ומצור דבש קמג

הרב בית עובד ז"ל להתיר לו בשלשה ימים ולא בששת ימים חלילה נגד פסק מרן ז"ל דאסר בכל גוונא חוץ מבצנעא. ותמהתי על כבודו איך לא סיימוה קמיה דברי הרב בית עובד ז"ל בסעיף הקודם שהוא סעיף כ"ב שהעתיק פסק מרן דאסור. ועוד הוסיף בה דאפי' אם האבל מוחל לשותפו כל הריוח של ימי אבלו אסור ומטי בה משם הרב המבי"ט בס' ר"ס והבי"ד הרב הכנה"ג ז"ל. ומאי שיאטיה דהרב בית עובד בין להקת הפוסקים ז"ל שזכר מני"ר בכחא דהתירא. וע"כ אמרתי כי עירוב פרשיות שנו כאן

שנית מה שנתן בדבריו חלק לשמנה סברות הפוסקים לא ידעתי טעמו. שכל הנך מרבוואתא ז"ל כולם פנו למנהג פראג הנמצא קדום שנהגו לבטל השותפות ע"י נאמני הקהלה. כדי לפרסם הדבר שהשותפות בטילה לשעתה כדי שהשותף לא יתבטל ממסחרו ובדידיה קא טרח וע"י הפרסום הזה יסולק חשש האיסור מפני מראית העין. וכל הפוסקים ז"ל שזכר שקו"ט במנהג פראג על מה אדניו הוטבעו מצד הדין ומצאו לו סמוכות דמנהג מבטל הלכה וכאשר נבאר לקמן בעהי"ת. אכן לא נמצא בדבריהם כתוב לאמר שמנהג פראג הוא דינא להלכה ולמעשה בכל מקום גם למקומות שלא נהגו כן מעולם. וללמוד ממנו לשאר מקומות לנהוג הכי וא"כ אסיפת להקת הפוסקים שקבץ אינן אלא סברה אחת למצוא טעם למנהג עוב"י פראג ולא יצאו דבריהם מחוג הלזה כלל

ולמאי דאתינן עלה הנה נראה מדבריו כי רצונו להנהיג מנהג פראג הנזכר בעיר איתן מושבו החדשה. אשר לא ידעוהו מעולם הם ואבותיהם. ובתחבולות חכמה כזאת רוצה להתיר לשותפים לפתוח חנותם בימי האבילות ואותה הוא מבקש. ואתו הסליחה. כי לא נכון לעשות כן מכמה אנפי תריצי תקיפי ורברבי אשר אבאר בעהי"ת

(א) הן מנהג פראג גופיה לא נמלט מערעור הפוסקים ולא סליק אליבא דהלכתא לפי מצוי הדין. והרי הגאון חת"ס ביו"ד ס' שכ"ד קרא עליו ערעור וקרא אותו חוכא ואיטלולא מה שעושים שהאונן מבטל שותפותו מן השותף כדי שיתעסק בחנות השותפות שהרי ערמה היא זו וגלוייה לכל שאפי' ידעו שביטל השותפות הם יודעים היטב שזה חפוי השמש בכברה והשותף הוא שלוחו של האבל ובשליחותו עושה הכל. ותחבולה הזאת ניכרת לכל העם. ולא הוטב בעיניו רק מה ששמע מזקנים שהיו נוהגים שבעל הממון הן בעודנו גוסס מבטל שותפותו הן בעודנו חי. אבל לבטל אח"כ כשהשותף אונן לא ישר בעיניו. ואין דעתו נוחה מזה. אכן מכבר שכן נהגו מוטב להיות שוגגין וכו'

ושוב תראה שהגאון המחבר שדי חמד שליט"א בדיני אבלות אות ו' אין דעתו נוחה ממה שהאונן מבטל שותפותו וכיוצא וכיד ה' הטובה עליו אסף וקבץ סברות הפוסקים דאסרו לאונן לעשות מלאכה. ושכן דעת מרן ז"ל לאסור. לאונן כל מלאכה ולא הותר לו רק נעילת הסנדל ותו לא. ועיין להגאון פתחי תשובה ס' שמ"א אות כ"ג שהביא ס' הגאון החת"ס ז"ל דפירש כן דעת מרן ז"ל ומ"ש רמ"א ויש אומרים הוא לפי שאינו מפורש בדברי הב"י יעו"ש. והגאון הנ"ל שי' שם הביא מתשובות הרמ"ץ הנד"מ שקרא ערעור על הנוהגים למכור מסחרם כשהקרוב גוסס דהוי ערמה. דהכל יודעים שהחנות היא של האבל ובשליחותו עושה הכל. ומסיים בה וז"ל ובאות ט' הביא מ"ש החת"ס ס' שכ"ד דחששו שלא יהיה הדבר מכוער כיון שרצו להורות היתר בלתי מנהג מקודם אבל כשכבר נתפשט המנהג אין לבטלו משום שמכוער הדבר. דדעת מהריק"ו שירש ט' דמנהג קבוע מהני נגד הדין וכו' ואפשר דאין לדקדק כ"כ אם הוא מנהג קבוע יעו"ש

הראת לדעת דהגאון חת"ס המלמד זכות על המנהג קרי ליה דבר מכוער. האמנם באשר הוא מנהג קבוע מקדם קדמתה. נתרחקה קצת מן הכיעור בסיבת המנהג דקי"ל מנהג מבטל הלכה אע"פ שהוא נגד הדין. וא"כ כל הדוחק והיסורים האלה בכתף נשא במקום שנהגו כן. אבל באתריה דמה שאין מנהג ההלכה במקומה עומדת. ומאן ספין ומאן רקיע עתה לעשות מחדש תחבולה כזאת נגד הדין ויותר ויותר יהיה מכוער הדבר בדורותינו האלה לבקש תחבולות לעקור דיני הדת במרמה וערמה כזאת. והרי כתבנו שגם הפוסקים ז"ל שסמכו את מנהג פראג. לא כתבו לנו לעשות ממנו דין לכל מקום שלא נהגו. ומי יודע מנהג פראג מאימתי נוסד ואפשר בטרם הגלות אור מרן הב"י דאתכא דידיה סמכינן. ומי יודע מה ראי על ככה בזמניהם ליסדו. ואיך נקום מחדש להנהיג מנהג כזה בעיר חדשה אשר לא שערוהו אבותיהם מעולם

(ב) אמינא ולא מסתפינא. דאפי' הפוסקים ז"ל אשר כתבו לעשות סמוכין למנהג ק"ק פראג הנז"ל בזמנו. כולם יודו במודים דרבנן דבזמנינו זה אין בחכמה ותחבולה הזאת שום ממשות ואפי' כקורי עכביש. ומילתא בטעמא אמינא. דע"כ לא הוסד המנהג בעיקרו לבטל את השותפות בדיבור או בקנין ע"י נאמני הקהל וכיוצא כדי לפרסם ענין הביטול. אין הדברים אמורים אלא בזמניהם שעסקי השותפות והחברה בקרב ישראל היו נעשים ע"פ משפטי תורתינו בקנין סודר וכיוצא ושטר השותפות היו נכתבים ע"י סופרי בית דין וכיוצא. דבאופן שכל קשר השותפות נעשה בינינו ועל ידינו ועל משפטי תורתינו שה"ת. א"כ בנדון כזה אם מבטל האבל את שותפותו בקנין סודר וכיוצא. אמרינן הפה שקשר הוא הפה שהתיר והמבטל את השותפות. והיינו יכולים לסמוך על הביטול המדומה הזה בשעת הדחק. להציל הענין מאיסור מלאכה בימי האבלות ויהי מה. האמנם בזמנינו זה אין בכח השותף לבטל כלל יען כל הממשלות ידם באמצע בעניני המסחר. וכל ממשלה יש לה בית משפט הסוחרים. ולהם חקי מדינה וחקים קבועים בסדרי המסחר ומשפטיו ועניני החברה והשותפות וסעיפיה ופרטיה וכל קשר חברת השותפות מוכרח להתנהג ע"פ החקים הקבועים בתורת המסחר. וכל קשר חברת השותפות בזה"ז אינינו קיים כי אם ע"י קונטראט הנעשה ונתקיים בערכאות הממשלה. וחתימת בית מסחר השותפות צריכים להודיע לרבים מי ומי החותמים. וע"פ פרסים חתימת בית מסחר השותפות ההיא מביאים סחורות מחו"ל בהקפה מהפאבריקין שחוץ למדינתם. ובחתימתם הנז' הם נותנים כאמביילים ופ'אטוראת לכל קונה ומוכר עמהם. גם פנקסי בית המסחר מוכרח להיות מסודרי' כפי משפט הסוחרים. ושם יכתב כל היוצא והנכנס בעסק השותפות. ואם לא יעשו כזאת ענש יענשו כגנב בכל חומר הדין אם יארע הפסד במסחרם ויגרמו הפסד לבעלי חובותיהם. וכאשר כל זה גלוי וידוע לכל בקי בסדר ומשטר השותפות בזמנינו זה. אשר הממשלות עיניהם פקוחות ע"ז ביתר שאת כדי להחזיק ישוב המדינה. ולהרחק העול והחמס של פועלי האון וא"כ בזמנינו זה האם לא לשחוק וקלס יחשב הביטול אשר יבטל השותף את השותפות לששת ימים. והיאך יכול ליבטל. ומי הוציאו מן הכלל. והוא קשור ואסור בחבלי החקים של השותפות העשויים ע"פ חקי המדינה. וכיצד יבטל שותפותו. ופ'אטוראס של בית