ומצור דבש קמא

היינו שנותן לגוי מחצה או שליש ממה שיוציא השדה. חכירות היינו כו"כ מידות בין יוציא השדה רב או מעט שכירות היינו כו"כ מעות חייב במעשר ותרומה כאלו אין השדה של גוי. [ר"ל מדיוקא מדפסק בסורייא פטור מן התו"מ דוק מינא שבא"י חייב החוכר והשוכר והמקבל וכו'] שלישית. כתב בה' י"א פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בא"י אם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שנגמרה מלאכתן וגמרן ישראל חייבין בכל מן התורה וכו'. רביעית מוכח מלשונו בסי' זה שאפי' שכר הגוי ישראל לגמור פירותיו וגמרן לו באונס כיון דע"י ישראל נגמרו חייבין בתו"מ שהרי אין קנין לגוי להפקיע וכשמירחן הגוי בידו פטורות לא מפני שיש לו קנין אלא שגזרת הכתוב הוא דמירוח הגוי פוטר ואפי' היה הקרקע של ישראל וזה הוא לשונו שם פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בא"י אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי פטורין מכלום שנא' דגנך ולא דיגון גוי ע"כ. משמע בהדייא דדוקא גמרן הגוי בידו אבל גמרן לו ישראל חייבין יעו"ש. והנה מ"ש הרב בסעי' זה הרביעי אין כאן דעת הגאון המבי"ט בסי' קצ"ו שכתב להדייא בדעת הרמב"ם דנר' דאם לא קנאו מהגוי אפי' מירחו הגוי ע"י ישראל שקנאה ממנו אח"כ אינו חייב אפי' מדרבנן כמו מטהר יינו של נכרי שאם קנאו ממנו ישראל אח"כ יהיה פטור ולפי"ז יוכל ישראל לקנות מן הגוי היין שיוציא מהענבים שלו אעפ"י שהישראל הוא דורך הענבים ויהיה באחריות הגוי עד שיהיה יין יעו"ש. וכן הוא בתשו' מהריט"ץ סי' ז' יעו"ש באורך וברוחב. וע"ע להרב ג"ע בס' ברכ"י סי' של"א אות ג' מ"ש בשם מהר"א ן' ארחא דלא כהסכמת ס' חרדים יעו"ש. והרב מטה יוסף ח"ב בסוף הספר שכתב בסדר הפרשת תו"מ שפירות שנגמרה מלאכתן ביד ישראל אעפ"י שלא קנה אותם מהגוי רק אחר שנגמרו ונעשו כגון הדבש שעושים אותו ישראל וקונים אותו אח"כ כו"כ רוטול חייבין וכו' יעו"ש. וראה נראה שבשיטת הרב ס' חרדים אמרה בבירור ואיך שיהיה נקטינן דבשלשה עניינים מיהא דליכא פלוגתא אין קנין והיינו בזמן שנוהגין תו"מ מן התורה משא"ך בזה"ז דאינו חייב אלא מדרבנן דכשהוא מדרבנן יש קנין כמו בסוריא בזמן הבית כמפורש שם בתשו' הגאון המבי"ט ובביאורי הגאון ר' אליאו מווילנא סי' של"א סעי' כ"ז. ועכ"ז שבזמן הזה הוא מדרבנן נחתינן חד דרגא מא"י לסורייא כמו שראינו שפסק מרן בשלחנו הטהור דמיירי בזה"ז כידוע. שאין דרכו של מרן להביא הלכתא למשיחא. אם לראשונה גוי שקנה קרקע בא"י וחזר ישראל ולקחה ממנו מפריש תו"מ משא"כ בסורייא ובכוונת מרן שכתב משא"כ בסורייא הכוונה היא לענין הקונה פירות בסורייא שכתב בסעי' ט"ז אלא שקצר מרן בלשונו כמו שכתב הרב מעשה רוקח והרב יצחק ירנן יעו"ש. ועי' בביאורי הגאון שם ס"ק ח' ולהגאון פר"ח בס' מים חיים שעפי"ה דברי מרן נכונים בטוב טעם ודעת. והשנית בסעי' ח' ישראל שהיה אריס לגוי בסורייא פירותיו פטורין וכן החוכר והשוכר והמקבל וכו' דוק מינא הא בא"י חייבין. אם לשלישי בסעי' ד' אם לקחן ישראל אחר שנתלשו וגמרן ישראל חייבין בתו"מ וכו' הרי מבואר בא"ר לח"י רואי שלדעת מר"ן הקדוש ז"ל שלגבי השלשה דברים הנז' אין קנין ואפי' בזה"ז דדין א"י כדין סורייא בזמן הבית עכ"ז חייבין מדרבנן. ומאחר שכן הוא מה מקום לבית הספק באלו שנותנים חטים ושעורים לפועלים גוים שאפי' ממרחין הגוים הם בשביל ישראל ברשות ישראל וכבר כתב הרב הכ"מ בשם הראב"ד דאם קנה מהגוי שבולים לצורך מצות ומירחן גוי בשביל ישראל מחוייב בתו"מ דשלוחו של אדם כמותו ומה שהקשה מרן על זה דאין שליחות לגוי עי' להגאון פר"ח בס' מים חיים שתירץ לזה דמן התורה אין שליחות לגוי אפי' לחומרא אבל מדרבנן איכא שליחות לחומרא יעו"ש וכ"כ להרב ג"ע ז"ל בס' ברכ"י שכתב שזהו כוונת מרן בעצמו שכתב יש לגמגם והגם דיש שליחות לגוי לחומרא אבל דברי הראב"ד שכתב בפשיטות שלוחו של אדם כמותו מוכח דהוי מדינא ומן התורה וכו' וכדבריו פירש הרב יצחק ירנן פ"ק מה' תרומות יעו"ש וכ"כ להרב מחנה אפרים בה' שלוחים ה' י"א שתירץ דהראב"ד ז"ל איירי כשמירחן ע"י פועלים גוים דנהי דאין גוי נעשה שליח לישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכאלו מירחן בעה"ב דמי יעו"ש וכ"כ להרב שער המלך פ"ק דתרומות שהקשה על תירוצו זה והטלה דעיקר התירוץ הוא דהא דאמרי' אין שליחות לגוי היינו דוקא במידי דבעי שליחות כגון הפרשת תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות כגון מירוח וכו' בהא ודאי לא אמרי' אין שליחות לגוי יעו"ש. ולכל הדברות ולכל האמירות הא דמירחן הגוי בשביל ישראל אינו גריעות להפקיע וכו'. ומעתה מ"ש מרן בסעי' י"א שותפות הגוי חייבת בתו"מ ה"ה והוא הטעם אפי' שותפים בפירות. וגם למ"ש שם דתו"מ בזה"ז אלא מדבריהם היינו לחלקו של גוי. וכן הדבר מפורש במטה יוסף שם שכתב להדייא וכן אם היה שותף עם הגוי בקרקע או בפירות וכן הדבר בא בפירושא להרב מזבח אדמה סי' של"א וז"ל ישראל שקנה ענבים מהגוי קודם שהגיעו לעונת המעשרות ויש לו שותפים גויים חייב במעשרות וסדר הפרשתו כיון שהגוי לא נטל חלקו וכו' וכן הוא בתשו' לרבי' בצלאל סי' ב' שקרא תגר על המנהג שהיהודי קינה שור או שני שורים ונותן אותם לאחד מבני הכפרים והיהודי צריך שיתן החטים לזרוע ואח"כ יחלוקו היהודי והגוים הביאה לשגדלה למחצה לשליש ולרביע כפי התנאים שביניהם. והנה זאת התבואה ודאי ברשות היהודי גדלה ואע"פ שמירחה הגוי בשליחותו של ישראל ודאי חייבת יעו"ש. וכן הביא דבריו מרן החביב שם בהגהט"ו אית נ"ו ועי' למהרשד"ם סי' קצ"ב שפקפק על תשו' זאת ועכ"ז כתב בסו"ד בחלק הגוי שפיר עבדי שאינן תורמין אבל בחלק ישראל מודה אני שחייב אפי' מירחן הגוי ומה שפקפק שם מהרשד"ם דאין שליחות לגוי כבר נתבאר ודוק. קנצי למלין שחייבין ישראל להפריש מחלקם תו"מ כדין ואין פוטר

ומעתה אשובה לדברי מע' הרב הפוסק רב אחאי ורב רחומאי הרב המופלא וכבוד ה' מלא ח"ק כמהה"ר אליהו סלימאן מני הי"ו שדעתו נוטה לפטור. והנני בס"ד משיב על כל דבריו אחת לאחת. ראשונה במה שנסתייע מדברי הטור שהמקבל שדה מגוי למ"ד יש קנין לגוי פטור ופי' מרן ז"ל שאפי' חלק היהודי פטור ולדעת הטור כפי פסק מרן ז"ל וכו' ע"כ. ואהמ"ר לא ידעתי מאי ראיה היא זו דהרי ראינו שמרן ז"ל שקבלנו, הוראותיו פסק כהרמב"ם ז"ל שאין קנין לגוי בא"י. ואע"ג שהרמב"ם פסק דהמקבל שדה מגוי דיחלק לפניהם וכו' היינו דוקא בחלק הגוי דלא שייך, לפלוגי בין יש קנין לאין קנין אבל בחלק ישראל אין או"ד שחייב. ומדפסק מרן בסעי' ת' שהמקבל מהגוי בסורייא פירותיו פטורין דוק מינא דהמקבל בא"י חייב ואע"ג דבזמן הזה יש קנין כמו שנתבאר מדרבנן מיהא חייב. גם מה שנסתייע מדברי הגאון ז"ל ס"ק ח' וס"ק ז"ך כבר נתבאר לעיל שעכ"ז מדרבנן מיהא חייב. גם מ"ש הרב הפוסק וכו' לתרץ קושי' הפרישה דכאן מיירי שנגמרה ע"י גוי וכו'. אהמ"ר נר' כד ניים ושכיב