ומצור דבש קסז

צריך לבלתי תת מקום עוד לבע"ד לחלוק ולשוב עוד ולבאר. והנני נדרש לשאלת מני"ר יצ"ו אשר דרש להעתיק לו הפס"ד הכתוב אצלי בענין הזה. ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. כי טריחא לי מילתא לחזור על הכתוב ולהכניס דברי מני"ר יצ"ו בתוך הפס"ד בכל פנה וזוית אשר השבנו ע"ד הרב הפוסק יצ"ו ולהשתעשע בדברות קדשו במקומות מועטים אשר שינה הדר"ג שי' סגנון תשובתו או לא הרחיב ככל הצורך כי אין עתותי בידי לרוב העבודה המוטלת עלי כידוע למעכ"ת שי'. ובפרט כי הימים ימי המעשה בטרדת החג הקדוש הבע"ל שעסקיו מרובים. וה' יעזרנו ע"ד כבוד שמו. ויזכנו לעשות רצונו כרצונו. ויצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות אמן. וזהו נוסח הפס"ד שסדרתי וקראתיו קונטריס משמרת הטהרה קונטריס משמרת הטהרה

אשר סידרתי בעניי להשיב על פס"ד שסידר מע' הרב המובהק הדו"מ כמוהר"ר וידאל אנג'יל יצ"ו להתיר את ממזרי קורפו הנודעים מאז ומרוחקים מלהתערב בזרע קדש ישראל. ע"פ מע' הרב הגדול כמוהר"ר שם טוב אמאריליו ז"ל ר"מ ור"מ בעוב"י קורפו יע"א מזה שבעים שנה וכן החזיקו אחריו הרבנים הגדולים אשר ישבו אחריו על כסא ההרואה בעוב"י קורפו יע"א כמוהר"י ביבאס ז"ל וכבוד הרהג"א כמוהר"מ חזן זלה"ה כידוע. ופס"ד הנז' נדפס בסוף ספר עולת איש הנד"מ למע' צבי עדיינו הרב הגאון המפורסם ראשין לציון יש"א ברכה יחי שמו לעולם. ולהיות שהספר הנ"ל הנהו כעת מצוי ביד כל אדם. ע"כ אין צורך להעתיק השאלה והקב"ע אשר עליהם הוצעה השאלה. שעליהם בנה הרב הפוסק יצ"ו את חומת ההתר כי ארוכים הדברים. ומצאת כי תדרשם מעל הספר הנז'. ופה נתחיל למשקו"ט בדברי הרב הפוסק יצ"ו ממקום שהתחילו שפתי פי חכם לשאת ולתת בהלכה לענין דינא. וזה החלי. וה' יעזור לי לכוין אל האמת. למען הרים מכשול מדרך עמי ולבל נכשל בדבר הלכה כי זה כל מגמתינו כאשר הוא היודע ועד

ראשית דבר החכם עשה לו פתח ונתן טעם כניסתו לתגר דין זה. עם שלבו לב חכם הלך ברגש דלא אצריך למעבד הכי מאחר דקי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. ואחרי אשר הורה גבר מאריה דאתרא הרב המורה כמוהר"ר שט"א זצוק"ל ויבדלו לחיים מע' רב אחאי גאון הרה"ג כמוהר"ר אליהו חזן יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י נ"א יע"א כמו שנדפס בספרו תע"ל ח"ב כידוע. ורב העיר כעת כמוהר"א מפאנו יצ"ו. אין זה מן הצדק ולא מן היושר לבוא אחריהם ולחטט אחר הוראותם דב"ד בתר ב"ד לא דייקי. וע"כ כתב הרב הפוסק יצ"ו שלבו היה רועד וחרד על הדבר הגדול הזה

האמנם נחה דעתיה דמר. ממה שראתה עינו להרב הגדול כמוהר"א פאלאג"י זצוק"ל בס' עיני כל חי. דכל כה"ג שהוא לעמוד ולברר האמת אין בו משום חכם שאסר. ולא משום ב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכו' כי ע"כ הרהיב עז בנפשו להטפל בדבר ולסתור את הנעשה מקדם קדמתא יעו"ש

ואחד הרואה ואחד השומע דברים אלו יבהל וישתומם ויתמה תמיהא גדולה. דאטו בי דינא כד דייקי בתר בי דינא אחר. לא לברר האמת הם נטפלים. ולראות אם מספיקין הראיות והסברות שכתבו ב"ד הראשון בהוראתם. וכי ח"ו עלה על דעתינו שב"ד יוצאים למלחמת אגרוף. והם נלחמים עם ב"ד הקודם להם בחוזק יד. או שהם סותרים דבריהם של הב"ד ההוא בלתי טעם ובלתי סברא ובלתי ראיה עד שהוכרחה ההלכה למונעם מכח הדין דב"ד בתר ב"ד לא דייקי. או חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. היש טעם בדברים אלו במחילת כבודו שי'. ואחת אשאלהו להרב הפו' יצ"ו דכפי הצעתו זאת. א"כ בטל הדין הזה ביטול גמור. דב"ד בתר דינא לא דייקי. וחכם שאסר וכו' שהרי מעולם לא ידייקו ב"ד אחר ב"ד כי אם בבירור האמת שלפי דעת ב"ד האחרון. ב"ד ראשון לא עמדו על האמת והצדק כפי מיצוי הדין ועומק ההלכה. וע"כ מביאין ראיות לסתור דינם. ועכ"ז תורתינו הקדושה אשר דרכיה דרכי נועם. מנעו את הב"ד לדקדק אחר הוראת ב"ד אחר חלילה מפני דרכי שלום וכבוד התורה ולומדיה. יוצא מן הכלל אם ב"ד הראשון טעו בדבר משנה וכיוצא טעות מפורסם ונגלה שאז יש לחוש לב"ד טועין אבל בלא זה לא. וא"כ יורנו נא הרב הפוסק יצ"ו במה ריפא שבר זה על נקלה. ומצא לו רשות הכניסה בדבר הוחזק איסורו ע"י ב"ד אחרים והוראתם אשר גם המה עמדו על האמת בלי ספק והוחזק ונתפרסם האיסור דור אחר דור וב"ד אחר ב"ד

והראיה שהביא הרב הפוסק יצ"ו מס' עיני כל חי אשר עליה נסמך ראשו ורובו בהתר הכניסה. במחילת כבוד תורתו שי' אמינא כי אגב שטפיה לא דק. ובהיות שתקע עצמו להתיר לא שת לבו לכל האמור ומדובר בנדון הרב עיני כל חי וכל מעיין בס' עכ"ח שממנו הוכיח התר הכניסה יראה בעיניו כי אין כאן דמיון ואין יחם. ואין השוואה לנדון ההוא עם נדו"ד. וכל צדדי ההתר שכתב הרה"ג כמוהר"א פאלאג"י ז"ל בנדונו. אין גם אחד מהם בנד"ד כו"ע. וכאשר אבאר בקצרה ואוכיח בראיות חותכות הנכתבים בספר עיני כל חי. הסכת ושמע. והא לך תוכן הדבר בקצרה

הנה הרהג"א כמוהר"א פאלאג"י ז"ל סדר פסק להתיר ממזר אחד שיצא קול עליו שהוא ממזר. מכח שיצא קול על אביו שהיה סריס ואינו מוליד וא"כ אמו נתעברה בזנות. והקול הזה קלא דלא פסיק כשלשים שנה. והבן הממזר קורא תגר על איסורו זה כי לא נבדק אביו מעולם אם היה סרים ומי גילה סוד זה שאביו היה סרים כיון שב"ד לא בדקוהו. וכלפי לייא יש עדות כו"ח שאם הממזר הנז' הודית שבעלה הסיר בתוליה והיה בא עליה באבר חי ומזריע זרע ככתוב בהקב"ע שם. וע"ז סדר הרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל פס"ד להתירו. ושלח פסקו הנז' לרבני עיקו"ת ירושלם ת"ו להסכים עמו בכח ההתר. ורבני ירושלם ת"ו שמהם יבדל לחיים כבוד מעל' הרהג"א יש"א ברכה יחש"ל. כתבו להרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל. שאין דעתם נוחה ליכנס בדבר הזה. שמא אותו הממזר נאסר ע"פ הוראת חכם שאסרו ובפר' כי הנדון היה בזמן הגאון מר אביו עטרת החיים ז"ל וגם באותו פרק היה הרב מ"ד הרב הגדול המחבר ס' שלחן המלך ז"ל כפי הנשמע שנמצא כן כתוב בפנקסו. ועל כן השיבו פני הרב הפוסק ז"ל ריקם מלבוא בהסכמה עמו. הגם שיש להם פנים מסבירות להתר. עד שיודיעם פשר דבר איך היה. כמו שיראה המעיין כל זאת בס' הנז' דף ק"ן ע"א יעו"ש

וע"ז חזר וכתב הרב כמוהר"א פאלאג"י ז"ל שנית שאין בדבר בית מיחוש משום חכם שאסר וכו' וב"ד בתר ב"ד וכו' ואלה טעמיו המצודקים

(א) כי הרב הגאון ר' אבהו ז"ל ולא הרב מ"ד בעל ס' שלחן המלך ז"ל לא כתבו ע"ז שום פסק ושום הוראה. ושום עדיות ושום חתימה לא נמצאו בדבריהם ולא בכתיבותם כו"ע. ולא עשו שום דין והוראה בענין