ומצור דבש קנ

שמותר להזכיר נשמות והשכבות בשבת. ולנחם אבלים בשבת מותר כמ"ש ס' רפ"ז. א"כ אנן לדידן אין שום ספק שאין להוציא האבל מאבילותו בעש"ק כלל. דהא לא נפיק אפי' אם יוציאוהו לענין דברים שבצנעא. ולדברים שבפרהסיא אין צורך להוצאתם כי ממילא נפיק. ולמחר בבקר נוציא אותו מאבילותו אחר עמידת המנחמים ונעשה השכבה למת ונקרא פסוקי נחמה בשופי. ולא לעשות ההפך ולהוציא את האבל מעש"ק לגרום בזה מכשולות גדולות ח"ו וכדכתיבנא

קנצי למילין מנהג מח"ק להוציא את האבל בעש"ק שהוא יום הששי לאבילותו לא נשמע ממנו בגלילותינו כלל לא בארץ הצבי וסביבותיה ולא בערי מצרים וגלילותיה. וגם חפשתי בספרי הפוסקים אשר אתי ולא ראיתי מה שהזכיר מנהג זה שהזכיר הרב זקן אהרן ז"ל. ועכ"פ במקומותינו לא נודע ולא נשמע מזה כלום. ותלי"ת שאין לנו מנהג זה. וכמעט אלו היה שורר מנהג זה היינו צריכים לעמוד עליו ולבטלו מן העולם כי בריא בהיזקה כמש"ל. ועכ"פ אם במקומו דמני"ר החזיקו במנהג זה להוציא האבל מעש"ק. ואין רו"מ יכול לבער אחריו. עכ"פ יהיו עיניו פקוחות להזהירם שדברים שבצנעא נוהג מדינא והם תשמיש המטה ורחיצה ותלמוד תורה. כולהו אסירי מדינא עד למחר אשר יעמדו המנחמים מאצלו ביום שבת קדש אחר התפלה. ויוציאו אותו מהאבילות ואז יהיה מותר בכלם. וד"ב ויה"ר יקויים בנו מ"ש ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום באורך ימים ושנות עולמים כיר"א: והנלע"ד כתבתי: הלכות אבלות סימן כ"ו

שאלת ממני הידיד בכתבך הבא אלי. בעובדא שהיה פה בעובי מצרים יע"א באיש אחד שהלך עם אביו החולה לדרוש ברופאים בערי איטלייא. ופגעה בו מדה"ד רח"ל ונלב"ע שם וחלי"ש. והבן הנז' הודיע לאחיו תושבי מצרימה שאביו נלב"ע. והוא מביא את ארונו למצרים לקברו בקברות אבותיו ע"פ צוואת אביו וכבר השיג רשיון הממשלה ע"ז כפי החק. ועם אנית הקיטור פ' אשר תכנס לחוף ים עוב"י נא אמון יע"א ביום פ' יביא את ארונו. וע"כ ציוה לאחיו העי"א שיחצבו שם קבר בקברות משפחתו ויכינו הצריך לכבודו. וכן היה שבניו חצבו לו קבר והכינו כל המצטרך ללוייתו ולכבודו. ומצפים ביאת ארונו ליום המוגבל אשר לא יעבור כידוע. ובניו אשר אתנו במצרים באו ושאלו את פי לענין אבלותם כדת מה לעשות והוריתי להם בפשיטות שאין אבלותם מתחלת כי אם עד אשר יביאו אביהם אל מנוחתו בקברו אשר כרו לו ויסתם הגולל. וכן לאחיהם הבא עם ארון אביהם למצרים שאין עליו שום תורת אבילות עד קברו את אביו וכדפסק מרן ביו"ד ס' שע"ה סעיף א. וב'. וכן נעשה מעשה שלא התחילו להתאבל עד אשר הובא אל מנוחתו ונסתם הקבר בעפר. וכן אירע מעשה כזה כמה פעמים. ותורה אחת להם שלא התחילו הקרובים להתאבל עד אחר סתימת הגולל כדת של תורה. יה"ר ובלע המות לנצח

ועל זה כתבת אלי כמתמיה. שעובדא כזאת ממש אירע במח"ק. וכבוד הרב המורה דמח"ק אחד מגדולי דורנו הי"ו הורה להאבלים להתאבל תו"מ. מעת סתימת הארון באיטלייא ע"פ הודעת הבן אשר אתו באיטלייא. וטעמו כיון שידוע שע"פ חקי הממשלות יר"ה בזה"ז. אינם מניחים לשלוח את המת לקבורה בעיר אחרת כי אם אחר שישימוהו בארון סגור ומסוגר במסמרות וחתום בחותם צר מפקידי הממשלה של מקום מיתתו כדי שלא יפתח עוד לעולם. ועל הרוב עושים שתים ושלש ארונות זה בתוך זה סגורים היטב. וכן פקידי הממשלה דפה מצרים. בבוא הארון לכאן שומרים היטב את הארון שלא יפתח ועומדים הכן עד אשר יורידו הארון אל קבר ויסתם הגולל בעפר. א"כ מעת סתימת הארון באופן כזה הוי כאלו קבור ממש כיון שאינו יוצא ממנו לעולם. וע"כ הורה להם להתאבל מעת סתימת הארון ולא להמתין עד הקבורה בקרקע שלפעמים יתעכב הארון בעשרת ימים ולפעמים ט"ו ימים ויותר. ואמרת שכמה פעמים אירע כן והרב המו"ץ יעמד חי כן ציוה להתאבל תו"מ. ונפשך אותה לדעת. מה זאת. האם ב' תורות יש ח"ו. וע"כ שאלת ממני להודיעך פשר דבר. כי תורה היא וללמוד אתה צריך להיכן שורת הדין נוטה. ושכמ"ה עכ"ל כתבך ידידי

תשובה ידיד נפש. משתי סיבות חזקות לא היה את רצוני להטפל בשאלתך. האחת כי סגנון שאלתך בדבריך הקצרים הם כשאלות התם ושאינו יודע לשאל שבהגדת ליל שמורים. כי דרך השואל דין להלכה ולמעשה. יתחייב לסדר נטית דעתו לצד האחד בהשקפה הראשונה. ואחר כן יערוך חלקי הסותר הקודם באחרונה וע"ז שאול ישאל להיכן נוטה שורת הדין. להכריע לצד אחד מן שני הצדדין. ואתה לא כן שאלת רק מה זאת ותשובתה בצדה. זיל גמור. שנית לא הודעת לנו איזה הוראה מהם תמוהה אצלך. אם הוראתי אני. לא הודעת איך ובמה. ומדוע ולמה. ואם הוראת הרב המו"ץ נר"ו תגדל פליאתי יותר ויותר. כי איזה רוח עבר עליך לחייבני להגיד לך דעת זולתי. והנה עמך כבוד הרב המו"ץ נר"ו יהי מכירו ברוך מר באתריה דמר. שאל נא את פי קדשו ויגיד לך תעלומות חכמה. ומי הכנים את אחרים בגבולו. לדעת מה ועל מה זה. כי ע"כ אלין מנוייה וגמורה היתה בסודי לבלתי השיבך על שאלתך הנוכחית. לולא מה שבא מפורש בכתבך. כי הרב המו"ץ נר"ו ידע לה שפיר שבנדו"ז אין דעת שנינו שוה ועל פיו היתה שומה לערוך את שאלתך אלי. כי כאשר יתבררו הדברים ויתלבנו. מי שהצדק עומד לימינו. חברו יודה אליו וישלם. ות"ח מרבים שלום בעולם. ועל נאמנות דבריך סמכתי ובא האות והמופת עליהם כי הלא גילה לך טעם הוראתו אשר כתבת בהשאלה. וע"כ נגשתי לערוך לך טעם הוראתי כפי קוצר שכלי וה' יעזור לי

דע ידידי כי בדין זה של השאלה. אין אני רואה בו לא עיון עמוק. ולא מקצוע פלפול להוציא ממנו הדין. כי קמחא טחינא הוא אשר טחנוהו רבותינו בעלי תריסין ועוקרי הרים גדולי הפוסקים זי"ע. ועל כל כבוד מרן בשלחנו הטהור ס' שע"ה סעיף א. דפסק כן בפי' איתמר שאין האבלות מתחלת עד שנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר יעו"ש. ומה פירוש צריך לדברים האלה דקראי בחיל דסתימת הגולל היא סתימת הקבר בעפר. לא סתימת ארון. וע"כ יפה הוריתי להאבלים המצפים ביאת ארון אביהם לקברו בקברו אשר כרו לו במצרים שלא יתאבלו כלל. עד אשר יביאוהו אל מנוחתו וכסוהו בעפר. ומרן ז"ל הוא שהורה כן ולא אני

וסברא זאת דסתימת הארון במסמרים ע"מ שלא יפתח דהויא כסתימת הקבר לענין התחלת האבילות זו היא סברת רש"י שפירש סתימת הגולל הוי