ומצור דבש קלט

מצודתי אותו אשמור לדבר. עכ"פ המובן מהמאמרים המקוטעים שהוא נלחם להחזקת המציצה במציאותה. אכן להיותה נעשית בכלי פועל פעולת הפה איננו מתנגד כמ"ש בגליון י"א מהקובץ וזו היא דרך הישרה שאותה אנחנו מבקשים)

באופן שמכל האמור ומדובר. אינני מוצא שום טעם ודבר מכריח בסברת התוקעים עצמם שלא לשנות המציצה בכל בשום אופן עם שפעולתו כפעולת הפה. ומסבת התנגדותם בלתי שום סברה ישרה. או מניעה מצד הדין. הלא תוכל ח"ו לצמוח רעה ממנה. כי לסבת שעמומי האמונה רופפו בעוה"ר. מה נוכל עשות אם יתאספו עלינו הרופאים שאינם ב"ב. או ב"ב אשר רק בשם ישראל יכונו. ויביאו עצות מרחוק שהמציצה בכללה היא דבר מזיק לבריאות התינוק וכו' ובאמצעות איזה ממשלה שהם שם. יבטלו המציצה בכללה. לא בפה ולא בזולתו. ואז בע"כ נעבור על דברי רז"ל מיסדי המציצה. ומה כחנו לעשות אז. וכאשר קרה לאחב"י במדינת שווייץ שבטלו להם שחיטת הבהמות ע"פ דתנו הקדושה. ובאו בטענתם מצד צער ב"ח ורחמו על הבהמות ולא רחמו על האדם. למנוע מהם אכילת בשר כשר עפ"י דתם ויגיע להם הבשר ממדינה אחרת ביגיעת בשר ועמל רוח. הגם כי טענתם הבל ושקר ודבר כזב כי אין מיתה קלה ויפה יותר מהשחיטה כידוע. וכאשר הוכיח במישור גבור מלחמתה דר' יצחק דעמבא שי'. ובכ"ז הם שרוים בצער אחב"י שבמדינה הנ"ל ומה יכולנו עשות. הן אין מלך בישראל אשר יריב ריבנו. ובפרט אם מהרסינו ומחריבנו מקרבנו יצאו. והוא אשר אמרתי שבדבר אשר אין בו מניעה מצד התורה ודיניה אין לנו להתעקש ולתקוע עצמנו יותר מדאי ועלינו ללכת לרוח הזמן למען דעת כי תורתנו הקדושה דרכיה דרכי נועם וכל מעגליה אורחות חיים ובזה נגדיל תפארת קדושתה בעיני הכל

ועוד רגע אדברה לאלה אשר יתנגדו למציצה בכלי. כי לדעתם שאין מצוה אלא בפה לבד ולא בזולתו. יודיפונו בטובתם מה לעשות במילת הגרים הבאים לחסות תחת כנפי השכינה. ערלי בשר בני ארבעים או חמישים שנה האיך נתנהג במילתם. הלא התורה חיבתנו למול ולפרוע מילתם בברכה וכוס וכו' כמילת הישראלים ממש האם יחיבונו גם באלה למצוץ בפה ולשטות יחשב אם יאמרו הן ונעדרי ידיעה ונסיון יאמרו כן. כי מלבד שדבר מאוס וגועל נפש להכניס אבר כזה בפי המוהל. עוד בה כי כמעט אין תועלת במציצת אבר מגודל כזה כי על הרוב מקום החתך במילת הגרים הגדולים ישמט אחר החתוך באיזמל וישוב מקום הנחתך למעלה מהעטרה ברוחב אצבע רחבה או יותר. ולפעמים באמצע הגיד כי בשר המילה מושכין אותו לצד המוהל ומותחין אותו כדי להקל עשית החתוך ואין כח המשיכה בפה מגעת עד אותו המקום של החתך להיות הגיד ארוך יותר מחלל הפה. ומוכרחים אנחנו למצוץ ע"י ספוג לבד ואין העבודה פסולה. וא"כ הלא גם הם יורו כי כל עיקר המציצה היא משום רפואה ולהציל מסכנה ובגדול שאין בו סכנה ורק לרפואתו שלא יצבה הגיד. לא יקפידו עלינו אם נשיג הפעולה באיזה אמצעי אחר. ובפרט כי יש גם צד סכנה למצוץ לגרים גדולים וזכורני שבימי נעורי בתחלת גשתי לעבודה זו מלתי גר אחד גדול בשנים בעוקו"ת ירושת"ו. ומצצתי את הגיד והיה לי מזה גועל נפש כמה זמן אח"כ. והרופאים מאחב"י העומדים שם מנעוני מלמצוץ בפה לגרים כאלה ורק ע"י ספוג ודמיתי כי חסו עלי מסבת המאוס אכן אחר כך כאשר נתפתח שכלי יותר ועמדתי על דעתי עם ההרגל והנסיון. ידעתי כי גם צד סכנה יש בדבר. כי חוץ מחשש סכנת הזיפילים וכיוצא שאין כל אדם בקי באותות המחלות ההם. עוד בה ראיתי בגרים שלפעמים תהיה הערלה שלהם סגורה מכל צדדיה וסתומה ואין בערלה רק נקב ההשתנה וכו' ובהפתח הגיד ע"י החתך ימצא תחת היקף העטרה מסביבה למעלה מיץ ירוק ונבאש. פעמים יבש פעמים לח ונקרא בפי הרופאים חלב הערלה. וריחו רע מאד והרופאים יאמרו שהוא מזיק כרעל למוצץ אותו ומאז לא אמצוץ לגרים בפה בשום אופן. ותלי"ת אחר ימים מספר נתרפאו וטבלו ונכנסו לקהל ה'

קנצי למלין. הנה נא הארכתי להוכיח כי מדברי תורתנו ורבותינו לא מצינו שום יסוד מכריח שתהיה המציצה בפה לבד ועתה שנתחדש סכנה לנמצץ או למוצץ כנ"ל. חיובא רמיא עלינו מצד התורה להסיר כל דבר מכשול המזיק לשמירת הנפש וכמש"ל וזה האות הראשון. וגם שאר חלקי המצוה שהם המילה והפריעה לא נמצא להם בתורתנו שום פעולה מיוחדת רק בכל אופן שנשיג מטרתם טוב הוא. ולמה תהיה המציצה שאינה מחלקי המצוה טובה מהם. וזה האות השני, וגם בדברי הפוסקים ז"ל המתנגדים למציצה שלא בפה. היינו מסבת שסוברים שמונח שם מציצה יורה רק על משיכה ויניקה. לא ע"י ספוג שהוא דוחק לבד. וכאשר נשיג כלי הפועל פעולת המשיכה והיניקה במציצה כפה הטבעי. לית דינא ולית דיינא דשרי בלתי ספק. וזה האות האחרון. ובימים האלה הגיעה לידי מכונת המציצה שהמציא כבודו שהיא מוצצת במשיכה ויניקה. ובחנתיה ונסיתיה ומצאתיה טובה ויפה מאד. כי מוצצת בכח רב וברגעים אחדים (זעקונדע) היא מוצצת דם רב יותר מכח הפה. ותשואות חן חן אשלמה על פעולתו הטובה אשר תנחילהו שם טוב לנצח. ברית עולם יהי ה' אתו. ובטח. כי האיש אשר ינסה פעולתה יודהו כמוני ויאמר לו אישר. והנה ברך לקחתי לשמו הטוב. ולך בכחך זה והושעת את ילדי עמך ישראל מכל צער ונזק. וכן יהיה ה' עזרו ומגנו עדי עד. הלכ"ד איש צעיר הכו"ח פה ק"ק ברוך עמי מצרים יע"א בש"א לטבת התר"ס בא סי' כתר לי זעיר והחוך לפ"ק. והיה זה שלום: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט משרת בקודש בק"ק מצרים ואגפיה יע"א. סימן י"ט

בין חתימה למסירת כתבי זה להבי דואר. הגיע לידי נימ. י"ב מהמאסף שנה ד'. ושם ראיתי דברי פי חכם חן הרה"ג וכו' כקש"ת כמוהר"ר אריה ליב מנדילזאן שיחל"א אשר הדפיס השאלה של הרה"ג כמוהר"ר אלעזר הורוויץ ז"ל לרבו הרב הגאון המפורסם החת"ס ז"ל ותשובת הגאון עליה בענין המציצה בכלי. והנני דורש בשלום הרב הנ"ל שי' באהבה רבה וחבה יתירה. הגם כי לא נתכבדתי להכירו עד הנה ומדבריו נראה כי הרב הנ"ל שי' כבר חשף זרוע תפארתו בענין המציצה בכתבים קודמים לזה ואינם בידי ולבי ירחש לו רב תודות על הדפסת ב' המכתבים הנ"ל בלשונם ובזמנם אשר הנאוני מאד ולמדתי מהם במה דברים. (א) כי הרה"ג כמהור"ר אלעזר הורוויץ ז"ל