ומצור דבש קמב

אמרה מר להאי מלתא דהא קושי' הגאון הפרישה היא דהא לעיל כתב רבינו אפי' הלוקח פירות מהגוי אחר מירוח למ"ד יש קנין חייב לעשר וכן הוא לשון הטור בהדייא וכן הלוקח אפי' מחבירו ישראל אין צריך לעשר אלא מדרבנן ואין צ"ל בלוקח מן הגוי ומיהו מדרבנן חייב לעשר אפי' למ"ד יש קנין לגוי בא"י ודוקא בלוקח אחר שמירחום הבעלים יעו"ש והוא פלא על חכמתו הרמה שלא דקדק בדברי הגאון הפרישה ובדברי הטור. גם מ"ש שמ"ש מהרשד"ם ז"ל סי' קצ"ב הרואה יראה שהוא כפסק מרן סי' של"א סעי' י"א שהגוי והיהודי שותפים בקרקע ע"כ אהמ"ר ליתא שהרואה יראה שהגאון מהרשד"ם ז"ל קאי על ערעור השואל שהובא בתשו' רבינו בצלאל סי' ב' ושם מפורש צריך שיתן החטים לזרוע דוקא ועל זה פקפק מהרשד"ם שכיון שבא"י בזמן הזה חיוב התרומה והמעשר מדבריהם יש ברירה ולא כמו שכתב השואל דאין ברירה. ועכ"ז בחלק הישראל אזיל ומודה שחייב מדבריהם וכמו שנתבאר ומהיכן פשיטא ליה להרב הפוסק נר"ו שדברי מהרשד"ם שהם שותפים בקרקע. עו"כ הרב הפוסק נר"ו שמ"ש רבינו בצלאל שקונים חטים ושעורים וכו' הוא דזורעים בשדה הפקר שאין לה בעלים והוא דין הש"ע סעי' ט"ז והגוי הזורע אין כונתו לזכות בקרקע להיות שלו כי אם דוקא לזרוע בעת החטים ולזה דקדק הגוי זורע במקום שמוצא פנוי וריקם וכו' ע"כ דב"ק. ותם אני לא אדע ובודאי הגמור הגדול שמני"ר לא עיין בתשו' רבי' בצלאל במקרה כ"א מה שהעתיק מרן החביב בכנה"ג דהמעיין שם במקורו יראה שתשו' זאת של רבי' בצלאל שבסי' ב' היא מבר פלוגתיה של הרב רבי' בצלאל ואיהו ס"ל דאפי' למ"ד יש קנין לגוי בא"י ועכ"ז פירות הממורחין מן הגוים חייבין בתו"מ מדרבנן כאשר יראה הרואה שם כל התשובה באורך וברוחב. וע"ז ערער על המנהג שנוהגים היהודי וכו' ואיך הפה יכולה לפרש שדוקא מן ההפקר הלא"ה אם הקרקע של גוי דיש קנין לגוי בא"י להפקיע אפי' מדרבנן והיא הפך דבריו כמבואר בא"ר לח"י רואי. ומה שנתסייע מהלשון אהמ"ר אינו סיוע כלל דשיגרא דלישנא בעלמא הוא שהגוים בלא"ה זורעים בשבילם וכשנותנים היהודים אח"כ בודאי במקום שימצא פנוי לזריעה. גם מ"ש בסו"ד מי שבא מחו"ל ודר בא"י יחמיר על עצמו להפריש תו"מ וכו'. גם זה אהמ"ר אינו ענין לכאן דהתם הוא לענין חלק הגוי כמו שמפורש להדייא אבל בחלק הישראל אין או"ד. סוף דבר כל דברי מני"ר בפסק הזה הם מן המתמיהין. וצור ישראל יצילנו וכו': הצב"י מעט דב"ש סימן כ"ב. הלכות אבלות שלום רב ודט"ס למע' הרב וכו' כמוה"ר מיכאל ב"ר מנוח אילה שווילי יצ"ו מו"ץ בק"ק סוג'ונא יע"א

שאלת ממני הידיד וז"ל. על מה שפסק מרן ביו"ד ס' ש"פ סעיף כ"א וז"ל שני שותפים חנונים וכו' נועלים חנותם וכו' מה הוא לשותף השני לעשות מו"מ בממון השותפות וכו'. אנכי, הרואה בהיתר ספק זה נ"ל. (א) מ"ש הרב ש"ת בס' הנ"ל באות ד' וז"ל בד"ה נועלים חנותם וכו' משם הרב חת"ס סי' שנ"ד. וסיים ואם כי אין דעתי נוחה מהמקילין מ"מ אין למחות בכח ומוטב שיהיו שוגגים וכו'. (ב) מ"ש בגליון מהרש"א בס' ובסעיף הנ"ל וז"ל. ובפראג שולחין ע"י נאמני קהלה לסלק זא"ז מהשותפות ומתפרסם דאין לו ריוח ושוב ליכא מראית עין וכו'. (ג) בתשובות שב יעקב חיו"ד ס' ס"ג כתב במקום פסידא שותף חולק לעצמו. (ד) הרב בית עובד בדרכ"ט ע"ב בסעיף כ"ב וכ"ג הביא להקת הפוסקים זה בכ"ה וזה בכ"ה וסיים ולי איש צעיר נראה עיקר למעשה כהוראת השכנה"ג להתיר אחר שלשה ימים ולא קודם וכסברת רש"ל וכו'. (ה) הגאון נימוקי הגרי"ב בס' ובסעיף הנ"ל שאלה ס"ג כתב וז"ל אם אחד מהשותפים מסלק את האבל ע"י נאמני קהלה שאינו רוצה להיות עמו שותף לעת כזו. והשיב שהמנהג עפ"ד וכו' וכן המנהג בפראג. (ו) הרב עיקרי דינים חיו"ד ס' ל"ו אות למ"ד העלה משם הרב שו"ע הנ"ל וכו' וגם הביא משם הרב נאמן שמואל שבן הגדיל הסומך על שולחן אביו שאינו נשוי. ואירע אבל לאביו יכול להפרד מאביו בימי אבלו שלא לסמוך על שלחנו ויהיה רשאי לעשות במלאכתו וכו'. (ז) הרב שדי חמד שליט"א במערכת אבילות אות ו' העלה בסו"ד וז"ל ועל מה שנוהגים למכור וכו' יכול להתיר לו אע"פ שלא עסק עדיין במו"מ. (ח) הרב יד שאול על יו"ד בס' הנ"ל הביא מעשה פראג והורה גבר להתיר. וכו'

א"כ עתה הגם כי כללא קי"ל כי הלכה כדברי המיקל וכו' כדקאמר שמואל וכו' ובפרט להקת הפו' הללו כי כל בית ישראל סומכים עליהם זיע"א כולם פה אחד עונים ואומרים מותר חוץ מהרב בית עובד שמתיר אחר שלשה ימים. יורני דעתו בזה איך לעשות. ומה גם לשלוח לי נוסח שטר מכירה כדכתב הרב שד"ח וכו' שנוהגים למכור כדכתבתי באות ז' משמו. ומתי צריך לכתוב בעת שהקרוב גוסס או בשעת אנינות וכו' על הכל יורני המורה לצדקה מה לעשות להלכה ולמעשה ושכמ"ה

תשובה. חזה הוית מ"ש בכתבו הנ"ל ומה שציין לדברי הפוסקים ז"ל. ודעתו נוטה להקל. ובטרם אודיעהו דעתי הקצרה במה שנוגע לעיקר הדין. סליחתו אדרוש כי גבובי דברים וערובי פרשיות יש בדבריו האלה. וכאשר אבארם לו

ראשונה. הן כבודו קבע שאלתו על נדון מרן ז"ל בשני חנונים שותפים. ופשטות דברי מרן ז"ל איירי בשני שותפים יושבים כאחד בחנות מסחרם ויד שניהם שוה בעסק חנות השותפות. וע"ז פסק. דבאירע אבל לאחד מהם אסור להשותף לעשות עסק השותפות בפרהסיא. כי אם בצנעא. ואיסורם שוה לכל ימי האבלות. וזה ברור בדברי מרן לכל מעיין חכם עם תלמיד. וא"כ מה ענין נדון זה לנדונו של הרב בית עובד ז"ל שהכניס דבריו באות ד' בכתבו דהתיר אחר שלשה ימים ולא קודם. דנדון הרב בית עובד הוא ענין אחר שהשותפים כל אחד יושב בחנותו לבדו. ואינם יושבים במסחרם בחנות אחת ורק הממון משותף ביניהם. ובנדו"ז היא מחלוקת מהראנ"ת והרב המבי"ט ז"ל כידוע. והרב הכנה"ג ז"ל הכריע דדוקא לאחר שלשה ימים. מותר לשותף הב' לפתוח חנותו ולא קודם. וכן דעת הרב בית עובד ז"ל. וכן המנהג פשוט במדינות אלה וכן מורים להלכה ולמעשה בכל גלילותינו להתיר אחר שלשה ימים ולא קודם. ורו"מ שי' בנדון שאלתו שקבעה ע"ד מרן נראה דבשותפים דנהיגי ששניהם יושבים בחנות אחת מיירי. ובנדון כזה מעולם לא עלתה על לבו של