא מעוברת היא נאמנת והולד כשר על פיה כפי הכח המסור בידה מן הדת והדין. אבל כשנטעון אנן שמגו"ע היא מעוברת. אין אנחנו מחליטין בהחלט דכן הוא האמת דמגו"ע היא מעוברת דא"כ הו"ל להכשירו על פינו ג"כ. ומנא לן להחליט דכן הוא האם בפנינו זנתה ונתעברה מהגוי. אלא שאנחנו אומרים שמא אם היא היתה בפנינו היתה טוענת שמגו"ע נתעברה. גם עתה נקום ונטעון בעדה או שמא אם היתה בפנינו היתה היא מודה על האמת כאשר הוא. וא"כ אין טענתינו אלא טענת ספק. וע"כ הולד ספק ממזר. והם דברים נכוחים וברורים ומוכרחים

וכפי"ז המשפט ברור המתחייב מאלה הדברים הוא שאם האשה עומדת בפנינו בעת שבעלה טוען נגדה שעוברה אינו ממנו. והיא לא טענה כנגדו דמגו"ע נתעברה. א"כ אין כאן לפנינו כי אם כח האב דהאמינתו תורה לפסול את בנו והוי ממזר על פיו. ותו ליכא למיטען מדי בעדה כי הלא אנן בדידן לא נתנה לנו התורה כח לפסול או להכשיר את הממזרים על פי דיבורינו ונאמנותינו רק כח זה נתון לאב ולאם. זה לפסול וזה להכשיר ע"פ דיבורם לבד. ומה שאנחנו טוענים דמגו"ע נתעברה היינו שהאם אינה בפנינו ואנחנו אומרים שמא אם היתה בפנינו היתה טוענת דמגו"ע נתעברה. אנן נמי נטעון בעדה. הכן בהיותה בפנינו ולא טענה האם כלום הדבר מורה באצבע דלבה ידע שאינה מעוברת מגו"ע ואם היא לא טענה מאיזה כח ומאיזה סברא נקום ונטעון מה שאינו אמת. וע"כ הולד הוי ממזר ע"פ מאמר הראשון של אביו שאמר שאינו בנו. והם דברים נכונים בעהי"ת

וא"כ הדבר קשה על הרב ב"ש ז"ל דמחמת דקדוק קל מחלקות ישית בין הרמב"ם והטור. דאפשר לאוקומי בשופי דתרוייהו מיירי בהאם עומדת לפנינו לפני האב בטענתו שאינו בנו וע"ז כתבו דהוי ממזר ודאי. ואם האשה טענה דמגו"ע נתעברה הדין מוסכם דהולד כשר על פי אמו. ואין כאן מקום למטען בעדה שמא מגו"ע דא"כ למה לא טענה היא והכי משמעות פשט דברי הרמב"ם והטור ומרן בשלחנו הטהור כמ"ש המעיין. פש גבן ליתובי לשון הרמב"ם דשינה בה' י"ט ותפס לשון הר"ז בחזקת ממזר ולא קאמר הר"ז ממזר כמ"ש בה' ט"ז. ולקמן בע"ה נשיב את דבריו בטוב טעם שבכוונה מכוונת תפס לשון בחזקת ממזר אע"פ שדינו ממזר ודאי

תו נ"ל להכריע דבהיות האם לפנינו ולא טענה דמגו"ע נתעברה דאנן לא טענינן לה והולד הוי ממזר. והוא במה דיש לעמוד בדברי הרמב"ם ז"ל דפסק בה' ט"ז שאם האב אומר שאינו בנו וממזר הוא דהוי ממזר ודאי. דאמאי לא נימא שמא מגו"ע נתעברה מכח הך סברא דאין הבעל יכול להכחישה דמנא ידע. והו"ל רק ספק ממזר דמאי שנא מדין י"ט דכתב דאם אמרה מגו"ע נתעברה דהוי כשר. ולדעת הרב ב"ש ודעמיה. דאנן נמי טענינן הכי אע"פ שלא טענה היא ומשוינן ליה ספק ממזר. וגם בדין ט"ז נטעון אנן ונשוייה ספק ממזר ואמאי פסק הרמב"ם דהוי ודאי תו קשה דאמאי רבינו ז"ל לא פסק דין זה כאן דאם אמרה מגו"ע שהוא כשר כמו שהשמיענו הדין הזה בדין י"ט ואמאי בה' ט"ז השמיט הדין הזה דאם אמרה מגו"ע שהוא כשר. הלא כח הדין הוא דהאם נאמנת להכשיר בנה אע"פ שהאב פוסלו. וא"כ בשני הדינים הו"ל להרמב"ם להשמיענו כן דאע"פ שהאב פוסל האם נאמנת להכשיר

אלא נראה ברור בעהי"ת שהדבר מוכרע ומוכרח מאליו. דבה' ט"ז שהאב טוען שתים. האחת