ומצור דבש קסד

המשפחה המנוגעת והמפורסמת בפיסולה זה קרוב לשמונים שנה. רבים וכן שלימים מבני קורפו תושבי עירנו ונ"א יע"א תמהו על החזון הנפלא הזה בהיות הדבר מוחזק להם ולאבותיהם שמשפחת קוניליאנו מרוחקים מלבוא בקהל ה' ע"ע ומאז לבי כים הומה על על הדבורים המרים אשר תשמענה אזנינו יום יום ולא ידעתי מה אענה. קושטא דמילתא כי גם בעינינו יפלא הדבר הזה הגם שאין אנחנו נטפלים עתה לדון על גופי של הפס"ד אשר פסק מע' הרב הפוסק יצ"ו בהתר הממזרים האלה אם בנוי הוא על מוסדות חזקים או רעועים בסיבת שהצעת השאלה איננה ערוכה לפי רוח הנכון והאמיתי שבענין הזה איך שיהיה באיזה אופן שיהיה הדבר זר ומוזר. שאחרי שהרב האוסר הוא ניהו הרה"ג כמוהר"ר ש"ט אמאריליו זצוק"ל שהיה רב בעירו ומנהיג לבני דורו שקבלהו עליהם והוא דן את הדין חכם שאסר ע"פ מה שנודע אליו נאמנה ע"פ דרישותיו וחקירותיו אז. לא ידעתי באיזה נימוס מדיני או דתי יכנסו אחרים בגבולו אחרי מותו ואחרי פ' או ע' שנה ויפרצו גדרותיו ויתירו מה שאסר על פי השערות ואומדנות? ומה יועילו כל חכמי הדורות יושבי כסאות למשפט בתפוצות הגולה. אם יתקנו ויעשו איזה תקנה וגדר בעירם אם אחרים הבאים אחריהם יהרסו מעשה ידיהם בלי חמלה. כאב אנוש ונעכר הוא זה. והיותר מכאיב כי נם בגוף העדיות והכתבים הבאים העתקתם מקורפו מוכח כי הרב כמוהרשט"א ז"ל סדר פס"ד בכחא דאיסורא וטעם שבו. וגוף הפסק נאבד עם שאר העדיות. ואחרי אשר לא ראינו לא את יסודותיו ולא טעמיו ונימוקיו ולא סברותיו. אשר ע"י החזיק המשפחה הזאת איך ובמה נחלוק עליו ובמה נסתור את דבריו אם טעה בשיקול הדעת או ראיותיו אינם חותכות וכיוצא מדרכי סתירת הפס"ד. ומינה הגם שמע' הרב הפוסק יצ"ו חכם בחכמתו עשה לו פתח לדחות כללים חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. אין הפתח ההוא בנדו"ד פתוח לרווחה כי כל עוד לא ראינו טעם האיסור וגוף העדיות שקבל שעל פיהם בנה חומת האיסור אין סתירת דבריו קולעת לעולם אל עומק דבר הכמוס ואל חקר האמת הנעלם שאין זה טועה בדבר משנה חלילה ועוד בה כי רב שאני שקבלוהו עליהם לדיין כאשר לא נעלם מעינ"ק תשו' מהרשד"ם בח"ב פ' קפ"א והזכירה מהריק"ש בהגהותיו ליו"ד פ' רמ"ב יעו"ש. ומה גם כי חכם אמרו ולא חכמים שאחרי הרב כמוהרשט"א ז"ל ישב אחריו הרה"ג המפור' כמוהר"ר יהודה ביבאס זצוק"ל וגם הוא החזיק במעוז איסורם ככתוב בהקב"ע ההם אחריו ישב הרב הגאון המפורסם כמוה"ר משה חזן זצוק"ל וכולם הוסיפו לחזק האיסור והאם מעיני כל אלה הרבנים נעלם מה שנודע לנו עם היותם הם במקום המעשה עצמו. ולהבדיל בין החיים אנחנו מרחוק זה פלא וכל זה הכאב טמון היה בחובי מאז ואשים יד לפה כי מה איכפת לי להכנס בעובי קורה שאינה על שכמי. והאיכא מר עוקבא מר ניהו רבא שי' מלך ירושלם שכחו גדול. הגם כי עצם הדבר נוגע לעצמינו ממש בהיות עירנו זאת מלאה מתושבי קורפו יע"א וחוששי' אנחנו פן יתערב איזה מהפסולים האלה בתוך המשפח' הכשרות שיש בתוכנו, ואי לזאת. מנוייה וגמורה בסודנו מאז באשר ענין הנישואין מסורים בידינו מהקהל יצ"ו ומהממשלה יר"ה אם יתמלט אחד מבני המשפחה המנוגעה הזאת לבוא מקורפו למצרים יע"א כאשר נפוצה השמועה נסגור בעדו דלתים ובריח מלבוא בקהל ה' חלילה. וזאת הלכתא רווחת חכם שהתיר יכול הקטן ממנו לאסור ולעצמנו אנחנו מצילים בהיו' עירנו מלאה מבני קורפו ולא נוכל לעשות מעשה בידים נגד דעתינו אשר לא מצאנו להם שום התר לפי דעתינו עתה (וכאשר נבאר קצת מטעמנו הלאה עוד) ועל כן החשיתי עד הנה

האמנם עתה אשר הודיעני מעלת רב אחאי גאון הרה"ג תנא דבי אליהו חזן יצ"ו ר"מ בעוב"י נא אמן יע"א כי הדר"ג שי' כתב אליו שאם באמת ימצא אחרי זאת איזה עדיות אחרות אשר מסיבתה יסתר פס"ד הנדפס יסתר ויסתר. וגם דב"ק אשר בהסכמתו על גוף הפס"ד אשר הטיל תנאי מפורש שאם אין רק עדיות הללו. וכפל ד"ק בכתב ובנדפס. המה הרהיבוני לבוא לפני המלך שי' כי מעתה ברשות קא נחיתנא. והנני להגיד לפניו כי נבואתו דהדר"ג שי' נתקיימה ומעתה הנני מפיל תתנתי לפני הדר"ג שי' לשוב שנית ולהתחקות על הדבר הזה אשר החריד עיר ומתים. ואבי ראה גם ראה את כל התמיהו' אשר יש בדבר ההתר הלזה. וכפי מה שהוצע בהשאלה ומכאן יקיש הדר"ג שי' כי הרבה עניינים ופעמים וקב"ע נחסרו מהענין בסיבת אורך הזמן למעלה מע' שנה ופה לא אזכיר עתה רק שנים ושלשה מהתמיהות היותר בולטות שיש על ההתר הלזה אשר פסק מעל' הרב הפוסק יצ"ו ע"פ השערותיו. שמעני אדוני

(א) אם כפי המשוער בדעת הרב הפוסק המתיר יצ"ו שפסלות שמחה בת יהודה נמשך מפסלותו של ישראל קוניליאנו שכן כתב דלמטיניה של הרב כמוהר"ר שט"א ז"ל מאחר שאמו של ישראל רחל המנאפת הית' פרוצה חשש לבניה ואין לומר שחנה אם של שמחה הנז' היא שזנתה דאם כן לא היה מכנה אותה שמחה בת יהודה דלא שדיא אבתריה עכד"ק

ודבר זה נוקב ויורד עד התהום. שכפי זה אין כאן בפסלות שמחה אשת ישראל מעיקרא כי אם חשש ממזרות הנולד מצד פריצות אמם רחל ותו לא וכפי"ז לא די אם נאמר שח"ו הרב כמוהרשט"א ז"ל קטיל קני באגמא הוה. כי אם לא ידע בין ימינו לשמאלו ח"ו באיסורי התורה שהרי אף לפי דמיונו שחשש מפריצות חשש ממזרות מה שאין זה מוסכם לפי הדין. וכאשר העיר בצדק ע"ז מע' הרב הפוסק יצ"ו וכאשר האריך הרב בית שמואל ז"ל בסי' ד' סעיף ט"ו יעו"ש. הלא לכל האופנים אין כאן רק חשש ספק ממזרות ולא ודאות. ולפי מונחו של הרב כמוהרשט"א ז"ל בישראל קוניליאנו אחיה בן רחל המנאפת שהוא ממזר ודאי שהרי קיבל עדיות שזנתה עם רפאל הכהן ודן אותו לממזר ודאי. א"כ איך התיר לישראל לישא אח שמחה בת אחותו שאין כאן כי אם ספק ממזרות והלא קי"ל דאפילו ספקן בספקן אסור כ"ש ודאי בספקן דאסור. ונעלם ממנו סעיף מפורש בש"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ד. ואפי' אם ישראל עצמו הממזר אין בו כי אם ספק ממזרות אסור לו לישא את שמחה שהיא ספ' כמוהו. וכ"ש דלקושטא דדינא לא חיישינן בפריצות חשש ממזרות ורק חשש לכהונה. אבל כשרה לבוא בקהל א"כ הרי השיא ממזר או ספק ממזר לכשרה והיעלה על לב אדם לחשוב כזאת על רב ועצים בישראל יושב על כסא ההוראה לטעות טעות גמור בדבר פשוט כזה? הס מלהזכיר ואפי' להרהר כן אסור

(ב) מדוע הרב כמוהרשט"א ז"ל לא שלח לזאנטי להתחקות על חנה אחות ישראל הממזר גם כן שהרי שניהם ילידי העיר זאנטי ולא ילידי קורפו ועל ישראל קוניליאנו כתב להרב כמהר"י וינטורה ז"ל לקבל עדיות אודות לידתו. ומדוע לא שלח להתחקות גם על חנה אחותו שמא נולדה קודם ישראל. רוצה לומר קודם שרחל אמם התחילה לפזר דרכיה. ואם בשעה שנולד' נולדה בכשרות הא אין כאן חשש לפריצות עדיין. והנולדים אחרי אשר נתפרסם פריצות אמם חוששין להם לא קודם בהיותה עדין צנועה וכשרה ולמה לא חקר כזאת ושמא ימצא עדים שהודית לפניהם רחל המנאפת שבתה חנה הנז' כשרה היא דנאמנת היא בזה כידוע. אלא דכ"ז להג הרבה ויגיעת בשר שהדבר ברור שחנה היא כשרה שהרי אמה המנאפת רחל אשת חיים גאני. בנה האחרון היה ישראל קוניליאנו שעליו אנחנו דנים שהרי בעלה חיים הנז' פירש ממנה קודם לידתה עד יום מותה כפי הכתוב בהקב"ע. וא"כ חנה זו אמתי נולדה? מוכרח לומר שנולדה קודם ישראל וקודם שנתפרסם זנות רחל אמו ולמה תהיה פסולה ומה חשש היה לנו בה אלא מוכרח הדבר שחנה אם שמחה היא שזנתה וילד' שמחה בממזר' ודאית. ואותה שמחה כשגדלה נישאת לישראל ממזר ודאי וכדין תורה וא"כ אין פסלות שמחה נמשך מכח פסלות ישראל כאשר דימה מעלת הרב הפוסק יצ"ו

(ג) היותר מתמיה ומפליא הפלא ופלא. שמגוף העדיו' מוכח להדייא ששמחה בת יהודה היתה מפורסמת ודאית ובאה לינשא עם בן זוגה ממזר כמוה והרב המורה כמוהרשט"א ז"ל לא רצה לסמוך ע"ז ולהתירם יחד להנשא זה ע"ז עד שיתברר לו ממזרותו של ישראל ודאי ואז ינתן להם הרשיון להנשא זע"ז וע"ז שלח לזאנטי לכמוהר"י וינטורה ז"ל כי היו דוחקים להשיאן יחד ושלח להתחקות בשעת מעשה. וזה לך האות והמופת. שהנה נישואי ישראל הממזר עם שמחה הממזרת נעשו בח' סיון ש' התק"ץ שהוא חדש מאיו דשנת 1830 למספרם שכן כתוב בהכתובה והועתקה הכתובה בפנקס הקהל ביום 23 לחדש מאיו בשנת 1830 למספרם. והרב כמוהרשט"א ז"ל שלח בעשרה ימים קודם הנישואין לזאנטי להתחקות על לידתו של ישראל קוניליאנו החתן שהרי הקב"ע עליו נעשו בזאנטי יום 10 מאיו ש' אלף תת"ל ככתוב בזמן הקב"ע. וביום 21 מאיו ש' הנ"ל כתוב שהועתק' מפנקס הקהל אחר בקשת חנה יהודה. והרי ידענו