ומצור דבש קמה

הנ"ל וז"ל גם בשחרית היה רשאי לעלות מדינא וכו' והרב עיקרי דינים בס' ל"ו אות י"ט העלה להתיר משם אשדת הפסגה ס' י"ב. הרב בית מנוחה בדיני קריאת מפטיר בס"ת אות ה' הראה לכאן ולכאן. הרב שד"ח נר"ו במערכה זו אות כ"ח והרב אלי"ע ס' ה' בדיני עלית ס"ת אות כ"ט כתב וז"ל אם קראו לאבל לעלות לס"ת בשבת יעלה ויש חולקים וכו' ולי איש צעיר נ"ל שזה סתמה דהיינו אם הוא שבת שהוא ז' לאבלות או שבת שבתוך הז'. ואם נאמר שהוא ז' לאבלות הרי כתב הרב שערי תשובה משם שו"ת הרדב"ז ח"ג ס' תקנ"ט לענין ת"ת ות"ה דאית בהו סרך מצוה אית לן למיפסק כדברי המקילין דמקצת לילה ככולה וכו' ועיין להרב שדי חמד נר"ו במערכה הנז' אות כ"ט שמותר ועיין ש"ת ס' שצ"ה סעיף א'. ועוד הביא בס' ש"פ סעיף ג' משם הרב חמודי דניאל לענין מו"מ אם נזדמן לו בליל ז' אפשר להתיר שי"א מקצת לילה ככולה. ע"ש. וק"ו הדברים אם גבי מו"מ אמרינן מקצת לילה ככולו כ"ש לתורה. גם הרב שער אפרים העלה להלכה וז"ל אם חל ז' בשבת מותר וכו' מסגרת השלחן בס' שלחן הקריאה אות ג'. עי"ש. ועוד כתב מרן באו"ח ס' תקנ"ח סעיף י"ז וז"ל טוב ליזהר מלומר שהחינו בימים שבין המצרים. וכתב מורם בהגה ובפרי שלא ימצא אחר ת"ב מותר לאוכלו בין המצרים. וכתב הט"ז דמטעם זה יש להתיר בכל יום שבין המצרים דשמא ימות האדם וכו' וממה נפשך אם בצרכי הגוף כך. ק"ו בצרכי גבוה לעלות ולברך ועוד כי בכלל כי דבר ה' בזה. ואחד משלשה דברים שמקצרים ימיו ח"ו גמ' ברכות דנ"א ע"א איכו השתא בסילוק דעתין ע"פ הנ"ל לאבל שחל ז' שלו בשבת מותר לעלות לס"ת בשחרית. ונא יורנו המורה לצדקה אי דעתו הגדולה מסכמת לזה או לא. ודבר מה ינחני פקודתו אשמור ושכמ"ה

תשובה ראיתי כל מה שכתב ואת ציוני דברי הפוסקים שציין ועל פי זה עלה על דעתו להתיר לעלות לס"ת ביום ז' לאבלות שחל בשבת ואתו הס"ר אם אומר לו. כי לא יטריח את עצמו לעיין בדברי הפוסקים שזכר ולרדת לעומקן של דברים. וכשמן הצף על פני מים לקט מדברי הפו' מה שנראה לו מדבריהם בהשקפה ראשונה. ובאופן כזה עלתה על דעתו להתיר. עם שמילתא כדנא הלא היא ברחבה בדברי הפוסקים ז"ל וישוב יתפלא אם אראהו מדברי הפוסקים עצמם אשר רשם בכתבו כי הם אוסרים ולא מתירים. ובטרם אניף ידי להראות לו סתירת ראיותיו. אכתוב לו בזה מיצוי הדין להלכה ולמעשה. כי אותה הוא מבקש לדעה מה יעשה. ומזה יתראה גם לרו"מ שי' סתירת דבריו

והנני להעתיק לו מה שהעלה להלכה ג"ע הרב חיד"א בס' יוסף אומץ ס' צ"ג וז"ל. עמ"ש מרן ז"ל ביו"ד ס' שפ"ד סעיף א'. כל ז' הימים אסור לקרות בתורה. עיין מ"ש אני הדל בטוב עיין דס"א ע"ב. דעד שלא הלכו המנחמים אצלו ביום שב"ק אסיר לקרות בתורה וכן עיקר. ודלא כמ"ש הרב אשדת הפסגה ז"ל ביו"ד סי"ב ומ"ש בסו"ד שהעיד לו השד"ר דכן נוהגים בעיה"ק חברון שעולה לס"ת בשחרית. לא סיימוה קמיה וכבר בטוב עיין שם כתבתי מנהג עיה"ק חברון על מתכונתו קשט דברי אמת. ושם כתבתי מנהג ארץ הצב"י דהיינו עיה"ק ירושלם ת"ו וצפת ת"ו וטורקיאה ואיטלייא ומשם בארה. עכ"ל. ובספרו שיורי ברכה (החדש דפוס שאלוניקי) שם באר הדברים יותר ברחבה וז"ל. אבל שחל ז' שלו בשבת אסור לעלות לס"ת אפי' במנחה הרב ב"ח בתשובותיו החדשות ס' ג"ן. והמנהג להפך בגלילותינו בארץ הצב"י הטורקיאה ואיטליא. והטעם שאחר תפלת ביום שב"ק האבל הוא בסדר אבלים. והולכים החזנים וקצת מהעם ואומרים השכבה ופסוק לא יבוא עוד שמשך וכו'. ואח"כ מותר בתורה אפי' בפרהסיא. ובעיה"ק חברון מנהג קדום. דבזמירות יושב האבל בס' אבלים. וקודם שיתחילו הקהל ה' מלך הולכים החזנים והיחידים שם ועושים כסדר האמור. וקם האבל מסדר אבלים ויושב במקומו. ומעלין אותו לס"ת שחרית. ונראה דהרב ב"ח יודה בזה וכו'. ועד שלא עמדו המנחמים אצלו ביום שב"ק אסור בת"ת וכן עיקר ודלא כמ"ש הרב אשדת הפסגה ס' י"ב ומה שהעיד לו השליח מעיה"ק חברון לא סיימוה קמיה. וכבר כתבתי מנהג עה"ק חברון על מתכונתו. וכן מנהג עיה"ק ירושלם תובב"א וערי טורקיאה ואיטליא עכ"ל. וכן כתוב במנהגי עיה"ק ירושלם ת"ו בדיני אבלות ס' יו"ד. וכן מנהגינו פה מצרים יע"א שאין האבל עולה לס"ת בשחרית כלל. כי אין המנחמים הולכים מאצלו כי אם אחר התפלה. ודו"ק

הראת לדעת דלעולם אין להתיר ביום ז' שחל בשבת לעלות לס"ת כל עוד שלא עמדו המנחמים מאצלו וכפסק מרן בס' שצ"ה סעיף א' וא"כ לכל המקומות דנהיגי לבוא בשבת כמנהג ערי המזרח והמערב ואה"ק וטורקיאה ואיטליא ומצרים וכו' אשר מי מהם מנהגם לבוא להתפלל עם האבל בשבת כל התפלה כולה. ומי מהם באים ויושבים לפניו קצת והולכים להם לבהכנ"ס שלהם. ומי באים אחר התפלה לגמול עמו חסד ולעמוד שם עד אשר יוציאוהו מאבילותו. שאומרים השכבה ופסיק לא יבוא עוד שמשך וכו' ואומרים לו מאבל לששון וכו' ולא תוסיפו לדאבה עוד וכו' וא"כ כל עוד שלא נשלם כל אלה הענינים עדיין לא יצא מהאבילות מיקרי ואסור לעלותו לס"ת בשחרית מדינא. והכי נקטינן הלכה למעשה. ישמע חכם ויוסף לקח. ואין לשנות

מעתה הנני להראות לו סתירת ראיותיו אשר חשב רו"מ להסתייע מדבריהם להתיר. וכל קבל דנא הם אוסרים ולא מתירים כל עוד שלא עמדו המנחמים

(א) מ"ש רו"מ שהט"ז בס' ת"ב הראה פנים לכאן ולכאן וכו' תמהתי מדבריו ולא ידעתי אם יש לרו"מ איזה ספר ט"ז אחר מה שלא נמצא בידינו. כי בט"ז ס' ת"ב לא נמצא כזאת בדברי הט"ז. ורק דבריו מכוונים וברורים. שהרב ט"ז ז"ל דעתו לחלק בין יום ז' של אבילות שחל בשבת לבין שחל בחול. וכתב דאף דביום ז' של אבילות שחל בחיל אמרינן מקצת היום ככולו. ובעינן מיהא מקצת. אינו אלא בחול. שתלוי האבילות בקים עשה כגון חליצת המנעל וכפית המטה וכיוצא אבל בשבת אין כאן כי אם בשב ואל תעשה סגי במקצת וע"פ שיטה זאת רצה הרב לומר דבשבת שחל להיות ז' להיות בו הוי דינו כיום שלשים דהבהנץ החמה סגי. ואין צורך למקצת היום שהושם גבול מקצת היום לכשיעמדו המנחמים מאצלו. וכפי"ז אפי' בשחרית יש היתר לקרותו לס"ת. ועכ"ז מסיים שם וז"ל אלא כיון דבחול ממתין עד אחר תפלת שחרית גם בשבת יעשה כן אבל במנחה יש התר גמור לקרותו וחלק על חמיו הב"ח שאסר גם במנחה יעו"ש. וא"כ הרב ט"ז גופיה הא מסיק למילתיה דגם בשבת ימתין עד אחר תפלת שחרית וכמעשהו בחיל. ולא סמך על חילוק דידיה אלא להלכה אבל למעשה. החמיר הט"ז עד אחר תפלת שחרית בשבת

ומה גם שנראה מדברי הרב ט"ז ז"ל דבמקומו לא