ומצור דבש קנא

סתימת הארון וכיסויו. והזכירה רבינו הטור בס' שע"ה בשם הרמב"ן ז"ל שכתב כן בס' תורת האדם שלדעת רש"י אם נסתם הארון במסמרים באופן שלא יפתח עוד חשיב כקבורה. אכן כתב שם הטור שר"ת והגאונים חלקו על פירש"י. וכן דעת אביו הרא"ש ז"ל שסתימת הגולל היא סתימת הקבר ולא סתימת הארון. ומרן הב"י שם הביא דברי הרמב"ן שכתב בת"ה שרבותינו הצרפתים חולקים על פירוש זה. וס"ל כס' הגאונים. וכן הסכימה דעת הרמב"ן גופיה דלא כרש"י. והביא ראיה מאבל רבתי פי"ד דמוכח מינה להדייא דלא כרש"י. וסיים מרן הב"י שם שכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל וכפי' ר"ת ור"ח והכי נקיטינן עכ"ל וכן פסק בש"ע ס' שע"ה כמש"ל. וכ"כ מרן בכ"מ בפירוש דברי הרמב"ם בפ"א מה' אבל ה"ב שפסק הרמב"ם וז"ל מאימתי יתחייב האדם באבל משיסתם הגולל. ופירש שם מרן בכ"מ שהיינו אחר שינתן המת בקבר ויסתמו הקבר בעפר ע"כ והגם שבדברי הרמב"ם שם לא פורש להדייא מהו סתימת הגולל. שמפני כך נקט מרן בלישניה בב"י וכן נראה שהיא דעת הרמב"ם כלומר שאין הדבר מפורש שם להדייא. אכן אני מצאתי להרמב"ם בפ"ו מהלכות טומאת מת מהלכה ד' ואילך בדוכתי טובא תמצא שפירש גולל כיסוי הקבר עצמו יעו"ש. וכן מצאתי לו בפי' המשניות למס' אהלות פ"ב מ"ד דתנן התם הגולל והדופק מטמאין במגע ואהל פירש להדייא שהגולל והדופק הם כיסוי הקבר וצדדיו. וכיסוי הקבר נקרא גולל וצדדי הקבר נקרא דופק. יעו"ש. וכן פירש ר"ש בפי' המשנה הנ"ל. וכן פירש הערוך בערך גלל שהגולל הוא כיסוי הקבר יעו"ש. ובערוך השלם בערך זה. הביא שגם רבינו האי גאון הכי פירשה כר"ת ודלא כרש"י. וכן פירש רבינו יונה בחידושיו לסנהדרין והריטב"א בחידושיו לכתובות. והאריך שם יעו"ש. וכן כתב הר"ן במ"ק פ"ג בפלוגתא דר"א ור"י מאימתי מתחיל האבילות דר' יהושוע ס"ל משיסתם הגולל היינו משהניחו המת בקברו וכסהו בעפר והלכתא כר' יהושוע עכ"ל

גם התוספות בדוכתי טובא השיגו על רש"י בפירושו זה. עיין בכתובות ד"ד. ובסנהדרין דמ"ז. ובשבת דקנ"ב ובברכות די"ט ובסוכה דכ"ג ומצאת כי תדרשם. ואני תמה מדוע רבותינו בעלי התוספות לא הכריחו פירוש ר"ת ור"ח שפירשו דסתימת הגולל הוי כיסוי הקבר בעפר מסוגייא דשבת דקנ"ב דגרסינן התם כל שאומרים בפני המת יידע עד שיסתם הגולל. פליגי בה ר"ח ור"ש ברבי ח"א עד שיתעכל הבשר, וח"א עד שיסתם הגולל ומביא ראיה מקרא דכתיב וישיב העפר על הארץ כשהיה יעו"ש מפורש להדייא דסתימת הגולל הוא סתימת הקבר בעפר ואע"ג דרש"י פירש שם שהגוף נקרא עפר וכששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו חיות וכו'. עכ"פ סו"ס פשוטו של מקרא. על הקבורה נאמר שישוב העפר על המת הנקבר. ומלת על הארץ לעד. והיא ראיה חותכת לפירוש ר"ת והגאונים ואין הפנאי אתי לחפש בספרים כי בלי ספק קדמוני רבנן בראיה כזו המפורשת בש"ס

באופן דכולהו רבנן קמאי ובתראי וגדולי הפוסקים ובעלי ההוראה כולהו סברי מרנן דעד שיסתם הגולל בקבר ויתכסה בעפר אז מתחיל האבלות ולא קודם. וכמעט סברת רש"י יחידאה היא לגבייהו. ולא נמצא סמוכות לפירש"י לדינא זולת הגאון הב"ח אשר החזיק בפירושו ועשאו עיקר. והוכרח לזאת משום שהיקשו לו שני סעיפים אהדדי שפסק מרן בס' שע"ה. דנראה דסתרי אהדדי. דאלו בסעיף א' פסק דסתימת הגולל להתחלת האבילות היינו כיסוי הקבר בעפר. ואלו בסעיף ד' פסק שאם היתה העיר במצור והניחו את המת בארון והניחוהו בבית אחר מונין לו תו"מ ז' ול' דסתימת הארון הוי כקבורה. והוא הפך ממש ממה שפסק בסעיף א. ומפני קושיא זאת הוכרח להדחק ולתרץ. דלעולם פירוש רש"י עיקר לדינא. אלא שהעולם לא נהגו כן יעו"ש בד"ק

ומלבד הדוחק הנגלה בפירושו זה לישוב שני סעיפי לשון מרן אשר דינא קא משתעו ולא מנהגה ומרן שאב את מימיו מדברי הפוסקים אשר פסקו כן לדינא. עוד זאת את אדוני הסליחה ואדון לפניו בקרקע. דקושיא מעיקרא ליתא על פסקי מרן ז"ל כלל וכלל. דודאי כל שהמת עומד להנתן לקבורה בקרקע ואין כאן דבר המעכב קבורתו א"כ כל זמן שעדיין לא נקבר בארץ ולא נסתם הקבר בעפר ודאי דאין כאן דין לאבילות עד שיסתם. וכדפסק בסעיף א. אכן היכא שאין המת עומד לקבורה כעת מסיבת שהעיר במצור ואין לנו שום אופן לקברו בקבר. ואין אתנו יודע אימתי יגמר המצור אם היום או מחר או חדש או ימים. א"כ אין למת הזה שום קבורה זולת הנחתו בארון ושימתו בבית אחד מיוחד. א"כ לגבי מת זה זאת היא הקבורה שיש לו. ובכגו"ד כתב מרן בסעיף ד' דסתימת הארון למת כזה הויא כקבורה ומונין לו ז' ול'. תו"מ. ואע"פ כשאחר שתצא העיר לחפשי ישיבו לקברו כדרך כל הארץ. הא הו"ל כפנים חדשות ודבר שנתחדש אחר קבורתו. והר"ז דומה קצת למה שפסק מרן בסעיף ג' הקודם שקברוהו ע"מ לפנותו אח"ך דאם פינוהו אחר ז' אין מתאבלים עוד והוא ישוב ברור בדברי מרן וסרה מהר קושית הב"ח מעל מרן ז"ל. וכן יש לי לעמוד בדברי הב"ח בתירוצו ז"ל. אכן עמד קנה במקומו כי הראוני שהגאון הש"ך בס' זה. קדמני בחילוק זה לדחות קושית הב"ח. ושש אנכי שזכיתי לדעת עליון. וע"כ לא ראיתי צורך לפלפל בדברי הב"ח עוד. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ואת המטרה השגתי שנתישיבו פסקי מרן אהדדי וד"ב

האמנם בכ"ז לא אוכל עבור בשתיקה עמ"ש הגאון הב"ח תו"ד. דהתוס' בסוכה פ' הישן לא זכרו פירוש ר"ח אלא פירשו כל המשניות על פי שיטת רש"י דגולל הוי סתימת הארון עכ"ל. את אדוני הסליחה דכל כלפי ליה כתבו התוס' בסוכה דכ"ג ע"א ד"ה ולא גולל וכו' כתבו וז"ל. כשהמת מונח בקבר מניחין אבן גדולה לסתום חללו והוא הנקרא גולל. וע"פ פירושם זה פרשו כל המשניות שהביאו בא"ד. ואין כאן מחלוקת במציאות הרי התוס' דסוכה לך נא ראה ונוכחת שכן הוא. ואדרבא מסתמיות דבריהם נראה להדייא דהכי ס"ל לדידהו בפשיטות דגולל הוי כיסוי הקבר. ולא הוכרחו להביא פירש"י ולחלוק עליו מוכח דבעיני רבותינו בעלי התוס' פשוט הוא דסתימת הגולל הוא סתימת חלל הקבר. ונפלאתי על הגאון הב"ח ז"ל אם לא שנפל ט"ס מציון דברי התוס' מדוכתא לדוכתא

עכ"פ למדנו מכל האמור ומדברי הש"ך. דכל היכא שהמת עתיד להקבר בקבר קרקע. אין שום דין אבילות נוהג עד שיסתם הגולל ויתכסה בעפר כדקי"ל לדינא בכל דברי מרנן ורבנן הפוסקים שקדם זכרם. וא"כ כבוד הרב המו"ץ נר"ו אשר הורה להאבלים להתאבל תו"מ בסתימת הארון אע"פ שהארון הולך ובא למקום מנוחתו. בלי ספק שסמך לעשות מעשה כסברת רש"י ומאי דפירש בדבריו הרמב"ן ז"ל כשהארון מכוסה וקבוע במסמרות אשר לא יפתח מונין לו ז' ול' מיד. וה"נ אין הארון עשוי להפתח לעולם ע"פ חק הממשלה וכדבר האמור ומדובר לעיל: