ומצור דבש קסט

הנה מע' הרב הפוסק יצ"ו אחר שהיו לפני קדשו מועתקים כל הקב"ע שנתקבלו בזאנטי על פיסול ישראל קוניליאנו הממזר הראשי. וגם נוסח הכתובה אשר סידר מע' הרב כמוהרשט"א ז"ל הציע בתחילת דבריו וז"ל בהשקפה ראשונה נראה דאין מקום פתו"ר לטהר את המשפחה הזאת מתלת טעמי. חדא כי כבר הודו אביו ואמו על פיסולו, שהאשה אמרה אל המוהל כי מפ' נתעברה. ואביו אמר שמיום התפרדו ממנה לא בא אליה עוד. שנית שאפילו את"ל שיש איזה התר לולד. תיפוק לי כי בודאי הרב המורה שדן בדעתו שהוא פסול. איך התיר אותו לבוא בקהל. ואיך השיא אותו עם ישראלית ובודאי שנתברר לו שגם הכלה היתה פסולה לבוא בקהל והשיאה לו ואנחנו לא נדע. והראיה שכתב בכתובתם כי זנתה אמם לשון רבים. שלישית שנתחזק הדבר כמה שנים דור אחר דור. הכריזו עליהן בבתי כנסיות שהמשפחה הזאת פסולה לבוא בקהל. ומי זה יוכל לבטל את קול הגדיל כזה

הנה זאת הצעתו הצעת חכם במה שמצא פתח ההתר מוקף משלש רוחותיו. שאין כאן מקום ממה ליכנס בשער ההתר. ואחר זה תו"מ חזר הרב הפוסק יצ"ו וסתר את כולם ובטלם כעפר לדוש וכתב שאחר המחי"ר לא צדק הרב המורה ז"ל לפסול את ישראל הנז' מכח העדיות הללו

ובטרם נתקרב לראות את הראיות שהביא לסתור את דברי הרב המורה כתר ש"ט ז"ל. נתמה על החזון שמע' הרב הפוסק יצ"ו במקום שעמד לא ישב ובמה שנכנס לא יצא. שהרי הוא כתב בטעם השני של הצעתו. שבודאי הרב המורה ז"ל נתברר לו פיסול הכלה שמחה ואנחנו לא נדע. והמובן מדב"ק שידיעת פסלות שמחה נעלמה מאתנו ולא ידענו כיצד היתה ברורה להרב המורה ז"ל. ורצונינו לומר שבסיבת ידיעתו בממזרות שמחה הנז' ע"כ השיא אותה עם ישראל קוניליאנו הממזר כדין של תורה שממזר ודאי נושא ממזרת ודאית. כי הס מלהזכיר ששמחה היתה כשרה והשיא אותה עם ישראל אשר הוא דן אותו לממזר ודאי חלילה לחשוב זאת אפי' במחשבה והוא הכרח עצום ויפה. וא"כ איך תו"מ חזר הרב הפוסק יצ"ו וסתר כל הבנין הלזה בדחיפה קלה. כי לא צדק הרב המורה שפסל את ישראל בעדיות הללו. וגם עתה השאלה במקומה עומדת. הגם שנאמר כי לא צדק בפיסולו את ישראל מי הגיד לו עתה ששמחה זאת לא היתה פסולה מצד עצמה לבוא בקהל. הלא הוא עצמו כתב שאנחנו לא נדע. ואם הרב הפוסק יצ"ו לא ידע מציאות פסלות הכלה. כיצד יחלוק על הרב מארי דאתריה היודע ברור כיצד היתה פסלותה. ומה בצע להרב הפוסק יצ"ו אם יתיר את ישראל. הלא ישראל מת. ואין כאן לפנינו כי אם זרעו. וזרעו הרי הוא פסול לעולם מצד אמו ולא ידעתי במה סתר המקצוע הלזה שנתקשה בו בהצעתו. וחפשתי בכל דב"ק בפס"ד הנ"ל ולא מצאתי בו שום שקו"ט ושום פלפול ושום דחיה בענין פסלות שמחה. לברר אם באמת היתה פסולה או לא עד עת נעילת שערי הפסק. ובשיטה אחרונה שרטט וכתב ששמחה זו למטוניה דהרב המורה הוא. יען כי שמחה היא בת חנה. וחנה בת רחל המנאפת ומכיון שהיתה פרוצה חשש גם לבניה חשש ממזרות עכתד"ק

והדבר פלא נשגב. כי מלבד שעתה נתהפכה השיטה שאנחנו נדע שמחה זו מה היא וכשרה כי לקתה בעון זקנתה. והרב המורה במקום המעשה והוא בעל דין ומעשה. לא ידע? וזאת שנית כי עד עתה החזיק להרב המורה ז"ל לת"ח דיין בעירו שמן הסתם דייק במעשיו ולא השיא שמחה עם ישראל כי אם אחר שנתברר לו פסלותם. ועתה שב והחזיק אותו לע"ה ח"ו כי אם למטוניה כי חשש להם חשש ממזרות הלא שניהם ספ' ממזרות הוא דאיכא. והרי טעה בדין פשוט דספקן בספקן אסירים. ומן הכאב הנעכר הוא סדר זה. לדחות הר גבוה ותלול בהשערה ואומדנא לבד? והשערת הרב הפוסק יצ"ו גדולה היא בעיניו מידיעת הרב המורה הברורה. שהרי דחה ידיעתו מפני אומדנתו נורא הדבר הזה

ובכל זאת הבה ונבליג עתה על יגוננו בתמיהותינו אלה. ונסורה ונראה אח יסודות הרב הפוסק יצ"ו וראיותיו שהביא מדברי הפוסקים ז"ל אשר בהם מלא ידו כלי נשק להפיל ולסתור חומת האיסור אשר בנה מע' הרב המורה כמוהרשט"א ז"ל באבני חקירותיו ודרישותיו וידיעותיו והציב דלתיה בהיותו הוא ר"מ ומו"ץ בקורפו. ויודע גופא דעובדא מהחל ועד כלה הבא ונעבירם לעין הקורא אחת לאחת בעהי"ת: יסוד הראשון

באשר כי רחל המנאפת מתה היתה בעת הקב"ע. ולא יכלו לחקור מפיה על לידתו והורתו כי אם מפי המוהל אשר שמע מפיה כי נתעברה מיהודי אחד שמו רפאל. ולעומת זה העיד העד הז' ששמע מכמה אנשים שנתעברה מגוי אחד. וא"כ הו"ל עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא וכו' וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז דכשמעידים שני עדים בבת אחת זה הפך זה עדות הנכחש לאו כלום הוא דאוקי חד לגבי חד והו"ל כאלו אין כאן עדות כלל. והאריך בפלפול בנדו"ז יעו"ש

ועל זאת יתחמץ לבב כל מעיין ישר הולך. האם זה צדק ומשפט יושר. לברור מתשעה עדיות המסודרים כול' לפניו רק את הצולעה והנדחה והרעועה אשר בהם לפי דעת הרב הפוסק יצ"ו ולדלג בפסיעה אחת מעדות הראשונה עד עדות הז'. כדי לגזור אומר שיש הכחשה מעדות המוהל לעדות עד הז' ולהתיר בזה איסור תורה. ועל זה בטני כאובות חדשים יבקע ושאלות רבות נשאל

מדוע העלים עין מעדות העד הרביעי שמו אברהם ן' עקיבא פוליטי. שנשבע ש"ח על עדותו והעיד שהוא יודע בבירור שישראל קוניליאנו נולד מיהודי גר (בארץ) שאינו יודע שמו והיו רוצים לשום לו שם האב הגר ההוא ולא ידע הסיבה מדוע לא נקרא בשם זה עכ"ל. ומי הוא הגר הזה הוא רפאל ן' חנניה שהיה גר בזאנטי שהוא יליד ותושב קורפו והלך לעסקו לזאנטי. ושם עשה גם העסק הרע הזה. והה"ז עדות מכוונת עם עדות המוהל רפאל דילמידיגו שהעיד כן ממש. כאשר תמצאה בעדות הג' אשר בהקב"ע הנז' אשר ספרה האם המנאפת לפי תומה להמוהל רפאל דילמידיגו שהבן הנז' נולד לה מרפאל ן' חנניה הכהן. והיתה רוצה לשום שמו חננאל כשם אבי הנואף אכן המוהל לא רצה מפני כבוד הכהונה וקרא שמו ישראל. והיא עדות מכוונת עם עדות המוהל. וניכרים הדברים שאברהם פוליטי הנז' היתה לו ידיעה נכונה והכרה נאמנה בעסקי בית הפנימיים של רחל המנאפת כי מהיכן נגלו אליו דברים אלה אשר אין דרכם להשמע בחוץ ברחובות קריה וזה פשוט וברור

מדוע העלים עין מעדות העד השמיני אברהם שבתי בן שבתי. שהעיד בש"ח שישראל זה