ומצור דבש קסו

הרחק שני הקצוות ממש אך למותר להשיב על דבריו שהם קיימי בדרך אחרת רחוקה מדרכנו כמש"ל

(ב) שהדבר ברור בעינינו שכבוד חו"ר ב"ד דעיקו"ת ירושלים ת"ו ועטרת מלכם בראשם ראש הממשלה גאון עוזינו הרהג"א אי"ש על העדה יש"א ברכה יצ"ו בהגיע ליד"ק כת"ד אשר ערכתי אליו באריכו' בליבונן של דברים. עם הכתב שכתב להם גם מני"ר יצ"ו בצירוף העתק כתבו של הרה"ג כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י אנקונא יע"א אשר שם כתוב יקר סהדותיה שמעיד בגודלו כי שמחה היתה מפורסמ' אצלם לממזרת ודאית ומחזיק כל דברינו שבכתבינו הארוך הנז'. בטח כי יעיינו בחכמתם שנית בדבר הגדול הלזה וכאשר יתברר להם על נקלה שאין על מה לסמוך על יסודי ההתר שכתב הרב הפוסק יצ"ו ברור כשמש כי הם ישיבו את המנוגעים הנז"ל לאיסו' הראשון. כי מציון תצא תורה כתיב. והפה שהתיר הוא הפה שיאסור ומה צורך לפסקים לסתירת דברי הרב הפוסק יצ"ו

באופן שמסיבות שתים האמורות היה נראה בעיני ללא צורך לכתוב דבר ולהעיר עד מה על פס"ד של הרב הפוסק יצ"ו יותר ממה שעוררתי בכתבי הארוך המבואר כל הצורך אשר שלחתי ליד כבוד הרב הגאון מלך ירושלם ת"ו. ובדעתי זאת עמדתי מאז שלחתי הכתב הנז' לעיקו"ת ירושלם ת"ו מח' טבת ה'תר"ס ע"כ

האמנם לאשר ראיתי כי מעיקו"ת נסתם כל חזון ותשובתם עוד לא נראתה. הגם שלפי הנשמע שהכתבים הנז' ביום הגעתם לעיה"ק פעלו פעולה נמרצה וארץ רעשה אכן תשובה בפועל עוד לא ראינו גם ממכתבי מעכ"ת שי' אשר קבלתי בימים האחרונים הקרובים. נודע לי כי הוגד לו נכונה כי הממזרים האלה שהותרו לא יטו אזן לקול מורים אם יחזירו אותם לאיסורם. והם באחת כי מדי היתרם המחודש לא נפקי ומה גם כי הוכרז בבהכנ"ס דקורפו יע"א את דבר ההתר. והגיע הדבר עד אזני ממשלת הארץ דשם ויפה העיר הדר"ג שי' כי עתה יש לחוש פן יפזרו רגליהם למדינות אחרות אשר אין אתם יודע מהעובר לחזק ידי היתרם בפסקי דינין מב"ד של שאר מדינות על סמך פס"ד אשר בידם מחו"ר עיקו"ת ירושלם ת"ו ובפרט שפס"ד ההתר עלה על משבח הדפוס. וא"כ אנן בדידן לא נוכל להשען רק על הכתבים ששלחנו לעיקו"ת ירושלם ת"ו. כי הכתבים הנז' הלא לא תשופם עין זולת ב"ד רבא דעיקו"ת ירושלם ומגבול עיקו"ת לא יצאו אפי' פסיעה אחת. וא"כ במה נקדם פני בני המשפחה הזאת אם יתמלטו לבוא הנה כפי הנשמע ובמה נעמוד לנגדם לבלתי תתם להכנס בקהל ה' במדינותינו אלה אם אין בידינו תורה שלימה פס"ד בנוי וערוך ומשוכלל ע"פ הדין אשר עליו נוכל להסמך בכל עת מצוא ואם נדרש לזה נוכל להראות טעם האיסור ובמה כחנו יפה למנעם מלבוא בקהל ה'. נגד טעם פס"ד ההתר הנז' וע"כ קמתי וסדרתי פס"ד זה לסתור ראיותיו של הרב הפוסק נר"ו המתיר

ועוד טעם אחר וגדול הוא בעיני משום עשה דכבוד תורה. ה"ה הרהג"ה כמוהר"ר ש"ט אמאריליו זלה"ה ולהציל כבוד תורתו מכל נדנוד טעות בהוראה ח"ו. כי הגם שלבנו בטוח בתפארת קדושת יראתם של רבנינו מע' חו"ר עיקו"ת ירושלים ת"ו. שכאשר יתברר להם עתה ששמחה זאת היא ממזרת ודאית מצד עצמה. כאשר נודע לנו אנחנו בלי ספק יחזירו אותם לאיסורם. כי סו"ס ילדי זנונים המה מצד אמם. וזרע מרעים מצד אביהם ישראל שנשא ממזרת. וזה ברור בעינינו. אכן חוששין אנחנו שבזה מטיא נגיעת כבוד לכתר ש"ט הנז' ז"ל. שעל צד שיחזרו חו"ר עיקו"ת להחזירם לאיסורם מצד שאמם שמחה היא ממזרת מצד עצמה. והנעשה אין להשיב. א"כ יובן מזה כאומר שאעפ"י שישראל קונילייאנו הוא ניהו כשר על פי מה שהעלה הרב הפוסק המתיר נר"ו. אנן מה בידינו לעשות עתה. שהרי הרב כמוהרשט"א ז"ל השיאו עם ממזרת ודאית. ובמעשיו אלה הוא אשר גרם להרבות ממזרים אלה. וע"י מעשיו נפסל ישראל הוא וזרעו אחריו עד עולם. ומה בידינו לתקן עתה ואם רק על אופן זה תהיה חזרת חו"ר עיקו"ת ירושלים ת"ו להרחיק המשפחה הזאת רק מצד אמם לחוד. א"כ הרי אנחנו מודיעים בקול קרנא משרוקיתא שהרב כמוהרשט"א ז"ל טעה בהוראה. ועשה איסור בידים להשיא איש ישראל כשר עם ממזרת ודאית וגרם לפסול משפחה אחת מישראל שלא כדין. ואין לך נגיעת כבוד יותר מזה. ולא זו בלבד אלא בכבוד רבנן ישיני עפר אשר ישבו על כסא הוראת קורפו אחריו וכולם הסכימו למעשיו של הרב כתר ש"ט ז"ל. ומי גרם זאת הלא אנחנו שהודענו רק פיסול שמחה מצד עצמה. ותקננו רק את ענינינו לגדור פתח ההתר לבל יפתחו לנצח. ואת כבוד הרב ז"ל לא הצלנו. כמובן

כי ע"כ ראיתי חובה לעצמי. כי כמו אשר ענין התר הממזרים האלה נגע עד לבי וזאת הכריחתני לגלות אזן רבנינו ומאורינו שבירושלים ת"ו במה שנודע לנו מפסלות שמחה ההפוכה הזאת מצד עצמה. כדי לשמור טהרת האומה לבל יתערבו פסולים בכשרים. כן עלינו חובה לגלות אזנם ג"כ שלפע"ד משפטו של הרב המורה ז"ל שחרץ על ישראל קונילייאנו הנז' שהוא ממזר גמור הוא משפט צדק ויושר ע"פ דת ודין תוה"ק שתתעלה. ובדין עשה שהשיא ממזרים ודאים זע"ז. ולא כאשר חשב הרב הפוסק נר"ו שתלה פסלות שמחה בפסלות ישראל. ובנפול הסיבה נפל המסובב וא"כ טעה הרב המורה ז"ל טעות מפורסמת מכל צדי צדדיה. הס מלהזכיר. וכל מה שכתבנו בענין פסלות שמחה מצד עצמה לבדה. הוא רק למטוניה של הרב הפוסק נר"ו שחתר כמה חתירות להתיר את ישראל בטענותיו. ע"ז אמרנו שלוא יהיה כי יצדק בהיתר ישראל. סו"ס עתה אין לממזרים האלה שום תיקון כי מקורם מושחת. אכן לא שאנחנו מסכימים להתר ישראל הממזר הראשי כדי להסכים בטעותו של הרב המורה ז"ל חלילה חלילה. וע"כ נתתי אל לבי ולמדתי פרק זה בארוכה. ודקדקתי בכל דברי מע' הרב הפוסק נר"ו וביסודות התרו. ועיינתי בשום לב בכל ד"ק מהחל ועד כלה. וזאת מצאתי כי אחר המחי"ר מכבודו החביב. אין בכל יסודותיו שום יסוד לסמוך עליו כדי לסתור מעשיו הגדולים של הרב המורה ז"ל שחרץ משפט ממזרות ודאית על ישראל הנז' כפי הקב"ע העשוים כמגדל חזק לבנות עליו איסורו. אכן על שמחה הזאת לא הוצרך לא לחקירות ולא לעדיות אודותיה כי מפורסמת היתה אצלם לממזרת ודאית מיום צאתה מרחם. וכדין השיאה זע"ז ומה שהעליתי במצודת עניות שכלי אודות כתבתי עם מה שהשיגה ידי לראות בספרתם של רבותינו הפוסקים ז"ל אשר נמצאה אתי במחיצתי

ועתה בהתקבלי דברי קדשו טסקא דדינא הכי קרא שמו מעלת היוחסין אשר שרטט וכ' הדר"ג שי' תשו' נכונה על פס"ד של הרב הפוסק המתיר יצ"ו. הנה ראיתי שכמעט ברבו ככולו נתכוונו לדעה אחת בסתירת טעמיו של הרב הפוסק המתיר יצ"ו. בהיות ידיעתנו שוה בהשתלשלות המשפחה הזאת ומקריה. ורק באיזה מקומות ראיתי שמעכ"ת שי' קצר את מקום הרחב שכן היה