ומצור דבש קמד

מסחרו יוצאים בשם שניהם. ועוד אם ח"ו יארע להם הפסד במסחרם בזמן הששה ימים היוכל להתפטר מחלקו בהפסד בטענה זאת שהוא ביטל שותפותו לזמן שקרה בו ההפסד. ועוד אף אם יבטל האבל את שותפותו הלא לא מחל לו רק בריוח שירויח השותף בזמן האבילות לא בקרן הסחורה וזה ברור. והלא השותף הב' אי אפשר לו לרשום את הסחורה שמכר אלא בפנקס השותפות הכללי. דאל"כ יש סכנה בדבר. וא"כ כל העסק הוא מתנהג בשם שניהם בהכרח ומה ביטול הוא זה. ובכן כל החכמה שיש בעסק ביטול השותפות במנהג הקדום היא עומדת על נקודה אחת דוקא דהיינו שהאבל מיחל לשותפו כל הריוח שירויח השותף כל ימי אבלו. והיא היא עצמה מה שאסר הרב המבי"ט בח"א ס' ר"ס בפירוש שאפי' אם ימחול האבל לשותפו כל הריוח אסור והביא דברי הרב הכנה"ג ז"ל ומשמם רמזה הרב הבית עובד ז"ל בס' כ"ב. ובטח שבמלכות רוסיא האדירה שרו"מ חוסה בצלה שידי הממשלה נטוייה ע"כ דבר קטן וגדול רחוק הוא מן השכל שימצא שם עסק חברה ושותפות אשר לא יתנהג ע"פ חקי הממשלה ומשפט בית הסוחרים ותקנותיהם. וא"כ בזמן הזה לשוא צרף צורף בתחבולות חכמה כאלה אשר לא יועילו ולא יצילו. ורק לחפות עין השמש בכברה. וכדי ביזיון וחילול ה' ח"ו אם ישמע כזאת ע"פ חוצות

ואולי אם ישאל רו"מ מפי רבני ואדירי התורה אשר בעוב"י פראג יע"א היום הזה. המה יגידו לו כי עתה אין עוד זכר למנהג הקדום ההוא אע"פ שפראג היא מקור מולדתו של המנהג. יען שונו סדרי העסקים מאד ונתחלפו פניהם ע"פ סדרי חקי הממשלה וד"ב

השמטה. ומה שאין מני"ר מכלל הפוסקים לדברי הרב נאמן שמואל בס' ל"ד דבן גדול הסמיך על שלחן אביו ואירע אבל לאביו שיכול להתפרד ממנו בימי האבלות ויהיה רשאי לעשות מלאכה עכ"ל. ומינה חפץ מני"ר להסתייע לנדונו להתיר לשותף וכו' אתו הסליחה. כי אין הנדון דומה לראיה אפי' כי עוכלא לדנא. דהתם גבי בן אין הבן שותף עם האב. ורק הקשר שיש ביניהם הוא סמיכות השלחן אשר הבן סמוך על שלחנו ומפני זה אמור רבנן דמעשה ידיו לאביו. וא"כ האב זוכה במעשה ידי בנו ע"י מזונות שזן את בנו. וא"כ כשהבן לא יסמוך על שלחן אביו בימי אבילות אביו ממילא אין מעשה ידיו לאביו ובנפול הסיבה נפל המסובב. ובוטל הקשר מאליו. אכן גבי שותפים הם עדיין קשורים בחבלי השותפות שניהם. שהרי אחר האבילות השותפות חוזרת למקומה. והממון שביניהם גם בימי אבילותם משותף הוא עדיין. והקרן של שניהם. אלא שהתחבולה היא למחול בריוח השותפות של ימי האבילות. והא אסור כמ"ש משם המבי"ט ז"ל. וכ"ע ידעי דשותפים הם עדיין וע"כ אסור מדינא

גם מ"ש מני"ר דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל. ורצה לסמוך על זה להתיר. כמה הם תמוהים דבריו בזה. דנהי דקי"ל דהלכה כדברי המיקל באבל היינו כשהדין תלוי בפלוגתא דרבוואתא בזה אמרינן כי הלכה כדברי המיקל גם בדברי הפוסקים ז"ל וכאשר כתבו רבנן הלא בסברתם. אבל בנדו"ד אין כאן מחלוקת בעיקר הדין ששניהם שותפים חנונים סוגרים חנותם. דהכי איפסיקא הלכתא לאסור כי הוא מדינא דגמרא. ואחר פסק דהלכה לא נפל מחלוקת להתיר. ונדון מנהג פראג הוא מנהג נגד הדין מצד עצמו אכן מצד דמנהג מבטל הלכה שמנו יד לפה באתרא דנהוג. אכן אין להכניס המנהג ולעשות ממנו דין לומר ע"ז הלכה כדברי המיקל. ומה גם שעיקר המנהג יסודו לבטל השותפות וע"י ביטול שנהגו תו לא מיקרו שני שותפים חנונים. ואין הדין האוסר מעתה מדינא דגמרא. אלא שעיקר הביטול לא הונח לנו כלל וכמש"ל ואין זה ענין לנדון הלכה כדברי המיקל. ודבריו תמוהים טובא

קנצי למילין. זאת תורת העולה. שאם השני שותפים שניהם יושבים כאחד בחנות השותפות. אם ח"ו אירע אבל לאחד מהם. אין כאן שום היתר לפתוח חנותם בפרהסיא כל ימי האבילות ורק בצנעא מותר וכמ"ש מרן בסי' ש"פ סכ"א. ואפי' בעסק השותפות שרי. ולחלוק אח"כ עם השותף האבל שרי כיון דבצנעא שרי מדינא. אכן בפרהסייא אסור מדינא ולא נמצא בזה שום היתר ואפי שימחול השותף האבל לשותפו כל ריוח ימי האבילות אסור וכמ"ש הרב המבי"ט וכמש"ל. ורק נמצא מנהג פראג יע"א מנהג קדום. והיכא דנהוג נהוג אכן לא ילפינן מיניה. ובפרט בזה"ז דלא יתכן ביטול השותפות כזה לזמן מועט ולחזור אח"כ מטעמא דכתיבנא לעיל אשר הטעם גלוי וידוע לכל דאין כאן ביטול. והביטול בטל ומבוטל הוא. ואחרי זאת אל נא הטריח את עצמינו למצוא היתירים בטלאי ע"ג טלאי שגנאי הוא לת"ח לצאת בהם לרה"ר. וכדי ביזיון. ומה כל החרדה הזאת רק על ארבעה ימים. דהא יום המיתה וקבורה בנוהג שבעולם שאין פותחים החנויות משום יקרא דחיי ודשכבי. והכי נהוג גם מי שאינם מב"ב פוק חזי. ושבת הא אסור מקדושת עצמו. ויום ז' הרי מקצת היום ככולו ושרי אח"כ כל היום. פש גבן רק ארבעה ימים. ולמקומות שמטעם הממשלה אין לפתוח ביום ראשון שהוא יום חגם. פש גבן רק שלשה ימים. וגם בזה הרי הותר לעשות בצנעה אפי' בעסק השותפות ומה לעשות עוד

ואם השני שותפים אינם יושבים לעולם בחנות השותפות כאחת רק כל אחד יושב בחנות מיוחדת לבדו והממון הוא המשותף. בזה פשטה ההוראה באה"ק ובמצרים ובכל גלילות אלה. להתיר לשותף לפתוח אחר שלשה ימים. ולא קודם. והגם שגם בזה איכא פלוגתא דרבנן אי אמרינן ביום השלישי מקצת היום ככולו. בזה יש לסמוך בשופי על המקילים ורובא דרבוואתא שלמים וכן רבים פסקו רבנן דגם ביום שלישי מקצת היום ככולו. וכן פשט המנהג אצלנו פה מצרים. כהוראת מאריה דאתרין הרב גו"ר בחיו"ד כלל ה' ס' ד' ועיין להגאון שד"ח שהאריך בזה באות ל"ח יעו"ש

ואם הוא מתעסק לבד ר"ל שאין בעל המעות יושב עמו בחנות כלל רק שלקח מבעל הממון ממון למחצית שכר הגם שממון הסחורה של השותפות הוא של שניהם. בזה הורה גבר מהרי זיין ז"ל להתיר לפתוח חנותו מיום הראשון והסכים עמו הגו"ר ז"ל. ומצאת כי תדרשנו בגו"ר בחיו"ד כלל ה' ס' ט' ויו"ד וי"א וכן היא סברת הרב המבי"ט שם בס' ר"ס. ובזה יש להקל כדברי המיקל וכן טמא דבר. והנלע"ד כתבתי: סימן כ"ג. להרב הנז"ל שי'

שאלת עוד ממני הידיד. בענין אבל שחל ז' שלו בשבת אם מותר לעלות לס"ת בשחרית הנה בעיקר דין זה כתב מרן זי"ע ס' שפ"ד סעיף ח' וז"ל אבל אסור כל ז' לקרות בתורה. והט"ז בס' ת"ב סעיף ה' העלה לכאן ולכאן. ובגליון מהרש"א כתב בס'