ומצור דבש קסח

הלזה. ובפרט כי באותו זמן עדיין לא נתמנה הרב ר' אבהו עטרת החיים הרב החבי"פ זצוק"ל לדיין ומו"ץ בעוב"י איזמיר. ובכניסתו מצא שהדבר כבר נעשה ע"י מנהיגי הקהלות וסמך עליהם ותו לא וא"כ אין כאן חכם שאסר כי שום דיין ומורה. לא נטפל בדין זה להורות דיני. ותול"מ

(ב) היא יותר גדולה שהבעל עובדא גופיה שהוא הממזר הוא צווח ככרוכיא וקורא בצדק למה אסרתוני. הלא כל מקור האיסור נמשך יען שאביו היה סריס. וע"ז הוא צועק מי הגיד לכם זאת מי בדק אותו שהיה סריס. ואם רק על קיל הפורח באויר תמנעוני מלבוא בקהל ה'. ואע"פ שיש עדיות שאמו זינתה עכ"ז אין זנות אשת איש מחזיק להבן ממזר משום דרוב בעילות אחר הבעל יעו"ש. וע"ז כתב הרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל שכדי לברר האמת ולבדוק אם באמת היה אביו סריס או לא אין כאן משום חכם שאסר. אפי' לו היה באמת שנאסר ע"פ חכם שהרי החכם אם היה אוסרו מחמת עדות שזנתה אמו אשר זה דוקא יש בכתב קב"ע הזנות אין זה כלום כי מקור האיסור מושחת. ורק אם הוברר שאביו היה סריס יש ידים להחזיקו לממזר. וכאן שעדיין לא נבדק אביו אם היה סריס או לא. עדיין לא הוחזק איסורו כלל. וא"כ לבדוק אם אביו היה סרים או לא. שזה עדיין לא נעשה עד הנה. כל שהוא לברר האמת כזאת אין כאן משום חכם שאסר. והם דברים נאים למי שאמרן. ופוק חזי אסוף דינא כאשר סדרו פס"ד ההתר חו"ר עיקו"ת ירושלם ת"ו בהסכמת מוה"ר הגאון המפורסם כמוהר"א אשכנזי זצוק"ל המה ראו כן תמהו מה ראו מעיקרא רבני חו"ל להכנס בספק זה ולעשות שאלה אם הוא ממזר או כשר. ומי הכניסם לבית הספק כ"ז שאין בידם עדות שמעידי' שהיה סרים. וב"ד לא בדקוהו בגופו אם היה סריס או לא. וע"ז התירוהו כמ"ש המעיין בפס"ד ההוא יעו"ש. וצא ולמד צדקת לבבם ואומץ רוחם הטהורה והקדושה של חו"ר עיקו"ת ירושלם ת"ו מסדרי הפס"ד ההתר ההוא. שעם מה שהראו בתקף חכמתם שהממזר הנז' כשר ומכושר ע"פ הדין. עכ"ז בעת נעילת שערי הפסק גילו דעתם שהם נטפלים בדבר כי אין אתם יודע אם היה איזה חכם או מומחה דפקיע אשר אסר את הממזר הלזה מקול"ז. וע"כ הם מניחים בירור הדבר ביד הרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל שהוא יחקור אם היה איזה חכם שאסר. וכל עיקר פס"ד הוא רק תשובה לפסק דידיה שסידר הוא וכאשר כ"ז יראה המעיין בד"ק. שם בדף קנ"ו ע"ד תנוח נפש קדשם בג"ע ויבדלו לחיים. החיים אתנו ה' יאריך ימיהם עולם סלה

(ג) כתב הרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל שאין כוונתו בטיפולו עתה בנדון זה. להתירו בידים לבוא בקהל ה' חלילה רק כי מה שנעשה אין להשיב. כי הממזר הנז' כבר נשא אשה מחוץ למדינה שלא בידיעת ורצון חכמים וע"כ החרימוהו בחרם גמור. ולוא היה אופן בידם שיגרש את אשתו. לא היו נטפלים בו והיו מניחים אותו באיסורו כפי הקול שיצא עליו. אכן אופן שיגרש הוא דבר נמנע כי אם במותו יפרד הזוג הנז', אכן בחייו לא יתכן ובעבור שנכשלים הקהל בחרמו. ע"כ נכנס למשקו"ט ולפלפל עם חו"ר ירושלם ת"ו אולי ימצאו תרופה להתירו מן החרם ע"י שיעמידו' בס' ממזר אכן אם הוא ממזר ודאי לא. כי חושש אם יתירוהו מן החרם יחזיקוהו לכשר גמיר אח"כ. אכן אם הוא ס' ממזר שקו"ט להתירו לעלות ס"ת וכו' ולהניחו בחזקת איסורו כבראשונה. וכאשר תמצא כ"ז מבואר בדברי הכתב ששלח לעיקו"ת הלא היא בדף ק"ן ע"ג יעו"ש. ועוד יש לחלק בנדונות וסמכתי על הקורא ואסתפק רק באלה שלא להיות מאריך טרחא

ועתה נשאל נא את פי מעלת הרב הפוסק יצ"ו מה מצא אחת מאלה בנדו"ד שנסמך עליה' לבוא בפס"ד ולסתור דברי ב"ד הקודם אליו שבנדו"ד הכל בתר איפכא

(א) כי בנדו"ד הרי חכם רב ומו"ץ בעירו דן את הדין ואסרו לבוא בקהל ה' כפי הקב"ע אשר קיבל. ולפי חקירותיו ודרישותיו. ונראה מגוף הקב"ע שהרב כמוהרשט"א ז"ל סדר פס"ד בכחא דאיסור ונאבד באורך הזמן. ותו דהאיכא מעב"ד טובא חזק ואמיץ מ"ש בכתובתם בשבטי ישראל הודעתי נאמנה וכו' כי ילדי זנונים וכו' וגם דור עשירי לא יבוא וגו' ומה מעב"ד יש יותר מזה. וחתם הוא ז"ל והחתים עמו עוד ב' פרנסי הקהל אז דקורפו. כדי לעשות כעין ב"ד שלש. ונתקבלה דעתו ופסקו באין פוצה פה ומצפצף. וכן הרבנים הגדולים שישבו אחריו זצוק"ל זה שבעים שנה. ועתה אשר כבוד הרב הפוסק יצ"ו בא לחטט אחריהם ולסתור דינם. האם אין זה חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. והאין זה ב"ד בתר ב"ד לא דייקי

? (ב) בנדו"ד יש כאן קב"ע גמורה ומהם דן את הדין ולא נשאר כאן מה לברר האמת כי הרי היא ברורה. רק אם נחטט אחריהם באומדנות וכו' להפיל דבריהם. וגם פה בנדו"ד לא היה מי מהממזרים הנז' אשר קרא תגר על פס"ד הרב המורה כמהרשט"א זצוק"ל ובא בשאלה לפני הרב הפוסק יצ"ו קורא וצועק כי הרב האיסר לא ראה דין זה ולא עיין בזה וכו' כנדון הסריס אשר מעולם לא נבדק וכיוצא שהם דברים ניכרים שב"ד שאסרו לא נטפלו בדבר כו"ע. וכמו שכן הוא האמת ששום מורה לא בדקו ושום מורה לא פסק את הדין

(ג) שהרב הפוסק יצ"ו כוונתו להתירם בידים ממש שכן כתב שם שהרב המורה לא צדק. והם כשרים הוא וזו"ז לבוא בקהל ה'. וגם בזה לא עשה כאשר עשה כמוהר"א פאלאג"י ז"ל לחקור ולדרוש על מקור איסורו. ולפחות היה שולח דברו אל הרבנים הגדולי' זקני הדור אשר בעוב"י קורפו וסביבותיה אשר הם יודעים מקור הדברים ושורש הענין כמו שנתגלה אח"כ שהם ידעו בבירור ששמחה זאת הנישאת לישראל הממזר הראשי היתה ממזרת ודאית וא"כ לשוא צרף צורף והטריח קולמוסו להתיר את ישראל. והרי שמחה זו עומדת נגדו. ובמחילת כבוד תורתו שי' לא הלך בדרך רבותינו חו"ר ירושלם ת"ו שעם שע"פ תוקף חכמתם הראו בראיות מופתיות ותותכיות שהממזר הנז' הוא כשר גמור. עד שלא היה מקום להסתפק באיסורו מעיקרא כלל. בכ"ז לבם היה חרד ורועד פן היה איזה חכם שאסר קודם לזה. וכמש"ל. שלולא היה כן ברור הדבר שלא היו נטפלים להשיב אפי' להרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל בעל הפסק. וכמו שכן עשו בפעם הראשונה זי"ע. ובנדו"ד הרי הרב הפו' יצ"ו ראה שיש כאן חכם וחכמים שאסרו והוחזק איסורם זה שבעים שנה. ובכ"ז הוא מתירם בידים ומתכוין להביא לו סמוכות מנדון הרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל אשר אין דמות ביניהם כו"ע. והרי הראיתיך בעיניך שפתח התר הכניסה אשר מצא לו הרב הפו' יצ"ו ליכנס. בדין אשר חכם אחר קודם ממנו אסרו והחליט איסורו. איננו פתח. והתר כניסתו פורח באויר. במחילת כ"ת ונניח עתה פתח הכניסה. הבה ונראה את דברי קדשו אשר בהם מצא די השב לסתור הוראת הרב כמוהרשט"א ז"ל. ונטייל בד"ק אחת אחת: