ומצור דבש קכז

ונחזי פירוש מני"ר בדברי הפרישה. וכתב מני"ר שהוא פשוט בדבריו. דכוונתו שלא ימולו אותו אפי' בחול משום החזקת תר"ע. וכיון דאדחי ידחה. ויניחוהו עד שיגדל ויאמר גיירוני. ועל יסוד פירושו זה בדברי הפרישה תקע יסודות לדין הזה לומר דאפי' בחול לא מהלינן ליה. ואתו הס"ר כי פירושו זה לא יתכן בדברי הפרישה אפי' על צד הדחק. חדא דלמה תפס הפרישה דאינו נימול בח' הו"ל דאינו נימול לעולם משום דאיכא חזקה תר"ע. והכי הו"ל להקשות בכח על רבינו הטור. כיון שהוא פוסק הו"ל לבאר דבריו ולומר דאפי' בחול אינו נימול כלל. כיון דאיכא חששא דתר"ע

עו"ק דאם כן כוונת הפרישה. מה לו להפרישה לומר. ולא הוה יליד בית. ומאי שיאטיה דיליד בית הכא. ומי הביאו לכאן הלא זה אביו ולא רבו כדקשה מני"ר והלא כל טעמו הוא משום החזקת תר"ע. דולדה כמוה. ומה ענין יליד בית הכא

עו"ק דהעיקר חסר מן הספר. דאנה הוזכר בדברי הפרישה שם תר"ע כדי להעמיס פירוש זה בדבריו

ועו"ק דא"כ לא תירץ הפרישה כלום בתירוצו דאיידי דקאי בדיני שבת כ"כ. וזה לא יגרה מזור דהו"ל לרבינו הטור ללמדנו דינא דאינו נימול אפי' בחול. וכיצד נלמוד דין זה ממה שפסק גבי שבת דאין מלין אותו. הא איכא למטעי דבחול מיהא מלין

ועו"ק דהך דינא עד שיגדל ויאמר גיירוני לא ס"ל לרבנו הטור. שכן פסק בס' רס"ט שאם יש לו אב מגיירין אותו. ובאין לו אב ובא מעצמו מגיירין אותו ע"ד ב"ד. וא"כ היאך יחלוק הפרישה ע"ד רבינו הטור. והפרישה עצמו אין דברי המרדכי בבא מעצמו דלא יהיה בע"כ אכן לחלוקת שמביאו אביו אין צריך לומר גיירוני. והם הם דברי המרדכי וראבי"ה שכתבתי בכתב הקודם. ועוד יש לעמוד בד"ק בפירושו הזה אכן מיראת האריכות ללא צורך קצרתי וד"ב

עוד כתב מני"ר ואל תשיבני ממ"ש ראבי"ה וכו' דהכא נמי אין לו אב מיקרי. והטריח קולמוסו להביא ראיה מדברי הרמב"ם דולדה כמוה. ומסוגייא דפ' החולץ (כאלו לא ידענו זה עד הנה. ובכתבי הראשון כבר רמזתי המקורות ביו"ד ואה"ע וח"מ שולד מן הגויה אינו נקרא בנו) ודב"ק אלו נפלאו ממני. חדא דמני"ר חדית לן דבנו הנולד מן הגוייה איני בנו גם לענין זה שלא יוכל לגיירו. ואינו רשאי לגיירו עד שיגדל ויאמר גיירוני. וחידש לן דבר זה בלי ראיה. והלא דין גדול הוא זה ועליו להביא ראיה דאינו רשאי לגיירו ולא להסתפק במאמר דולדה כמוה. לחוד דאין ראיה מזה. ובשגם נודה למני"ר בחילוקו זה ונאמר דכיון דהוא מתייחס אחר אמו אינו בנו. אכן אחת אשאלהו. מדוע לא מצא לו מני"ר שום תקנה עד שיגדל. בנדו"ד שאנחנו דנין עליו. האם גם אמו מתה. או אינה נקראת אמו? ואפי' לשיטת מני"ר. דל מהכא האב כמאן דליתיה. הלא נחשוב שאמו מביאתו דמסתמא האב הזה הנשוי עם הגוייה. כשהוא מוסר את בנו למילה כדי להכניסו לדת. גם אמו יודעת וסברה וקבלה וא"כ הרי אמו מביאתו. ודינא יתיב הלכתא רווחת שאם אין לו אב ומביאתו אמו מגיירין אותו ע"ד ב"ד. כמ"ש מרן ס' רס"ט יעו"ש. והכא בנדו"ד שבאה עליו השאלה יש לו אב ואם. ודל מהכא האב הרי האם. ולמה לא מצא לו מני"ר תקנה כי אם כשיגדל ויאמר גיירוני. מה שאין כן דעת רבותינו הפוס' ז"ל

אלא שהפלא הגדול אשר הציקתני רוח בטני ממנו הוא. כי לא זכיתי להבין דעת מני"ר שי' בדין זה. דמי הכריע מעכ"ת לכל אלו הפלפולים והדוחקים אחר שמר"ן ז"ל דאתכה דידיה סמכינן. קרי בחיל דאין מלין אותו בשבת. הא בחול מלין. וכאשר כתב מני"ר בכתבו הראשון. ומה לנו להסתבך בראיות וחילוקים ללא צורך. והיגיעה אך למותר. ולו יהיה שהפרישה סובר דאין מלין אותו אפי' בחול כפירוש מני"ר. עם שזה אינו אמת לע"ד הקצרה. האם בעבור דקדוק קטן שדקדק הרב הפרישה בדברי רבינו הטור. בדרך שלילה. נשוי ליה חולק על הטור. ומכ"ז נסתור דברי רבינו הטור ובעה"ט ומרן בשלחנו הטהור אשר מימיהם אנחנו שותים. האם אנחנו נוכל לדון על דבריהם ח"ו. ואחר דדעת מר"ן מפורש דבחול מלינן ליה מה לנו לעשות המצאת ספקות ללא צורך. אתמהא

עוד כתב מעכ"ת שי' דל"ד נדו"ד לגוי גמור וכו' שהכא לא לש"ש נתכוונה רק להפצרת האיש השוכב אצלה וכיוצא. אנן סהדי שלא לש"ש וכו' הנה כל זאת היגיעה הגדולה והטרחה העצומה. הושיטה רבינו הטור בקנה. שזה לשונו ישראל שנשא גוייה. לא כמ"ש מרן שנולד לו מן הגוייה. כמשמע במקרה זנות. רק בנישואין והוא שוכב עמה להיות אצלה ומצוי אתה. אין מלין אותו בשבת דולדה כמוה. דמשמע הא בחול מלין ואין לנו לחקור נסתרות אם לש"ש או לא. ואפי' גבי גר גדול דשואלין אותו על מה באת להתגייר. ושואלין ודורשין סיבת גירותו. שתהיה לש"ש. עכ"ז אם אח"ך נודע שבא לשם איזה דבר אפ"ה כיון שטבל ומל הר"ז גר גמור. ומכ"ש לגבי אבותיו אם לש"ש או לשם דבר אחר. אין אנחנו מחוייבים לחקור זאת

ומינה גם מה שסיים מני"ר בד"ק. וכיון שהיא מחלוקת אי מהלינן בודאי שיש להקל בברכות דס"ב להקל. אתו הס"ר כי אין כאן חולק ולא מחלוקת. ובכל הך שקו"ט דמני"ר יצ"ו אשר כתב בראשונה ובשניה. לא הראנו מני"ר שום פוסק דחולק על מר"ן בדין זה וס"ל דהנולד מן הגוייה אין מלין אותו אפי' בחול זולת פירושו דמני"ר בדברי הפרישה ועי"ז משוי ליה חולק. וכבר השבתי ע"ז כל הצורך וכדכתיבנא

על כן נלע"ד הקטנה. ברור אחר דמר"ן ז"ל ס"ל דמלין אותו בחול ולא נמצא שום חולק עליו בדין זה. הכי נקיטינן ומלין אותו בחול בפשיטות ומברכים עליו ברכת הגרים בשו"מ בשופי. כדכתיבנא. דהרי אין כאן מחלוקת לומר ספק ברכות ודו"ק. ואתו הס"ר כי נטו אשורי מדרכו דרך הקדש בדין זה. כי האמת אהובה יותר. ובכל זאת איניני תוקע עצמי ח"ו בהלכה. ואם יראני בראיות ברורות שהדין להפך אשוב מדעתי. כי תורה היא וללמוד אני צריך ואודהו בתח"ח כדמ"ל. כ"ד ידידו דבק מא"ח: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סימן ט"ז

ב"ה שלום רב וכל טוב סלה. לראש מעלת ידידינו הרבני המופלג. חכם לבב וכו' כמוה"ר אלכסנדר טערטיס יצ"ו מוהל הראשי בלונדון יצ"ו אתה ה' תשמרהו

כתבו הטהור קבלתי בצירוף הגליונות ממכה"ע "היהודי" אשר בו ישאלני לחוות דעתי בענין מציצת המילה. אשר מלחמתה נפוצה עתה בשדה החכמה בקרב חכמי ישראל. מהם מתנגדיה. ומהם מחזיקיה.