ומצור דבש קסב

חלק אבן העזר פתח דברי נר לנתיבתי

הן נודע לחו"ר וגאוני דורנו העי"א שבשנת התר"ס אשר התחוללה מלחמת מצוה וחובה אודות ממזרי קורפו הנודעים והיו מרוחקים מלבוא בקהל ה' מזה למעלה מע' או פ' שנה כידוע. ופתע פתאום נהרסה חומת איסורם ע"י פס"ד ההתר שיצא מעיקו"ת ירושלם ת"ו בטעות ושגגה (כבוד תורתם נקי כי רק באשמת האיש הבינים שהשתדל להתירם אשר בלבל כל סדרי העדיות שנמסרו לידו) אני הצעיר הייתי מראשוני חלוצי צבאה. וההכרח אלצני להכנס בעובי הקורה במסירת נפש להחזירם לאיסורם כדת ודין באותות ומופתים חותכים (סיבת הכרחי יבין הקורא כרגע ממרוצת הכתבים הנדפסים הלאה) ולהיות שמע' ראח"נ הרה"ג המפורסם כמוהר"ר אליהו הזן זלה"ה זאת לפנים בשנת התרנ"ה נשאל אודות המשפחה המנוגעה הזאת. ולא מצא להם שום היתר. והעמידם באיסורם כמ"ש המעיין בתשובתו בריש ספרו תעלומות לב ח"נ ומשם באר"ה. ומאז נשתתק הענין. עד אשר לפתע פתאום נדפס פסק היתרם אשר סידר הרב הפוסק ז"ל. ואתו עמו עלו בהסכמה ראב"ד שבירושלם ת"ו ומלכם בראשם מוה"ר הרב הגאון ראש"ל כמוהר"ר יש"א ברכה זצוק"ל. כמ"ש המעיין בסו"ס עולת איש לגאון ירושלם הנ"ל זצוק"ל. ונרעש מזה גם הרב תדב"א הזן זצוק"ל, ובאותו חורף דש' התר"ס האיר הוא בכבודו לטוב"י מצרים יע"א. וכאשר ידע כי אני הצעיר (אבדל לחיים) תמים דעות עמו בהתנגדות לפסק ההתר הלזה. טכסנו עצה להיותינו אחוזי יד במלחמת מצוה זו. ולהיות שהרב תנא דבי אליהו ז"ל מטבעו היה קשה עליו למשוך בקסת ולכתוב דבר שיסבול אריכות מה. הועמסה עלי אני הצעיר רוב עובייה ורוב הקופה של מלחמה זאת. כי סופר אני מנעורי. וחנני אלהים לשון למודים. וכן היה. ובתחילה דמיתי כי הפרץ הזה יגדר על נקלה בלתי צורך לסידור פס"ד לסתור פסק ההתר אשר כל יסודותיו טחי תפל מחסרון ידיעת הרב הפוסק המתיר בסדרי המשפחה של הממזרים האלה שבקורפו בהיותו רחיק ממקום המעשה. ולנו נודע הדבר ממקורות רבים אין פה מקים לפורטם. ובפרט מגוף הקב"ע אשר הם לפנינו אשר נדפסו בס' עולת איש הנז"ל. וע"כ אמרתי אם נודיע לירושלם מהות המשפחה כאשר ידענוה אנחנו וערכנו אותה לפניהם. בטח יחזירו אותם לאיסורם. ותו"מ ידי יסדה אר"ש כתב ארוכה למוה"ר ראשון לציון זצוק"ל. הוא הכתב הראשון שכתבתי בכ"ד טבת התר"ס הנדפס בתחילת קונטריסי זה. אכן לא כאשר דמינו היה. כי התנגדות עצומה היתה לנגדנו בתחילה. ואז נוכחתי לדעת כי הסתבכנו במלחמה נוראה. עם רבנן קדישי וקשישי תקיפי ארעא דישראל. אכן לא נפל לבנו חלילה. ביודעינו צדקת רבנינו וגאונינו שבעיקו"ת ירושלם ת"ו אשר האמת נר לרגלם. אכן נצרך הדבר להרחבתו יותר עד אשר יתאמתו להם הדברים כנכון היום. ולאט לאט נתחברו אתנו רבני איטלייא. ה"ה מע' הרה"ג זקן כל רבני איטלייא כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי זצוק"ל ר"מ ור"מ בעוב"י אנקונא יע"א ומלפנים ר"מ ור"מ בקורפו עצמה מקום המאורע והוא ז"ל היה לנו למגדל עז ומבצר חזק בענין זה. כי הוא ידע כל הענין בהיותו מו"ץ בקורפו. ויבדלו לחיים הרה"ג כמוהר"ר אלישע מפאנו יצ"ו ר"מ בעי"ת מילאנו יע"א והרב הגדול כמוהר"ר שלמה הלוי יצ"ו ר"מ דעי"ת פירארא יע"א. ואז המלחמה נפוצה ובכן נוסף לי עול עבודה כבדה כי עלי לכתוב יום יום כמעט לנ"א יע"א. ולירושלם עיקו"ת. ולרבני איטלייא, ולילות כימים ידי אוחזת בעט לסדר כתבים ולסדר פס"ד לסתירת פסק ההתר. צא וחשוב כמה יגיעה ועמל היה לי משך שנה תמימה מטבת התר"ס עד סוף טבת התרס"א. ואולם נודה לה' על חסדו כי סו"ס נצחני המלחמה כי אני הצעיר ידי יסדה אר"ש למר מחותנינו הרב הגדול סבא דמשפטים כמוהר"ר יצחק ישראל זלה"ה אב"ד דעיקו"ת ירושלם ת"ו ע"י מע' רב רחימאי הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"ר יוסף נסים בורלא זלה"ה אב"ד דעיקו"ת ירושלם ת"ו אשר שני המאורות האלה הם המסכימים על פס"ד של ההתר. והסברתי להם כל הענין בטו"ט. ותו"מ כתבו לי שאחרי ראותם כל הכתוב בכתבי. מודים דרבנן הייני שבחייהו וחזרו מהסכמתם והעמידו הממזרים באיסורם הראשון. וחזרתי לשאול רשותם להפיץ חזרתם ע"פ חוצות ונענו לי. ואז קמתי וסידרתי בכתב ידי כתב הודעתם ושלחתיו לעיה"ק ירושלם ת"ו וחתמו בו והחזירוהו לידי. והוא הכתב הנדפס המתחיל בשבטי ישראל וכו' [ועדיין בידי גוף הכתב עצמו עדיו בחותמיו] ואחרי חזרת שני הרבנים אבות בתי דינין כאמור. נודע לנו שגם מוה"ר ראשון לציון זצוק"ל כתב לקורפו שלא יסמכו על ההתר הקודם. ואחרי ימים מספר נשלח הכתב ההוא לידינו, (ובידי היה קודם ששלחנוהו לקורפו והעתקתיו) והוא נדפס בסו"ס תשובות הרה"ג מהרי"ף ז"ל שנד"מ בק"ק נא אמון יע"א. באופן שיצאנו מן המבוכה הזאת בשלום. ואז אמרנו אשרי הדור. שהגדולים נשמעים לקטנים. יהי שמם וזכרם ברוך עדי עד

ובאותם הימים בחורף התרס"א התחיל מע' הרה"ג כמוהר"א חזן ז"ל להדפיס ספרו תע"ל ת"נ. והתחיל הספר בעניני מלחמת ממזרי קורפו ופס"ד דידיה שסידר לסתירת פס"ד ההתר. הכי קרא שמו. מעלת היוחסין. ואותי שאל (אבדל לחיים) בכתב לחלות פני לשלוח לידו גם את קונטריסי שסידרתי לסתירת פסק ההתר שקראתיו "משמרת הטהרה" אשר ראהו אשתקד. מסודר בידי מחדש דבר השני החר"ס. כדי להדפיסו ביחד עם פס"ד שלו. ההוא אמר. כי טוב ויפה להיות כל ענייני מלחמה זו וכתביה לאגודה אחת והיו לאחדים ביד הקורא. ונעניתי לו. ושלחתי לידו גוף הקונטריס משמרת הטהרה. וכתבתי בהקדמתו גם כתב הראשון שכתבתי לו בעת התחלנו במלחמת מצוה זו. אשר בו הודעתיו פשר דבר שחזרתי לסדר פס"ד לסתור פס"ד ההתר. עם שבתחלה הודעתיו שאין צורך לפס"ד. וגם הכתב הארוך שכתבתי למוה"ר הרהג"א ראש"ל כמוהר"ר יש"א ברכה זצוק"ל בכ"ד טבת התר"ס. וגם בעת ההדפסה שלחתי לידו כתב שקבלתי מאת שני המאורות ראשי אבות ב"ד הרבנים הגדולים כמוהר"י ישראל וכמוהר"י נסים בורלא זצוק"ל. והוספתי זאת בסוף הקונטריס משמרת הטהרה. לבשרהו מחזרתם ושהחזירו אותם לאיסורם הראשון. הוא מאמר אחרית טובה הנדפס אחר חתימת קונטריסי הנ"ל. ושלחתי הכל לידי"ק להדפיסם בנ"א כנודע. ואח"כ בחדש טבת התרס"א שהגיע לידי הקול קורא שכתבו ב' הרבנים וחתים בידיהם הכל שלחתי לידי"ק. וההדפסה החלה. ויהי כאשר נשלם הקונטריס הראשון מהספר. המכיל בקרבו כל הפסקים והכתבים של הענין שלח אותו לידי. וכאשר ראיתי ס' ההדפסה וסידורה מעי רותחו כבשר בקלחת. ותחתי ארג'ז ואין נחת. ואשתומם כשעה חדא על שלא נזכר שמי בכל הפסקים שהדפיס וכל הכתבים שצירף לקונטריסו מעלת היוחסין. לא צורף להם אף כתב אחד ממאות כתבים ששלחתי לידו. לידע ולהודיע שאני הייתי לוחם מלחמת מצוה זו עמו וידי בידו. ואמרתי אולי משגה הוא. ואוסיף להביט אל מעשה המדפיסים והמסדרים. והנה אפלה מנודח. כי מלבד ששלטו ידיהם בכתבים שלי. וחסרו מהם מה שברצונם. ומלבד הטעיות שנפלו בהדפוס ומקומות רבים שהטעיות ימנעו מובן הדברים. ואין תוכן להגיהם, עוד זאת הוסיפו להרע ולהשחית כי גזלו את עמלי. ועשקו את יגיע כפי. לעיני השמש. כי כתב חזרת של שני הרבנים הגדולים מוהר"י ישראל ומוהרי"נ בורלא זצוק"ל. אשר ביגיעה רבה השגתיו כאמור. תחת להדפיסו אחר קונטריסי משמרת הטהרה. או אחר שני הפסקים יחד, כדי להודיע שבסוף מלחמתינו ההשגחה העליונה עזרתנו והשגנו חזרת הרבנים הנ"ל כחק האמת והיושר. המה לא כן עשו כי ספחו אל קונטריסי מעלת היוחסין כתבי חזרת ב' הרבנים ז"ל. וכתבי רבני איטלייא בהודעת איסורם. והקול קורא שכתבנו שנינו המתחיל אנחנו אלה פה וכו' וכל כלי הנשק של מלחמתינו ואת הכל הדפיסוהו עם קונטריסו מעלת היוחסין, ואת קונטריסי משמרת הטהרה. הדפיסוהו לבדו לאחרונה יבש גלמוד. ועוד הוסיפו להשחית כי מחקו מראש הקונטריס את הדברים. שכתבתי בהם שהקונטריס שלחתיו ליד הרב תדב"א ע"פ בקשתו וכו' ותחת זאת כתבו וזאת אשר דיבר פ'. כאלו אסופי הייתי בעיניהם. או אורח לא