ומצור דבש קס

הרת הוא קרום ארמילו. וע"כ החליט כי פי' הרת כפירוש הערוך רחם הבהמה. קשה לן טובא ואחרי ההתאבקות בעפרות רגליו אבקש סליחתו בכדי לדון לפניו בקרקע. שאתמהא טובא. שהרי רבינו הערוך גופיה באות רי"ש בערך רת או רית הביא פירושו של רבינו האי גאון ז"ל שפירש כי הרת איננו רחם הבהמה. ורק חתיכת בשר לבנה וכחושה ונקראת בלע"ז ארמילו. וז"ל רבינו הערוך בערך רת רית. בפ' הרואה בסמוך דמקום שנעקרה ע"ז (ברכות. דנ"ט ע"ב) קיבה והרת ויותרת הכבד. פירוש קיבה לא הקיבה שבבהמה גדולה היא. אלא שבבהמה קטנה שמעמידין בה הגבינה. רית היינו חתיכה קטנה ולבנה של בשר שיש בכבשים קטנים שעדיין יונקים החלב הוי על לבן כלפי הצואר חתיכה יתירה וזו היא הרית וקורין לה בלשון לע"ז אנמילי. (ויש גירסה אחרת ארמילי) יותרת הכבד כמשמעו. מרפאין בה את בעלי שברירין שבעין. זהו פירוש רבינו האי גאון ז"ל, פ"א בערך הרת מספקה לן אם ה' יסוד או לא. [א"ה ככר הביאו בערך הרת ופירשו רחם הבהמה] עכ"ל הערוך בערוך רת אות רית עי"ש. הראת לדעת כי רבינו האי גאון מפרש למלת הרת האמורה בש"ס דברכות במארז"ל דששה דברים מרפאים את החולה וכו' שהיא חתיכה יתירה ולבנה שיש בכבשים לעומת הצואר לא כפירש"י. ועל הש"ס קאי שהרי פירש אח"ז גם יותרת הכבד האמורה אחר הרת. ואתמהא טובא על רבינו העיטור שכתב שלא שמע פירוש הרת ארמילי והוא מדברי הגאונים והובא בערוך שהזכירו בערך רת

ומעתה ברור הדבר שגם כבוד הרב המחבר שהזכיר רבינו העיטור שהוא המציא טרפיות סירכה זו מאונה להרת כוונתו על אותה החתיכה הלבנה ורכה שהיא כנגד מקום צואר הבהמה לא על הרחם כלל. והמופת חותך ע"ז שהרי קרא אותה בשמה הלועזי ארמילי. וכמו מה שכתב רבינו האי גאון ממש. ואם כן הוא נוכל להשוות דעת רבינו ירוחם לדעת רבינו המחבר שהזכיר העיטור. שהרי אותה החתיכה רכה ולבנה שהיא לעומת הצואר היא הנקראת בלשון לע"ז היום מוליג"א ובלשון ערבי חליווא. וא"כ כולם כיוונו לדעה אחת שסמוכה להרת הוא אותה חתיכה לבנה שמקומה כנגד הצואר. ודבר נקל הוא שתסרך האונה או האומה להמוליג'א שהיא חתיכה דקה ולבנה שכנגד צואר הכבשים. ותהיה הסירכה ממטה למעלה. ותמצא כפי"ז לשון הרב המחבר מדוקדק מאד במ"ש. אם עולה סירכה מאונה להרת טריפה. ע"כ. ולפירוש רבינו העיטור שהיא רחם הבהמה. לא יצדק כלל מאמר אם עולה סירכה מאונה להרת. כי היה צ"ל אם ירדה סירכה מאונה להרת שהוא הרחם. כי הרחם. הוא למטה סמוך לדדיה אכן להמוליג'א או להחתיכה הלבנה שכנגד הצואר יצדק לשון אם עולה. כי מקום הצואר גבוה מהריאה שהיא בחזה ופשוט

ואין לתמוה על הערוך שבמערכת ה"א פירש הרת רחם הבהמה או תרנגולים. והכא במערכת רת פירש בו מדברי הגאון שהיא חתיכה לבנה וכו'. ודבריו נראים סותרים זא"ז. דלא היא. כי במערכת ההא. אכתי לא אסיק אדעתיה שיש פירוש הגאוגים בזה. ולמונח שמילת הרת כל אותיותיה יסוד. הפשט פשוט יותר שהוא רחם הבהמה. והרת נופל על הרחם שהוא מקום הריונה של הבהמה. אכן בערך רת או רית אחרת מצא בדברי הגאונים שהם מפרשים הרת ויותרת הכבד האמור במאמרם ז"ל בענין הרפואה. מילת הרת בלתי ה"א. ביסוד ורק ה"א שמושית ושורש המלה רת או רית ופירשו בה שהיא חתיכה לבנה וכחושה. וע"כ כתב דלפירוש רב האי יש להסתפק אם הה"א שמושית והיא ה"א הידיעה או שהיא שורש. בתיבה. ולכל האופנים הגם כי נאמר כי רבינו הערוך לא הכריע בין שני הפירושים אם הרת יסודית או רת הוא היסוד וממילה יש פנים לכאן ולכאן אם היא רחם הבהמה. או היא החתיכה לבנה וכחושה. עכ"פ הדבר ברור כי הרב המחבר שהמציא טרפיות הסירכה להרת וקראה בשמה הלועזי. ארמילו. כוונתו על החתיכה לבנה שנקראת ארמילו וכפירוש רב האי גאון ז"ל. שפירש גם למילת הרת האמורה בש"ס הרת ויותרת הכבד שהרת היא חתיכה לבנה וכחושה שנקראת ארמילו. כי להחתיכה יש מציאות שתסרך הריאה. אכן לא לרחם כי הוא דבר נמנע. וכמש"ל

ולמען יתלבנו הדברים יותר באר רחובות אעתיק לך מה שכתוב בס' ערוך השלם לאחד מגדולי חכמי דורנו המפורסם בשמו "אחי"ה" נר"ו אשר נד"מ הפליא לעשות בחיבורו הגדול סובב הולך על ספר הערוך לרבינו נתן זי"ע בתוספות וביאורים וציונים ומראה מקומות דבר פלא. וצירף לביאוריו כמה לשונות ע"כ ערך והגדיל דמות ספר הערוך עד היותו לבעל שמנה חלקים. חן חן על פעולתו וחכמתו ובקיאותו הנשגבה. והכא במערכת רת או רית אחרי שהביא דברי רבינו הערוך מה שפירש בשם רבינו האי גאון כנז"ל. כתב הוא בתוספת ביאורים וז"ל "אחי"ה" מ"ש רבינו בשם רה"ג ז"ל נמצא בתשובות הגאוגים (הוצאת הרכבי) צד ר"ט בס' שצ"ד וז"ל רית אמרו חתיכה קטנה יתירה שנמצאת על לב כבשים קטנים שיונקים חלב. ונקראת אללבלאב ם ונקראת אלחלווא צפה ויש בה כמה מיני הועיל. יותרת הכבד כמשמעה מרפאין בה בעלי שברירין שבעין שנקרא בלשון ישמעאל אלעשא ואלשבככה ורבינו כדרכו השמיט המלות ערביות. ולא עלה בידי למצוא מלה הנופלת על פי' רת רית הרת בענין חתיכה רכה ולבנה של בשר ואולי שהרת כמו הר"ט שפירושו בלשון ערבי ע) חתיכת בשר רכה וכחושה של כבש היונק. וגם כבש בעצמו וכ"נ ש) והיינו חתיכה יתירה כמו תלוייה ומרופרפת עכ"ל

ודברי חכמים אינן צריכים חיזוק כי כן נמצא בספר הערוך לשפת ערבית הנקרא קטר אל מחי"ט וז"ל אל הר"ט לחם מהזול כאלמכא"ט ופירושו בלה"ק הר"ט בשר כחוש כמו הריר. היר"ט אלרכ"ו. פירושו היר"ט חלוש ורפוי. עכ"ל. והוא מ"ש הרב המחבר ערוך השלם נר"ו

ומעתה הט אזנך ושמע שאם השערתי צודקת שהרב המחבר שכתב רבינו העיטור. שהוא בעל הדין הזה. הוא רבינו שמואל אבן גמיע שחיבר דיני הטרפיות בלשון ערבי והוא מר ניהו שכתב אם עולה סירכה מאונה להרת טריפה. נראה לע"ד ברור שהרב ז"ל כתב כן בל"ע מאונה להרת ובערבי תתחלף התי"ו בטית וטית בתיו כאשר יבואו בסוף התיבה. ופירוש דבריו הם שנסרכה האונה לבשר הכחוש הנק' הרת בל"ע. והרב המחבר ז"ל חשש פן תתחלף מילת הרת שהיא ערבי בשר כחוש עם מילת הרת בנקודותיה הרת שהיא בלה"ק רחם. הוסיף לה גם שמה הלועזי שהוא ארמילו. לבלתי התחלף. זהו מה שכתב רבינו שמואל אבן גמיע המחבר. האמנם רבינו העיטור להיותו יליד צרפת ולשון ערבי זרה להם. ולא שמע לא מילת הרט בערבית ולא ארמילו בשפת לעז. דחה פירוש זה והשווה מלת הרת האמורה בטרפיות למלת הרת האמורה בש"ס שהוא רחם הבהמה. ורבינו העיטור לא ריחם