ומצור דבש קכח

וכללותם נחלקים לשלש דעות. (הא') רצונה בבטול המציצה כל עיקר. וזאת עצת איזה רופאים אשר אמרו שעתה אין צורך בה כל עיקר. נהפוך הוא שיש בה סכנה לתינוק. מסיבת תחלואי המוצץ. וע"כ יחפצו לעקרה משרש. ואפס המץ. (הב') המחזיקים בה עד קצה האחרון בלתי שום שינוי מטעם הסכנה. ויש שטעמם משום מצוה. ויש משום מנהג אבותינו. ובכללם לא ישנו ממנה גם כקוצה של יוד. (הג') היא הדעה הממוצעת. אשר לא תחפוץ בביטול המציצה מטעם הסכנה האמורה בדברי רז"ל. האמנם חוששים גם לסכנה המחודשת ע"פ עדיות הרופאים. מסבת חולה בפה המוצץ. וע"כ רצונם שלא תהיה המציצה בפה רק בכלי פועל פעולת המציצה ושלזה המציא כבודו שי' מכונת מציצה. פועלת פעולת המציצה בפה ממש. וע"כ שאל כבודו מאתי להגיל לו דעתי גם אני. וכבודו שי' האריך בדבר ככתוב בהקובץ. אכן זאת היא תמצית שאלתו: וזאת תשובתי. אדון נכבד

! השאלה הזאת אשר כבודו מציע לפני לדון עליה לא חדשה היא. וקמחא טחינא היא. כי כבר דבר זה נפתח בין גאוני ישראל בדור שלפנינו. כמו שהביא נדו"ז הגאון בנין ציון בתשו' סי' כ"ג וכ"ד. ומטו בה משם הרב הגאון המפורסם חתם סופר זצוק"ל. וגם בין חכמי דורנו שיחיו. כבר נשאו ונתנו בו. וכאשר הזכיר גם כבודו שי' ששקו"ט חכמי הדור בהמאסף היו"ל בעיקו"ת ירושלים ת"ו. ואחר שכן מה יתן ומה יוסיף חוות דעתי. האם רק לאפושי גברא קא בעי? ואולם בכל זאת לא מלאני לבי להשיב פניו ריקם. כי עלינו חובה לעזור על ידו באשר כבודו שי' טורח בדבר העומד ברום קדושת האומה. וברית יהדותה. והנני נדרש לשאלתו. להורות לו דעתי הקטנה כפי מה שהורוני מן השמים. מאד הייתי חפץ לראות את כל השקו"ט הנדפסת ב"המאסף" הנ"ל. אכן אין לי ענין שלם ממנו כי רק איזה נומ' מקוטעים יש לי משנה ג' וד' ורוב כל החוברות המדברים בענין זה חסרים לי. ומסבה זאת כמעט גמרתי בדעתי לסגת אחור. ופן יהיו בכלל דבריהם דברי. וחזרתי מדעתי זאת. יען כי אין אני בא לסתור את דברי זולתי אם יתנגדו לסברתי. ואין אני אומר קבלו דעתי ח"ו. ורק מה שתעלה מצודת עיוני כפי מה שיחנני הש'. אותו אשמור לדבר. וכפי מה שאדע מהנסיון כי תלי"ת מוהל אנכי מנעורי. ובקי היטב במלאכה זו. והנני להשיב על כל אחת מהדעות הנז"ל. לשלשת מחלוקותיהם. ועלימו תטוף מלתי. וה' יהיה עזרי וישועתי: (א) בענין בטול המציצה

הסברה הזאת היא דעת איזה רופאים חדשים מקרוב. ואחריהם החזיקו גם מתופשי התורה באמרם כי אין בה צורך עתה בזה"ז. כי אין בה סכנה וכיוצא. ולדעתי הדבר ברור כי הרופאים האלה. לא ירדו לדעת רז"ל שיסדוה. ולא ידעו טעם המציצה ותועליותיה. כי לו הבינו דעת רז"ל ודבריהם על אמתותם. כי עתה יבושו לומר שאין בה צורך בזה"ז. וחכמת הרפואה אשר בשמה יתאמרו. היא עצמה תכחישם ותטפח על פניהם כאשר אבאר בעהי"ת. הנה רז"ל, אמרו בשבת (ד' קל"ז:) אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ומעבירינן ליה. ורש"י שם במשנה ד"ה ומוצצין. כתב וז"ל. ומוצצין את הדם ואע"ג דהיא עשית חבורה. שאין הדם ניתק מחבורו אלא ע"י המציצה. עכ"ל. [וי"ג ע"י חבורה] והמובן כי תועלת המציצה הוא למשוך הדם ולעוררו שיצא ממקומות הרחוקים שלא יזיק אח"כ לתינוק. ומי לנו גדול בתורה וברפואה כרבינו הרמב"ם ז"ל. והוא ז"ל פסק בהל' מילה פ"ב דין ב' וז"ל. ואח"כ מוצץ את המילה על שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה. וכן פסק מרן ביו"ד סי' רס"ד יעו"ש. באופן כי טעם חיוב המציצה הוא למשוך הדם ממקוריו שהוא נחבא בהם. להוציאו החוצה. וב' תועליות נשיג מזה. האחת שע"י המציצה ימנע ההתלהבות והדלקת ממחץ המכה ע"י חום הדם שיצא אח"כ. ושנית שע"י המציצה נשיג תועלת אחריה שלא יזוב עוד דם התינוק כי בחוזק המציצה והמשיכה יסגרו גידי הדם ולא יזובו עוד. אלה הם ב' פעולות המציצה. הידועים לכל מוהל מומחה ובקי במלאכתו

ועתה נשאלה נא את פי הרופאים המתחכמים האלה. האומרים לבטל המציצה כי אין בה צורך. האם המה ברפואתם היום אינם מורים כן. או האם יכחישו זאת שבכל אבר מאיברי האדם אם יחתך. האם אין מציצת מקום החתך מונעת התלהבות ודלקת המכה ומקום הפצע הנקרא בלשונם "אינפלאמאסיון". ואם הפעולה הזאת רפואה היא לכל מקום חתך באיברי הגוף. יורונו נא אותנו בחסדם מה נשתנה אבר זה שפעולת המציצה תזיק לו תחת להועיל? הלא בצדק ישאל. וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ואם הרופאים מורים כן עד היום למעשה. כיצד יגזרו שבזמן הזה אין צורך למציצה כי שונו הזמנים? אין זאת רק כי חשבו שמטרת המציצה היא לאיזה מין רפואה אחרת. וע"כ דנו דינה לחובה כי בחכמת הרפואה היום יכלו למצא רפואה יותר טובה מאותה רפואה שפועלת המציצה לפי דעתם. או כי חשבו להפך שפעולתה לעצור הדם. וכמו שהוכיח טעותם הגאון בנין ציון בסי' כ"ז יעו"ש. ובאשר כי המציצה לדעת רז"ל היא משום סכנה. והטעם הזה עומד במקומו עד היום הזה. יאבדו דעות אלפי רופאים נגד דעת רז"ל. וחלילה לנו להטות אזן לדבריהם לבטל מציאות המציצה כל עיקר. כל שהם לא הבינו דעת מיסדיה. שהרי הם עושים כן גם היום. וכיצד יתנגדו לדעת עצמם

ואתה תחזה כי מתנגדי המציצה עצמם הם נשמטים מזוית זו לזוית אחרת. כי לא מצאו יסוד חזק לבנות עליו מגדל התנגדותם. והנני לבאר טעמם וסתירת ראיותיהם. אחת לאחת. בעהי"ת

א) באים בטענת בטולה. מחשש סכנת התינוק מהמציצה מסיבת המוהל. המוצץ המנוגע באיזה מחלה מתדבקת. וידביק מחלתו לתינוק הנמצץ. הנה בזה סבבו פני הדבר למול אחר. כי גם לפי טענתם הסכנה היא מחודשת מסבה חצונית ואין בכחם להכחיש תועלת המציצה ביחס עצמה רק כי חששו לסכנת התינוק מצד המוצץ. לא שכחדו תועלת המציצה לנמצץ. ואי הכי תמה נתמה עליהם כי מה ענין זה לבטול המציצה כל עיקר. ומדוע העלימו עין מסכנת העדר המציצה שהיא סכנה ברורה. וחששו לסכנה מסופקת שאין כל המוהלים מנוגעים ח"ו. ומדוע העדיפו כח האחרונה מן הראשונה. ואין אנחנו מתנגדים לחששת הסכנה שנתחדשה אצלם מסבה המוצץ. עד אשר לא נשים אליה לב חלילה כי סוף סוף סכנה היא. ולא יהיה שהיא רק ספק סכנה. עלינו לשום לב להרחיקה כאשר נוכל. ויש תיקון גם לזה כאשר נבאר בע"ה בסעיף הג'. אכן לא הדרך לדחות סכנה אחת מפני