ומצור דבש קנה

לא מהני המסירה. כיון שגם הוא הולך שם הרי מוטל עליו כמו עליהם. ואמנם אם משימים המת בארון הסגור במסמרות יש לצרף דעת רש"י דס"ל דמה שנותנים אותו בארון הרי הוא כמו סתימת הגולל. ופסק האנינות. אף דלא קי"ל כרש"י ואין אבילות מתחיל עד סתימת הגולל בקבר. מ"מ יש לצרף להתיר עם מסירת הכתפים לענין שיפסוק האנינות ויהיה חייב במצות ומותר בבשר ויין. ונוהג דיני אבילות לחומרא. אבל שבעת ימי האבילות לא יתחילו עד שיסתום הגולל בקבר עכ"ל

ומד"ק למדנו שני ענינים לדינא. האחת שכתב בפירוש אף בהיות הארון סגור במסמרות לא קי"ל כרש"י. ולא יתחילו להתאבל עד שיסתם הגולל בקבר. ואפי' אם מוליכים אותו לדרך רחוקה והיא דעת הפוסקים ומרן כמש"ל. ושנית לענין הקרובים ההולכים עם המת דפסקה מהם האנינות ומותרים בבשר ויין. דלהא מילתא חשבינן לסתימת הארון הסגור במסמרות כנסתם הגולל לענין הפסק האנינות. וא"כ נראה מדברי הגאון נודע ביהודה דלגבי הבן המביא את הארון בדרך רחוקה דיפסוק האנינות מכיון שנסתם הארון ונסגר שלא יפתח. והוא הפך ממ"ש בעניותין בדין הבן. ומכ"ש לסברת רבינו יונה ז"ל דס"ל דבריחוק שני ימים דרך אין להולך עם המת להתאונן עוד עד בואו אל מקום מנוחתו

האמנם כל מעיין ישר הולך עיניו יחזו דבנדו"ד אין להקל על הבן באנינות ולא להחמיר עליו בחיוב המצות. כי לא דמי נדו"ד לנדון הגאון נודע ביהודה ז"ל כלל. שהרי הגאון ז"ל לא הקל באנינות להתיר בשר ויין וממילא יתחייב במצות. אלא בצירוף תרי טעמי חדא דהרי נמסר לכתפים המתעסקים בו. וא"כ לגבי האונן ההולך עמו אין לו שים עסק בקבורת המת. וא"כ טעם דנמסר לכתפים הוה סגי לפסוק האנינות וכדפסק מרן סעיף ג'. אלא משום דהכא איכא ריעותא אחריתי שהקרוב עצמו הולך עם הכתפים למקום הקבורה. וא"כ הרי גם הוא נכנס בעסק הקבורה. וכמו מה שהוטל על הכתפים הוטל גם עליו ואיתרע הך טיבותא דמסירת הכתפים כיון דקא מכתף בהדייהו. כי ע"כ מצא לו עזר הך דסתימת ארון במסמרות דלדעת רש"י מועלת גם לאבילות גמורה. הא מיהא תועיל לפחות לדין פסיקת האנינות. וגם סברה רש"י ז"ל לא סמך עליה לדינא כיון דלא איפסיקה הלכתא כוותיה. אלא מתוך דאין בנדונו גם מסירת הכתפים. ובצירוף שני הטעמים יחד פסק הגאון נוב"י לפסוק האנינות

ובזה יתורץ הקושי הנופל בענין הספק שכתב מרן הב"י משם הגה"מ אם ההולך עם המת בעגלה או הולך עמו בספינה אי דמי למסירת הכתפים. וכל הרואה יתמה דמה ספק הוא זה. דמה. דמיון ויחס יש לזה עם מסירת הכתפים דבמסירת הכתפים הא איכא מי שישתדל בקבורת המת וכבודו ואין לאוננים שום עסק עוד במת כי ע"כ אמרינן דמעת מסירה לכתפים פסק מהאוננים את אנינותם והותרו בבשר ויין. אכן אם האונן הולך עם המת בעגלה או בספינה והוא העתיד לקבור את מתו. מה ענין זה למסירת הכתפים אטו עגלה וספינה כתפים נינהו. ומה מקום יש להסתפק בזה

אלא דבע"כ אתה מוכרח לומר. דפירושן של דברים שהולך עם המת בעגלה או בספינה. ר"ל שבעגלה או בספינה יש שם קוברי המת והמשתדלים בקבורתו זולת האונן. ובספינה או בעגלה שם הם הכתפים אלא דמספק"ל כיון שגם האונן בעצמו הולך עמהם בעגלה ובספינה. ושם הוא עמהם המת. י"ל דלא דמו לנמסר לכתפים ממש. כיון שגם עליו מוטל עול הקבורה כי הולך הוא עמהם. ועדיין אונן הוא. או דילמא כיון ששם הם הכתפים ונושאי המת הוי כנמסר לכתפים ואין לחלק. וע"כ מפני ספק זה הורה הגאון נוב"י בנדונו דאיכא מסירת הכתפים וגם הארון סתום בצירוף הני טעמי פסיק האנינות וכדבר האמור:

אכן בנדו"ד בבן המביא את ארון אביו למצרים. הלא אין כאן כתפים ואין כאן נושאי הארון אתו עמו. ורק על הבן מוטל עליו לבדו להטפל במת ושמירתו ובכל הדרך הזאת המת מוטל לפניו ועליו מוטל להטפל בשמירתו. גם בספינה. ובמה תפסוק אנינותו. והלא הוא לבדו המביא את ארון אביו. ואין אחר אתו. ולגבי חיובו במצות דל מהכא סיבת האנינות. הלא הוא משמר את מתו. דפטור מכל המצות ואפי' בספינה איכא חשש שמירה או שמלחי הספינה שהם גוים שלא ינהגו בו מנהג ביזיון או מחשש עכברים וכיוצא וכדכתב מרן הב"י בס' ע"א באו"ח. דלגבי משמר את המת דפטור מכל המצות אין חילוק אם הוא בספינה או בדרך יעו"ש. א"כ בנדו"ד פשיטא לי דעדין אנינותו לא פסקה עד שיקבור את אביו כיון שאין עוזר לו בענין כבודו. ושניא טובא מנדון הגאון נוב"י ז"ל

ומינה נדון ונובין בנדון שכתב רבינו יונה ז"ל דבדרך רחוקה אין חייב להתאונן עד מקום הקבורה. נדונו הוא בנושאי המת מעיר לעיר שהם הכתפים והולכים עמהם גם הקרובים וכאשר יראה המעין בלשונו שם. וא"כ כיון דיש למת מתעסקים עם האונן כיון שהדרך רחוקה התיר להם בשר ויין. אכן בנדו"ד אין כאן נושאים ואין כאן כתפים. זולת הבן שמתו מוטל לפניו. וכיון שעליו מוטל כל כבוד אביו. נלע"ד דאסור בבשר ויין שמא ימשך אחר אכילתו ולא יטפל בכבודו וכמ"ש רבינו יונה שם ואם יש את נפשך להתעקש ולומר דמדברי רבינו יונה ז"ל אין נראה שיש לחלק כן. אודי לי מיהת דלגבי נדו"ד איכא שימור המת דפוטרו מכל מצות שבתורה. ובנדו"ד הוי מתו ומשמרו. וא"כ אם לגבי שמים אתה פוטרו לגבי בשר ויין דמילי דחול תקל עליו. אתמהא. וכדמשמע מדברי הירושלמי שהביא הגאון נוב"י ז"ל. וע"כ נלע"ד דלגבי הבן הזה שאין זולתו מי שיתעסק בכבוד אביו זולתו לבדו. לא פסקא אנינותו מיהא כיון שאין כאן לא כתפים ולא נושאים כנלע"ד

וזאת תורת העולה מכל מאי דכתיבנא שאין מקום לאבילות לא להבנים אשר במצרים וכמ"ש לבן המביא את הארון עד אשר יקבר המת בקברו אשר כרו לו ויסתם הגולל בעפר. והדין דין אמת ומינה לא תזוע. ולצורי אוחילה לקיים לנו מ"ש ובלע המות לנצח. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. הלכ"ד איש צעיר: רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט הלכות אבלות סימן כ"ז. בן יכבד אב פס"ד זה מעט"ר מרן אבא זצוק"ל

שאלה להיות שבמתא דנא ג'בראלטאר יע"א משנים