ומצור דבש קעב

את האב במה שאמר שאינו ממנו. והיא מודה שאינו ממנו ומפ' וכהן הוא ומי זה אמר דאינה נאמנ' ומי יכחישנה

הן אמת שאם טענה האם נגד טענת האב שאינו ממנו. אמרה היא שמגוי ועבד היא מעוברת דנאמנת היא להכשיר הולד. כמ"ש הרמב"ם ומרן שם. התם ה"ט משום שאין הבעל יכול להכחישה בדברים. דמנא ידע שאינו מגוי ועבד. הא כל ידיעת האב הוא שאין הולד ממנו ותו לא. וגם היא באמירתה שהוא מגוי ועבד לא הכחישתו שאינו ממני. רק שאומרת אמת שאינו ממנו אכן הוא מגוי. ואין הבעל יכול להכחישה בדבריה כי מנא ידע שאינה מעוברת מגוי משום הכי נאמנת

האמנם בנדו"ד שהבעל אומר שאיננו ממנו ובדבריו אלה משוי ליה ממזר גמור. ע"פ הודאת אביו שהאמינתו תורה. וכ"ש הכא בנדו"ד דאיתרע חזקת האם והולד בהיות כל אנשי העיר עדי' דאינה שרויה תחת בעלה. וא"כ בהודאתה גם היא שמפ' כהן החסודה ממנו היא מעוברת. מי שם פה לומר בזה דאינה נאמנת ומי יכחישנה. ואין כאן דמיון ויחס לדין שהאם אינה נאמנת לפסול את בנה כמו שחשב הרב הפוסק יצ"ו. שאין בנדו"ד האם היא הפוסלת רק האב גופיה ועדיו והיא מסייעת להם ותו לא. ואה"נ בנדו"ד לו היתה טוענת שמגוי ועבד נתעברה היתה נאמנת והולד כשר. הגם דאין בנדו"ד הדבר ברור לנאמנותה להכשירו משום דאיכא עדים שמרפאל כהן נתעברה. ועד המעיד שרוב המצויין אצלה פסולים הם. עכ"פ השתא מיהא לא טענה הכי. ואם היתה שותקת ולא אמרה כלום היה מקום מה למשקו"ט. אכן הכא היא אומרת בפה מלא שמרפאל ן' חננאל הכהן נתעברה. וכעדות העדים שנתקבלו ע"ז ומסייעת ידי האב. אין בדבר מה להסתפק בנאמנותה והולד ממזר גמור הוא

ופן יעלה בדעת הבע"ד לחלוק שהכא בנדו"ד לא אמר האב שהוא חיים גאני לשון מבורר שאינו בנו דלשון זה משוייה לממזר כיון שאינו בנו. אבל הכא אמר האב שלא באתי אליה. ופן ימצא מקום להסתבך ולומר דלישנא כדנא קטיע ומריע שאינו פוסלו בפירוש אף אתה אמור לו דהך חילוקא דחיק ורחיק ואזיל למרחיק. דצא ולמד מדין ארוסה שזנתה בבית אביה שהולד ס' ממזר ואם אמרה מארוסי נתעברתי הר"ז כשר. ואם הארוס מכחישה ואומר מעולם לא באתי אליה נאמן והר"ז ממזר ודאי. שאפי' היה בחזקת בנו ואמר אינו בני נאמן והם הם דברי הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' אי"ב יעו"ש. הרי הדבר מפורש דלשון לא באתי אליה משוי לולד ממזר ודאי. והכא נמי הרי האב חיים גאני אמר לא באתי אליה מיום פרידתו: א"כ משוי ליה ממזר על פיו. ושמא תאמר דהאם לישנא דלא באתי עליה שייך רק בארוסה כיון שאין הארוס מצוי אצלה תמיד. אבל בנשואה אין הלשון ברור אף אתה אמור לו דהא נמי ליתא. תדע שהרי מרן בשלחנו הטהור אה"ע סי' ד' סעיף כ"ז שפסק האי דינא דארוסה שינה בלשונו וכתב דאם הכחישה הארוס ואמר שאינו ממנו הרי הולד ממזר ודאי. ואם שדברי מרן ז"ל הם הם דברי הרמב"ם ז"ל שינה בהם ולא נקט לא באתי אליה כלשון הרמב"ם ז"ל. ונקט לישנא דאינה ממני. ללמדנו דכל הלשונות שקולים הם בין אמר לא באתי אליה ובין אמר אינו ממנו כלם במאזנים ישאו יחד לשוייה ממזר ע"פ אמירת אביו. ובאמת שגם מן הסברא אין טעם להבדיל ביניהם כי כולם מטרה אחת להם להגיד כי הבן הנולד אינו בן אביו והאורך ללא צורך. ובכן תבנא לדיננא דהכא בנדו"ד שהאב אומר לא באתי אליה הר"ז משוי ליה ממזר על פיו. ואם גם האם מסייעת דבריו ומבררת ממי היא מעוברת אין לנו שום טעם לגרוע נאמנותה כיון שאין מי שיכחיש דבריה והו"ל הולד ממזר גמור על פיהם

איברא שעדין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דלעולם אין האם נאמנת לומר שמפ' ישראל היא מעוברת כדי לפסול את הולד. אפי' אם אביו אומר תחילה שאינו ממנו. ודוקא באמירת שמגוי ועבד היא מעוברת בהא הוא דנאמנת להכשיר אבל לא מישראל בשום אופן. וטעמא דמילתא דהיכא שהאב אומר אינו בנו. לא משוי ליה ממזר ודאי רק ספק ממזר. וכמ"ש הרב המגיד ז"ל על דברי הרמב"ם בה' י"ט כמ"ש הרמב"ם הרי זה בחזקת ממזר ר"ל ס' ממזר ולא ממזר ודאי. וא"כ היכא שאמר אביו שאינו בנו דהוי ספק ממזר. אמטו להכי אם אמרה האם אחרי זאת שהיא מעוברת מגוי. הגם שהיא מסייעתו באמירתו שאיננו ממנו אכן בטענתה זאת היא מכשירתו. וע"ז היא נאמנת כדי להכשיר הולד אבל אם האב אומר שאינו ממנו. דבאמירתו זאת לא הו"ל כי אם ספק ממזר. דמה"ת כשר אלא שרבנן עשו מעלה ביוחסין. באמירת האם שמישראל פ' היא מעוברת הא משוייה ליה ממזר ודאי ופוסלתו בהחלט יותר ממה שפסל אותו אביו. כי כה"ג אימא לך דאינה נאמנת. כאשר כן שורת הדין דאין האם נאמנת לפסול את בנה

ואולם אחר ההתבוננות מעט נראה ודאי דהא נמי ליתא ודבר זה הוא תלוי בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בה' י"ט דהאומר אינו ממנו הר"ז בחזקת ממזר. אם פירוש דבריו בחזקת ממזר גמור קאמר או בחזקת ממזר ר"ל ספק ממזר. וכפירו' הה"מ ז"ל כנז"ל

הנה חזינא להגאון נודע ביהודא בתשו' לאה"ע סי' ד' אשר נשאל על דין ולד ממזר. כתב בדב"ק רומיא דברי הרמב"ם אהדדי. דאלו בה' ט"ז פסק שאם היתה אשתו מעוברת. נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי. ובהי"ט פסק אשת איש שהיתה מעוברת ואמר האב אינו בני או שהיה בעלה במדינת הים הר"ז בחזקת ממזר. הרי שבה' ט"ז כתב ויהיה ממזר ודאי. ובה' י"ט לא כתב ממזר רק בחזקת ממזר. וע"ז חילק הוא ז"ל דבה' ט"ז האב מעיד על זה בפירוש. שאמר עובר זה אינו בני וממזר הוא. ור"ל שמעיד ב' דברים. האחד שאינו בנו. וב' שהוא ממזר. אבל בה' י"ט אינו מעיד שהוא ממזר רק שאינו ממנו. ולכן אינו ממזר ודאי כי שמא מגוי ועבד נתעברה. ודבר זה מבואר בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב. ואפי' שדעת הטור שגם זה ממזר ודאי. מ"מ מי יקל ראש להתירו בממזרת נגד הרמב"ם דמסתבר טעמיה. דדבר זה נעלם מעיני אישה אם זנתה עם גוי או עם ישראל הפסול לה עכ"ל

ודבריו אלה הן הן דברי הרב ב"ש ז"ל שציין עמ"ש מרן בש"ע בסי' ד' סעיף כ"ט שאם אמר האב אינו בנו שהוא נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי. כתב ע"ז הרב ב"ש וז"ל כן כתב הטור. ש"מ דס"ל אם לא אמרה האם מגוי נתעברתי. לא אמרינן אנן שמא מבוי נתעברה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דהוא בחזקת ממזר והיינו ס' ממזר דיש לומר שמא מגו"ע נתעברה כמ"ש בסמוך. וכ"כ הרב המגיד היא נאמנת לומר מגוי הוא העובר והולד כשר משום דבלא דיבורה הולד ס' ממזר. לכן היא נאמנת. ולשיטת הטור קשה למה נאמנת היא להכשיר עתד"ק?