ומצור דבש קע

נולד מרפאל הנז' אשר הוא לבדו היה יוצא ונכנס אצלה. והעד הנז' יודע כל זאת. יען הוא שכן בחצר רחל הנאפת והיה רואה הכל בעיניו. והיש לך עדות יותר ברורה מזאת. ואלו השני עדים נתקבלה עדותם במעמד אחד בפני הרב הר"י וינטורה ופרנסי הקהל נ"ע ככתוב בהקב"ע. ואחרי שיש לפנינו ב' עדים כשרים עדי ראייה וידיעה והכרה ויודעים בבירור שמרפאל כהן דדיימא מיניה לחודיה היא מעוברת האם יש כח בעדות העד הז' אשר אומר ששמע מפי השמועה שנתעברה מגוי להכחיש עדות ב' עדים כשרים היודעים עדות גמורה בידיעה והכרה וראיה? מי שמע כזאת? ואפי' אם אין כאן ב' עדים רק עדות העד הח' שמעיד שראה בעיניו הכל. וא"כ אין כאן כי אם אחד כנגד אחד. ועד אחד אומר ראיתי כו"כ והשני אומר שמעתי ההפך לא תצוייר בשים אופן שזאת תקרא הכחשה. דלא תהא שמיעה גדולה מראיה וגדולה מזאת פסק מרן בח"מ סי' למ"ד סעיף ד'. עד שמעיד על דבר שראה ואומר שעמו היה פ'. ואותו העד השני מכחיש ואומר לא הייתי עמך ולא ראיתי אין זו הכחשה יעו"ש כ"ש וק"ו בנדו"ד דהעד האחר מעיד עדות ראיה. והב' מכחישו בשמיעה. דאין כאן לא שם ולא זכר ולא ריח הכחשה כו"ע

מדוע העלים עין מעדות התשיעי שהעיד שרוב המצויין אצל רחל המנאפת פסולים אצלה שהם יהודים. וכתוב שם שזכר אותם העד בשמותם אחד אחד. והתימה על הרב הפוסק יצ"ו שהעלים עין חכמתו מכל אלה העדיות הפוסלים את ישראל הנז' פיסול גמור והעלה לנו במצודתו רק עדות העד הז' להכחיש ע"י את שלשת העדים הנז' ואת רבע עדות המוהל זה פלא

והיותר מבהיל וקשה כחומץ לשנים. מה שעשה מע' הרב הפוסק יצ"ו שחלק לשנים את עדותו של העד הז' עצמה ובירר לו ממנה מה שמצא ממנה לו חפץ ושאר דברי העד הז' עצמו אשר לא מצא בהם חפץ לשיטתו. השליכם אחריו ולא העלה אותם על דל שפתיו. שהרי אותו העד הז' גופיה שאמר ששמע שנתעברה מגוי. תוך כ"ד חזר ואמר ומכמה אנשים שמעתי שזה אינו אמת כי אם מעוברת מיהודי אחד שמו רפאל חננאל. וזה פלא עצום המכאיב את לב המעיין. שאפי' לפי שיטת הרב הפו' יצ"ו שתפס לעיקר רק עדותו של העד השביעי להכחיש ממנה את עדות המוהל ע"י עדות ששמע שנתעבר מגוי. הוא עצמו חזר והעיד ששמע מאחרים שנתעברת מפ' כהן באופן ששתי שמועות שמע. אחת שנתעברה מגוי. ואחת שנתעברה מישראל וזה שמו וחניכתו. ומאי חזית דסמכת על שמועה זו ולא על השמועה השנית. ועד אשר נכחיש את עדות המוהל מתחלת דברי העד הז'. אדרבא נסייע אותו מסוף דבריו. שהרי הטעימן יותר שהזכיר שם הנואף בשמו וחניכתו. ופלא נשגב הוא בעינינו אם באופן כזה מצא לו כח ועז לקרא אותה הכחשה כדי להתיר ע"י המצאה הנפלאה הזאת איסור תורה. ולטהר את ממזרים מוחזקים והתירם בזרוע. אתו הס"ר

ואעיקרא דדינא פירכא. כי לא ידעתי לצייר את ההכחשה הזאת ומאיזה מקום יחול עליה שם הכחשה. שהרי רפאל דילמידיגו המוהל איננו מעיד עדו' עצמו וידיעתו הוא שרחל נתעברה מרפאל כהן. רק המוהל מעיד שבפניו הודית אמו שנתעברה מרפאל הכהן. וספרה לו ביום המילה את כל פרשת העיבור והלידה בלתי שקדמה לה חקירתו. ואם כן לו היה האופן שהעד הז' היה מכחיש את המוהל באומרו אני הייתי שם ולא ספרו לך כלום. או אני שמעתי מפי רחל עצמה ההפך מדבריך. בסגנון כזה תקרא הכחשה עד אחד לרעהו ולאו כלום הוא. כי זאת היא הכחשה בצדק ובמשפט

אכן בנדו"ד המוהל מעיד שכן אמרה אמו שהיא מעוברת מרפאל הכהן ובקשה ממנו לשום שם הילד כשם חשוקה והמוהל מעיד שהוא יודע זאת א"כ העד הז' שמעיד ששמע שנתעברה מגוי. אם אתה אומר שזאת הכחשה א"כ אין העד הז' מכחיש את העד. רק הוא מכחיש את האם עצמה. שהודית ברצונה שנתעברה מפ' הכהן. והוא סותר את דבריה ע"י שמיעתו שנתעברה מגוי

והשתא ניחזי אנן דדל מהכא המוהל לו היתה האם בפנינו בעת הקב"ע ואומרת שהיא מעוברת מרפאל הכהן הנז' אשר הוא היוצא והנכנס בביתה. והעד הז' הזה יכחישנה על פניה ויאמר לה לא כי. כי אני שמעתי שנתעברת מגוי. היש מי שיעלה במחשבתו לומר שזאת תקרא הכחשה וכיצד יכול להכחישה. האם היא זנתה בפניו? והאם הוא ידע שנתעברה ממנו ואפילו אם היה אומר אני יודע שנתעברה מגוי אינו נאמן להכחישה דמנא ידע. וא"כ גם עתה שהמוהל מעיד הדברים בשם האם המנאפת עצמה. אם העד הז' יכחישנו אינו מכחיש את המוהל רק את האם ולאו כלום הוא

ותדע שכן הוא שהרי אפי' האב שהאמינתו תורה לפסול את בנו ולשומו ממזר ודאי עכ"ז אם האשה אומרת שאינה מעוברת ממנו אבל היא מעוברת מגוי ועבד היא נאמנת והולד כשר כפסק מרן באה"ע סי' ד' סעיף כ"ט. והטעם לפי שאין הבעל יכול להכחישה בדבר כזה. לפי שאין ידוע לבעלה ההפך. וכ"ש וכ"ש לגבי איש זר. וכ"ש וכ"ש שהיא אומרת ברור שמפ' נתעברתי. והעד הזה יכחישנה באמירתו ששמע שנתעבר' מגוי. ובושה היא לקראתה אפי' ריח הכחשה. והדברים פשוטים

ואם דעתך לומר שהאם עצמה אינה נאמנת לפסול את בנה. ולומר מפ' יהודי אני מעוברת כדי לפוסלו. וכאשר הדין מפורש במרן סי' ד' סעיף כ"ט ורמ"א בסעיף כ"ו. ורצונך לומר דאעיקרא אין עדות המוהל הזה מספקת לפסול את הולד ע"פ הודאת אמו לפניו שהרי האם עצמה אינה נאמנת בזה. וכדכתב הרב הפוסק יצ"ו לקמן והדין דין אמת. אכן קשה שאם מסיבה זאת אתה רוצה להפיל עדות המוהל א"כ למה לן כל השקו"ט הזאת היתירה ולהכניס פילא בקופא דמחטא. ולהדחק במשעול צר ודחוק כזה ולתלות הדבר בעד אחד בהכחשה מה שאין הכחשה כלל לא מינה ולא מקצתה הלא סמא בידן לעקור את הכל ולומר ברחבה שאפי' אם אין כאן מי שיכחיש את המוהל בעדותו שכן הודית אמו בפניו באמת וצדק. עכ"ז אין הולד נפסל בהודאת האם שאפי' היתה עומדת בפנינו ואומרת מפ' כהן אני מעוברת אינו כלום שאין האם נאמנת לזה. ודוקא לאב האמינה תורה לפסול את בנו ולא לאם ואם זה הוא רצונך ודעתך. חכה נא קורא נעים עד בואינו לעמוד ביסוד השני. אשר שם השמיענו את דבריו הרב הפוסק יצ"ו ועמד על נקודה זאת ושם אשמיעך את דברי גם אני

עכ"פ אודי לי מיהת דרך מילתא דהכחשה שיסד לן הרב הפו' יצ"ו הוא יסוד נופל מכל צדדיו וחלקיו. שאין כאן הכחשה כלל. חדא דעדות המוהל הם דברי האם עצמה. ואין העד מכחישו שלא שמע המוהל כזאת. ואין העד יכול להכחיש את האם. ומכ"ש שכל עדותו היא בשמיעה. שנית שהרי יש כנגד עדות העד הז' שני עדים כשרים.