ומצור דבש קמ

לא היה ח"ו ממתנגדי המציצה במציאותה וחפץ בבטולה. כמובן מתשו' הגאון בנין ציון סי' כ"ד. ורק כי היה רצונו להחליפה בכלי מסבת הסכנה שנתחדשה וכבוד הרב ז"ל וכסאו נקי! (ב) זכיתי שראיתי מפסוק וימץ את טל וכו' שהבאתי לראיה שהמציצה אינה מוכרחת להיות מובנה ע"י המשיכה והיניקה להציל בזה כבוד הרב הגאון חת"ס ז"ל מקושיות הרהג"א בנין ציון עליו הביאוה הרב ותלמידו. והגאון חת"ס הציל כבודו בידו. ולו היתה תשובה זאת ביד הרהג"א בנין ציון ז"ל לא כתב עליו מ"ש. (ג) שהגאון חת"ס ז"ל בכחו הגדול הוסיף בכחא דהיתרא להחליף מציצת הפה בכלי תוספת עצומה. שכתב שאפילו לו היה מפורש במשנה וגמרא כי המציצה היא בפה. אנחנו רשאים להחליפה בכלי כיון שאינה כי אם משום סכנה יעו"ש. ואקוה כי בזה תתום המלחמה הזאת. ויגילו הנוצחים וישמחו המנוצחים. כי שניהם לשם שמים הם מתכונים. והשומר אמת ישמרם וינצרם וינטרם לעד. ועיניהם ועינינו תחזינה ירושלים בנויה לשמחת לב כל אוהביה. וינקו משוד תנחומיה וימוצו מזיו כבודיה אמן. ושבתי בשלום: הנ"ל. הלכות תרומות ומעשרות סימן כ'

ארי נעשה שואל במה שנתנו יהודים חטים ושעורים לגוים לזרוע בשדות של גוים שיש להם בעלים אם חייבים בתו"מ או לא ולפקד"נ שהוא פטור שכן כתב הטור בסוף סי' של"א המקבל שדה מגוי למ"ד יש קנין לגוי פטור מתו"מ ופי' מרן ז"ל שאפי' חלק היהודי פטור יעו"ש ועיי' בפרישה מה שתמה על מרן ז"ל דמא שנא מיהודי שקנה פירות מגוי קודם שנגמרה שחייב ועי"ש מה שנדחק ולפקד"ן דכאן מיירי שנגמרה ע"י גוי מה שאין כן הקינה פירות מגוי שממרח ישראל ונגמרת ע"י ישראל ומ"מ לדעת הטור כפי פי' מרן ז"ל למ"ד יש לגוי קנין בא"י חלקו של יהודי פטורין מתו"מ ועי' שיורי כנה"ג הגה"ט סי' של"א אות ע' דדעת מרן ז"ל בזמן שהיא ביד הגוי יש קנין לגוי וע"ש. ועדיפא מינא כתב הגר"א ז"ל ס"ק ח' וס"ק ז"ך שלדעת מרן ז"ל שכתב בסי"א הנ"ל שבזמן הזה וכו' הוא דיש קנין בכל אופן יעו"ש ועי' שלחן גביה ס"ק מ"ב מה שתמה על מרן ז"ל ולפי דברי הגר"א ז"ל א"כ בחכמה מרן ז"ל השמיט דין זה המקבל שדה מגוי בא"י שכיון שדינה כמו סוריא וכתב דין סוריא ולפי זה אפי' הממשכן קרקע מהגוי בזמן הזה אם. הדגון ע"י גוי פטור מתו"מ וכנז' בתוספתא הביאה שלחן גבוה ס"ס ל"ד בדין סוריא ועכשיו א"י כדין סוריא שפטור ואתיא זכירה זכרה שהרב ריח שדה דבר בזה וצריך לראות דבריו ואין הזמן מספיק ומה שכתב מוהרשד"ם ז"ל סי' קצ"ב הרואה יראה שהוא ממש כפסק מרן ז"ל סי' של"א סי"א שהגוי והיהודי שותפים בקרקע ומש"כ רבינו בצלאל ז"ל סי' ב' והביאו שיורי כנה"ג יו"ד סי' של"א הגה"ט אות נ"ו שהקונים שעורים וחטים ונותנים לגוי לזרוע שאפי' חלק הגוי חייב הוא דזורעים בשדה הפקר שאין לה בעלים והיא של ישראל עקרא ולא קנאה גוי מעולם כדי להפקיע קדושת הארץ והוא דין הש"ע סעיף ט"ז והגוי הזורע אין כונתו לזכות בקרקע להיות שלו כ"א דוקא לזרוע בעת החטים וכיון שהחטים הם של יהודי א"כ הקרקע היא עושה ליהודי ולא נשתעבדא כ"א לחטים הנזרעים בה שהם של יהודי וכאילו היא של יהודי והגוי שליחות דיהודי הוא עושה ולזה האריך ודקדק והגוי זורע במקום שמוצא פנוי וריקם דמה לו להאריך כל כך יאמר והגוי זורעם וכי ס"ד שזורעם על זרע אחד אלא ודאי שר"ל במקום שאין לו בעלים ובזה אתי שפיר דלא תקשה לרבינו בצלאל ז"ל שאם החיוב משום שותפות למה לא הזכיר דין השותפות וגם החיוב של השותפות הוא בשביל חלק היהודי ואין ברירה שהוא מכח ספקא של יהודי והיאך כותב חיוב סתם בחלק הגוי אלא ודאי כמ"ש ובודאי בנדון זה לא נמצא חולק ולכן הכנה"ג אע"ג שזכר להרשד"ם ז"ל בסי' הזה באות שאחריו הביא דבריו בלא חולק ומ"מ לפקד"ן מי שבא מחו"ל ודר בא"י יחמיר על עצמו להפריש תו"מ וכנז' בשערי צדק פ"א סי' ט"ו זהו הנלע"ד ואם יראוני דבר סת"ר מודים דרבנן היינו שבחייהו ועלי לקבל האמת כה דברי מן הדעת עני: אליהו סלימאן מני הי"ו סימן כ"א. בן יכבד אב פסד"ז מעט"ר מרן אבא זצוק"ל

נדרשתי לחוות דעתי הקלושה בענין היהודים שנותנים חטים ושעורים לגוים לזרוע בשדות שלהם ואח"כ מחלקים היהודים והגוים החטים והשעורים כפי התנאים שביניהם מה יהיה דינם בדין תרומות ומעשרות

תשובה הנה ידוע דעיקר דין זה דאם יש קנין לגוי בא"י והמסתעף ממנו סובל אריכות ועיון רב בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. ואנכי הדל באלפי בהיותי עמוס התלאות מטרדותי המשונות מכל בשר ורוח לא יתנוני השב רוחי ולזה אשיב בקצרה דבר הנוגע למיצוי הדין בקיצור נמרץ. וזה אחלי וה' יעזור לי אמן. הנה פסק הרמב"ם פ"א מה' תרומות ה' יו"ד גוי שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תו"מ ומביא בכורים והכל מן התורה כאלו לא נמכרה לגוי מעולם ויש קנין לגוי בסורייא להפקיע וכו' וכתב מרן הכ"מ אע"ג דבכמה משניות משמע דיש קנין לגוי לא קי"ל כוותייהו. אי נמי התם בשלא חזר ולקחה דרבינו מיירי בשחזר ולקחה ממנו ישראל וכן לענין הקונה ממנו פירות ומירחן ישראל וכו' יעו"ש ועי' להגאון פר"ח בס' מים חיים שתמה על מרן דאדרבא פשט המשניות מוכח דאין קנין לגוי. וכ"כ להרב יצחק ירנן. וע"ע בס' צרור החיים שהעתיק דברי הגאון הפר"ח ומה שהקשה עליו בס' מעשה רוקח הנהמ"ח ז"ל ובס' צרור החיים העתיק דברי הפר"ח כאלו הם מפי עצמו ולא ידעתי למה יעו"ש גם אנכי לא ידעתי כוונתו ז"ל. דתחלת דברי פירו' של הרב צרור החיים כתוב בפירוש מצאתי כתוב להפר"ח ז"ל יעו"ש. והרב הק' בעל ס' חרדים דמ"ז כתב בשם מרן הכ"מ דלארבעה עניינים דאמר אין קנין לגוי בא"י להפקיעה א' הא דאמרן גוי שקנה קרקע בא"י וכו'. שנית בה' י"ז כתב דגם בעודה ביד גוי אם מסרה לישראל באריסות או בחכירות או בשכירות או בקבלנות.