ומצור דבש קסג

קרוא. וחרפה שברה לבי שמעתה הקורא בס' תעלומות לב הנ"ל, בסידור הפסקים והכתבים באופן עקום ומעוות כזה הלא בצדק יתמה שאחרי שהרבנים המסכימים על ההתר הראשון חזרו בהם והחזירו אותם לאיסורם. ואחרי שאני הצעיר חתמתי ג"כ בהקול קורא שיצא מאתנו בהודעתינו שהממזרים הנז' באיסורייהו קיימי. ונדפס גם הוא במאמר המתחיל אנחנו אלה פה וכו'. א"כ ואהרן מה הוא כי בא גם הוא לאחרונה בפסק דידיה וקונטריסו לסתור את פסק ההתר של הרב הפוסק המתיר ז"ל. ומה צורך יש בו מעתה. האם אין זה יהודה ועוד לקרא ומי יודיעם כי אומלל אני ואת כל אלה ידי עשתה כידוע זאת לחו"ר דורנו החיים אתנו יחיו עוד לנצח. ולדאבון לבי כמעט אין בידי במה לאמת דברי. הן הכתבים שהיו בידי הכל נשלח לידי המדפיסים ולא שבי אלי. ורק זאת נחמתי כי מאמרי אחרית טובה שהדפיסו המדפיסים בסוף הקונטריס, על כרחם יתגלה כי חזרת הרבנים אבות בתי דינין ובראשם מוה"ר ראש"ל אי"ש ירושלם זצוק"ל מידינו היתה זאת. כמ"ש המעיין. וכתבתי ע"ז תלונה במקש"ה למע' הרב כמוהר"א חזן ז"ל שלא השגיח במעשה המדפיסים שכה הרעו וכה השחיתו. ותשובתו באה כי צר לו ע"ז. והנעשה אין להשיב עתה. ואז הבנתי בעצמי כי תום לבבי הכשלני שנתתי יגיעי לרעות בשרה אחרים. ושמתי יד לפה. ועתה אשר ברחמיו החייני וזיכני להדפיס ספרי הקטן ומצור דב"ש, הוכרחתי במעשי לשוב להדפיס הקונטריס הנז' שנית ולאסוף איתו אל תוך אהלי מכמה טעמי חריצי. (א) כי אין בידי מקונטריסי משמרת הטהרה הנדפס רק אחד אשר הוא בתוך ס' תע"ל. ולאשר שאלוני רעי ומיודעי לתת להם קונטריסי הנז' אין בידי כי ס' תע"ל הוא של בעליו. (ב) לנקותו מחרולי השגיאות והטעיות שהפילו בו המדפיסים באין מגיה. (ג) להסיר מעלי חרפה שהמיטו עלי המדפיסים בטובם. ואודה לה' על חסדו כי מצאתי באמתחתי שארית פליטת הכתבים ההם. ושני כתבים האחד ממעלת הרב המופלא כמוהרי"ן בורלא ז"ל. ויבדל לחיים השני מאת הרה"ג רב אחאי ורב רחומאי כמוהר"ר יעקב מאיר יצ"ו אשר נשלחו לי בעתם. והם יפיצו אור כי לא באתי להתגדר במה שלא עשיתי ולהדפיס פס"ד דידי בהסתפחי אל אחרים והנני להדפיסם בעהי"ת בסיף קונטריסי זה. וזאת תהיה למזכרת. ולחכמי לב למשמרת. לבלתי זרוע תבואתם בשדה אחרת. וד"נ: קונטריס משמרת הטהרה לעוב"י נא אמון יע"א לכבוד והדר מע' הרה"ג ראח"ג שושילתא דבי נשיאה כמוהר"ר אליהו חזן יצ"ו ר"מ ור"ם בעוב"י נא אמון יחשל"א

כתב ידי"ק הגיעוני לנכון. עם קונטריסו הנחמד אשר קראו בשם מעלת היוחסין. אשר כתב הרה"ג שי' בחכמתו הגדולה. די השיב על התר ממזרי קורפו הנודעים מאז. בפסק דין אשר נסדר ממע' הרב המובהק הדו"מ כמהר"ר וידאל אנג'יל יצ"ו הנד"מ בסוף ספר עולת איש לצבי עדיינו ראש הממשלה הרה"ג המפורסם כקש"ת יש"א ברכה ראשון לציון יחי שמו לעולם ועליו הסכימו ב"ד רבא דעקו"ת ירושלם ועטרת מלכם בראשם מלך ירושלם איש על העדה. כמ"ש המעיין שם. וגם אסף איש טהור בקונטריסו הנ"ל כתבי רבני חו"ל העי"א אשר כתבו גם הם תמיהתם על ההתר הלז. וארי נעשה שוא'ל לשלוח לידי"ק גם מה שהעליתי במצודת עניות דעתי בפס"ד להשיב על ההתר הנז'. ולאחזוקינהו באיסורייהו כאשר הוגד להדר"ג שי' שאני הצעיר ידי יסדה פס"ד להשיב על ההתר התמוה הזה בימים האלה. תחת אשר מלפנים הודעתי לכת"ר שי' כי לא ראיתי צורף להניף ידי במקצוע הלזה

והנני להגיד לאחימל'ך יצ"ו פשר דבר. כי מעת קבלתי ספרא דבי רב עולת איש וראיתי את פס"ד ההתר וראיותיו ועמודיו ואדניו. היה לבי כאובות חדשים יבקע וכאש עצורה בעצמותי לא יכולתי נשוא שני צדדים הפכיים. כי מצד אחד היה קשה לי מאד לסמוך על ההתר ההוא ולהכניס הפסולים האלה לתוך טהרת האומה כי לא מצאנו להם מקום התר. וסמוכות דידן מגוף הקב"ע הנדפסות שהן הן סמוכות להרב הפוסק להתיר ולדידן לאיסור. בצירוף ידיעתנו בהשתלשלות סדרי המשפחה המנוגעה הזאת יותר ויותר. מידיעת הרב הפוסק יצ"ו בהיותו רחוק מאד ממקום המעשה. וידענו כי מחוסרי ידיעה במצבנו המדיני. ישאלו כי מה איכפת לן ומי הכניסנו לתגר זה הא איכא מר עוקבא שכחו גדול ואם הוא התיר. למה זה ידוה לבנו על ההתר ומה ימריצנו לדעת יסוד ההתר החזק הוא הרפה. ושאלה היא. אכן רק חסרון ידיעתם במצב עדתינו יביאם לידי שאלה הזאת כי כל תלאת ההתר הזה וסעיפיו ומכאוביו הלא רק לנו הם כי נודע כי כמעט כל עוב"י קורפו יע"א רובה ככולה נתרוקנה למלכות מצרים מחמת המציק של היונים שהיתה זה שנות מספר לתקפ"ץ וברחו ונתיישבו בעוב"י נ"א ומצרים יע"א. וא"כ קורפו כולה הרי היא בתוכנו במלכות מצרים. ולהיות שכל ענייני העדה ובפרט ענייני הנישואין והגירושין וכל דיני האישות בכלל מסורים הם רק בידינו מהקהל' והממשל' יר"ה ועל פינו לבד יקום דבר. ואיש אין בארץ הזאת אשר ישא אתנו את הקורה דלימטי לן שביא מכשורא וא"כ אם יכנסו הפסולים האלה לקהל ה' יהיה על פינו לבד וזה דבר לא נוכל עשוהו להשיא אותם בידים כל שבדעתינו הם ממזרים גמורים עדין וא"כ המכשול הלזה עומד בפנינו תמיד ומידינו יבוקש. ומצד השני לכתוב לרבני ירושלם ת"ו המתירים ולהורות להם חלקי הסותר לכל יסודות ההתר ההוא הפורח באויר כמעט נראה בעיני לחסרון אנושיות. כי צעיר אני לימים והם ישישים אדירי התורה יושבי על מדין העי"א ודי לנו אם אנחנו בקרב ביתינו לא נסמוך על ההתר שהתירו כי מי יכוף עלינו ההר לקבל דעתם ותורה היא (הגם כי לא זאת הדרך הנכוחה והיא הרת תמרורים תדירים כמובן) ושני הצדדים ההפכיים לא נתנו לי מרגוע

ואכן בהגיד לי הדר"ג שי' כי קבל כתב מעיקו"ת ירושלם מאת הרב הגאון ראש"ל שי' שכתב אליו שאם יש עדיות אשר מחמתן יסתר הפס"ד הנדפ' של ההתר יסתר ויסתר. נוסף על אומץ הרוח אשר נתנו דב"ק של הרב הגאון הנ"ל בהסכמתו על הפס"ד שסמך ידיו להתיר בתנאי אם אין רק העדיות הללו. אז אמרתי א"כ ברשות קא נחיתנא. וכתבתי להרב ראש"ל יחש"ל כתב ארוכה מאר"ש והראיתי לו תמיהותינו הנופלות על ההתר של הממזרים האלה הבולטים מגוף הקב"ע עצמם מבלי נגוע בפסק דין של הרב הפוסק יצ"ו כי דרך אחרת לנו להחזיקם באיסורם. ובזה הסתפקתי בדעתי הקטנה לסתור ההתר בכללו מעיקרו. ולא ראיתי צורך להשיב על דברי הרב הפוסק יצ"ו אשר דרך בדרך אחרת. ולמען יתלבנו הדברים לפני הדר"ג שי'. הנה אני מעתיק לו את הכתב הראשון אשר שלחתי לכבוד הרב הגאון ראשון לציון יצ"ו עד"ף. וזה תוכנו הנצרך לעניינינו: כ"ד טבת התר"ס שלום רב וישע יקרב וכו' ראש גאון עוזינו וצבי עדיינו וכו' ראש הממשלה מלכא ורופילא וכו'. כמהר"ר יש"א ברכה יחי שמו לעולם כיר"א

אדוני הרב הן מאז זכינו לאור ספרא דבי רב עולת איש אשר בסופו נדפס פס"ד דהתר ממזרי קורתו ובקרבת