ומצור דבש קכד

ואם נחוש חששה אחרת. פן כשיגדל הילד יתחרט על גירותו. כמ"ש מרן ס' רס"ח ס"ח. דאפי' אם גיירו אביו או ב"ד יכול למחות כשיגדיל. ומחששה זאת לא נברך על מילתו. הנה על נדון כזה היא תשובת הגאון חת"ס ז"ל יו"ד ס' רנ"ג שצין רומעכ"ת שי' ועכ"ז העלה דאין לחשוש כלל. והגם שנדונו הוא בשאמו מביאתו להתגייר. ומצא מקום הגאון ז"ל לחלק דבאמו לא מצינו שיכול למחות. אכן כשמביאו אביו להתגייר הלכתא רווחת דיכול למחות. עכ"ז אמינא דלענ"ד. הכא בנדו"ד שאין האב מתגייר רק הוא יהודי גמור מבטן ומלידה. והוא הוא המכניסו לדת להיות כמוהו. אינו יכול למחות כשיגדיל. דהא עדיפה מנדון שנתגיירו קרוביו עמו שכתב הגאון חת"ס ז"ל משם גדולי הפוס' ז"ל דאינו יכול למחות כשיגדיל. והחילוק מבורר (ויש לי בזה אריכות דברים ואין זה מקומו) אכן באיזה אופן שיהיה אין מזה חשש לדין הברכות כלל דהשתא מיהא בקטנותו לא מצי מחי. ואם יגדיל מי יאמר דמחי. ואפי' גבי גר גדול לא חששנו בעת המילה פן אח"כ יחזור לסורו הרע. ותהיה הברכה בטילה למפרע. הגם שיש חילוק בניהם דבקטן אם מיחה הוי גוי מעיקרו. ובגדול אם חזר לסורו הוי ישראל מומר. עכ"ז בענין ברכת המילה. נ"ל לברך באשר הוא שם שהאב עתה מכניסי לשם גירות גמורה. ודי בזה

ועוד אני אומר שבדורות הללו אין מקום לחששה זאת כלל. יען עפ"י חקי הממשלות יר"ה בזה"ז כי הבן ברשות האב עד היות לבן כ"א שנים. והאב יכול לכפות לבנו שיהיה באמונת אבותיו עד זמן חפשיותו שהוא כ"א שנים. וא"כ פלטינן מכל חשש דהא קי"ל לדינא שאם הגדיל ונהג שעה אחת ביהדות שוב אינו יכול למחות. והגדיל היינו ר"ל בן עונשין כפי דינינו בן י"ג שנה ויום אחד. וא"כ עד עשרים שנה הוא מוכרח להיות בדת אבותיו כרצון אביו. וא"כ אם אח"ז ישוב לסורו הראשון הרי הוא כישראל שהמיר ופשוט

עוד כתב מעכ"ת שי' שלענין מילתו כתב הפרישה שאין מלין אותו בח' אפי' בחול דולדה כמוה ואינו נקרא יליד בית וכו' ובס' נחל כרית נתן טעם יכו' ונ"ל דאנן אתכה דמרן סמכינן שכתב שאין מלין אותו בשבת הא בחול מלין עכד"ק. ודב"ק נפלאו ממני. דכפי פירושו בדברי הפרישה ז"ל משוי ליה חולק על רבינו הטור. דהא לדעתו בחול מיהא מלין בח' והפרישה סובר להפך דאפי' בחול אין מלין אותו כלל. ולא חזינא כהאי סימנא בדברי הפרישה ז"ל ודבריו ז"ל הם דברי רבינו הטור ומר"ן. ומדברי רבינו הטור קא מקשי ליה. ופירוש דבריו. דהוא מקשה לרבינו הטור דפסק דבשבת אין מלין אותו בשמיני. הא בחול מלין אותו בח'. ולא כן קי"ל דבן כזה נימול ביום שנולד עצמו. ולא בח'. שכן פסק הוא בהלכות עבדים וכן פסקו מרן בשו"ע ס' רס"ז סק"א. דמי שלקח שפחה ע"מ שלא להטבילה לשם עבדות אע"פ שנולד בביתו ונתעברה ברשותו. ה"ז נימול ביום שנולד שאין זה יליד בית יעו"ש. וסובר הפרישה דבן הנולד לישראל מן הגוייה והיא גוייה עדין א"כ ולד שפחה כמוה. ואינו נקרא יליד בית וא"כ דעדיפה מינה הו"ל לרבה"ט לומר דאפי' בחול אינו נימול לשמונה. ופירושו אלא ביום ראשון שנולד. וע"ז מתרץ שפיר דכיון דמשתעי בדיני שבת כתב כן. אבל אה"נ לענין דינא נימול ליום ראשון ללידתו והיא פירוש פשוט בדברי הפרישה ז"ל. וס' נחל כרית לא ראיתיו ולא נמצא אתנו. ודב"ק תמוהים דמה צריך טעם לגזירת הכתוב ודין התורה. וס' אבק דרכים ג"כ אינינו אתנו

עכ"פ לדעתי הקטנה נראה שבנדון כזה שהאב מביאו לבנו הקטן למילה. יודיעוהו ב"ד שאח"כ צריך להטבילו ואם לאו לא עשה ולא כלום. וכאשר יאמר שיטבילו אח"כ יכול לברך במילתו ברכת הגרים בשופי בשו"מ. כנלע"ד. וברכת שהחינו יברך אחר הטבילה כדין הגר. כנלע"ד. ולצורי אוחילה יכונן כסא תורתו לעד. כנה"ר וכנא"ה: הצעיר רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט סימן י"ד. חזר וכתב שנית. וז"ל

ראיתי כל הכתוב בד"ק ואסו"ד זו הלכה העלה לברך על מילתו ככל הכתוב בדב"ק. ואנכי הרואה כי קיצורי גרמה לו לתמוה על הוראתי וחשב שהיסוד אשר בניתי הוא יסוד נופל. וטרח וכתב שראבי"ה לא אמרה למילתה אלא באין לו אב והאריך בזה כאלו חדשות הוא מגיד. ואתו הס"ר כי אין כל חדש אחרי שעינו רא"ה שהדבר מבואר בשו"ע בדוכתיה ובודאי לא נעלם ממני דבר זה ועליה אני דן כאשר אבאר

כי אעיקרא דדינא יש לדון אם בנדון כזה יכולים ב"ד למולו אפי' בחול כיון שאמו גוייה ולא נתגיירה. והבן כרוך אחר אמו יש לחוש וקרוב לודאי שהבן יצא לת"ר. והרי הטור שם בסי' רס"ו כתב במומר שנולד לו בן מישראלית מלין אותו בשבת ואין מחזיקין אותו שיצא לתר"ע כיון שאמו ישראלית. דון מינה שאם אמו מומרת שיש לחוש לתר"ע לא מהלינן ליה בשבת. ומרן ז"ל בבד"ה כתב דגם אם היא מומרת מלין אותו בשבת כיון שהם חייבים בכל המצות. ומה דנקט ישראלית הוא לאפוקי גוייה. ודברי מר"ן ז"ל קשים לשמוע שאם רבינו הטור ובעה"ט לא אתו אלא לאפוקי גוייה. והם כבר ביארו דבר זה בפירוש אח"כ שישראל הנולד לו בן מן הגוייה אין מלין אותו בשבת. וא"כ הו"ל לאשמועינן רבותא בתחי' שמומר הנולד לו בן ממומרת לא מחזיקינן ליה שיצא לתר"ע ומלין אותו בשבת. וממה שאמרו בפירוש לפי שאמו ישראלית משמע דאפי' בן מומרת אין מלין אותו בשבת. וכן העלה הש"ך סק"ט והצ"ע דברי מרן בבד"ה והגם הט"ז בסקיו"ד העלה דאין למולו בשבת. וכ"כ המש"ל בפ"א מה' מילה והגו"ר בא"ח כלל ב' ס' ל"א אך מרן פשיט"ל דגם אם אמו מומרת כיון דזרע ישראל נינהו וחייבים בכל המצות והורו שלבם לשמים שהרי הביאו את בנם להכניסו לבריתו של אברהם אבינו. תו לא חיישינן שיצא לתר"ע ועיין פר"ח בליקוטיו ליו"ד

מ"מ כשאמו גוייה אף אם האב ישראל גמור חיישינן שיצא לתר"ע כיון דולדה כמוה וכמ"ש הטור ובעה"ט שם. וכתב הפרישה דמ"ש שאין מלין אותו בשבת הו"ל למימר דגם בחול אין מלין אותו בח'. דהולד כמוה ואינו נקרא יליד בית אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כ"כ עכ"ד. ודבריו צ"ב שאם אינו נימול לשמונה מפי יהיה נימול. כי אין סברה לומר (כמ"ש מעכ"ת) שיהיה נימול ביומו. כיון שאינו עבד ואינו מקנת כספו. אלא הוא גוי גמור. והאיש הזה המחזיקו לבנו אינו רבו. וכשאנחנו מלין אותו מברכים ברכת הגרים ולא ברכת העבדים. ודבר זה פשוט מאד והאורך ללא צורך. ונראה פשוט שכוונתו של הפרישה