ומצור דבש קיט

שמי ישגיח על הבנים וכיוצא וכו' אין צריך לבאר סתירתה ואין קץ לדברי רוח. וגם על הטענה שרוצין להתחסד על דברי רבותינו הק' שהתירו טבילה בשבת וכו' אין צריך לדבר שעל זה פירשו מאמר רז"ל שוחט משום מאי מחייב משום צובע וכתיב מה לך לספר חקי [עיין בשמחת הרגל] וכמו שעושים רוב העולם תהיה גם העיר הזאת בכללם וא"כ אין אלו הטענות שום אונם כלל וכ"ש שבעיר הזאת עצמה יש מי שטובל בליל ח' כמה שבא מפור' בד"ק כי יש מקצת נשים מזלזלות וכו' והרי כתב הרב חמודי דניאל כ"י והביא ד"ק הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' קס"ז אההיא דפסק מר"ן בס"ד דהיכא דאיכא אונס וכו' דלא מהני אונס אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר יעו"ש וא"כ אין להתיר להן הטבילה אפי' ביום ח' כלל וכלל. ואין להביא ראיה להתיר להן ביום ח' מדברי הגאון ס"ט שם ס"ק י"ד שכתב וז"ל דמבואר בתשו' רמ"א סי' ר"א דאם אינה יכולה להצניע טבילתה ושיהיה אנושא מלתא מקרי ג"כ אונס ומותרת לטבול ביום ח' ותסתור טבילתה עד הלילה וא"כ לפי טענה ראשונה יכולות לטבול ביום ח' הא ליתא דהמעיין שם במקורו בתשו' הגאון רמ"א בעיניו יראה דלא דמי דז"ל שם איתא בפ' התינוקת אמ"ר חייא בר אשי אמר רב נדה בין בזמנה בין ש"ב אינה טובלת אלא בלילה משום סרך בתה אתקין רב אידי בנרש למטבל ביומא דתמינאה משום ארייותא וכו' עד רבא במחוזא משום אבולאי ופי' שם רש"י בנינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן והשתא יש לדקדק מה טעמא אתקין להתיר איסורא הי"ל להורות שתטבול בלילה כדינה ולהאיר אבוקות ונרות שג"כ תנצל מן הפחתים וכו' אלא ודאי צריכין לומר דאז הוה עבדי איסורא והוה אונשא מלתא ולא היה בזה תקנות צנועות המצנעות טבילתן יע"ש הנך רואה דדוקא בכה"ג דאיכא פרסום מלתא טובא בזה הוא דשרינן ביום ח' וזהו שדקדק בדבריו הרב ס"ט ושיהיה אונשא דמלתא וכו' וכן העתיק דבריו הרב חכמת אדם שם ס"ק ג' או שיש פרסום גדול והאשה מתביישת בכך יעו"ש גם מה שרצה ללמוד מני"ר מדברי החכמת אדם ס"ק ה' דאם הורה המורה שתטבול בז' סמוך לחשיכה וכו' אין מזחיחין אותו וכן הדין אם מתביישת שלא ירגישו בה ב"א וילפינן ח' מז' ושוב דחה זה דלא הקיל הר' ס"ט להורות כן הלכה למעשה דבר ה' בפיהו אמת שהדבר מפו' במקומו בס' ס"ט בשינוי ובהרחבה ומתחי' הביא להקת הפוסקי' תשו' חה"ש והרב באר שבע בתשו' שקראו תגר על מנהג שנהגו שבליל ש' טובלין מבע"י ומביא מצמח צדיק סי' ס"ו דאפי' יש עוד דיורים אחרים בביתה והיא מתביישת מהם לכך רוצה שתטבול מבע"י וכו' אפ"ה ראוי למחות ולגעור בהעושים כן ומסיים ויש ללמד זכות על אותן הטובלין בהש"מ ובאין לביתן משתחשך אם עושין כן כדי שלא ירגישו בהן שאר הדיורי' שבביתה דהא כ' הרמ"א בתשו' סי' כ"א דהא דהתירו חז"ל שתטבול ביום ח' משום אבולאי וכה"ג אע"ג שהיה אפשר לה שתטבול בלילה ותלך לאור האבוקה משום אנושא דמילתא ולא היה בזה תקנות צנו' עי"ש אלמא דלא חשה לסרך בתה משום תקנות צנו' הרוצין להסתיר טבילתן מב"א ולמה שכתבנו בשם עה"ג דלכ"ע ליכא איסור שתטבול בז' סמוך לחשיכה אלא משום סרך בתה וכיון דאיכא תקנות צנו' לא חיישינן לסרך בתה ובזה נתיישב המנהג יעו"ש הרי הדבר מפורש דלא בא הר' ס"ט כי אם ליישב המנהג וא"כ אי ילפינן ח' מז' וכבר נהגו לטבול בח' מפני הבושה אה"ן דיש ללמד עליהן זכות כדבר האמור. הן אמת דבעיקר סמוכות הגאון ס"ט לבי מהסס דעפ"י מה שנתבאר מדברי הגאון רמ"א ז"ל נר' דדוקא כאותו נדון הוא דלא חשו לסרך בתה משום תקנת צנועות דבההיא אנושא מלתא טובא משא"כ שלא ירגישו שאר הדיורים דיכולה להסתיר ובתחבולות תעשה לך מלחמה כתיב. ואיך שיהיה לקבוע המנהג מחדש לטבול ב"ח חס וחלילה. ומה שהעיר מני"ר על השואל בתשו' הגאון חינוך בית יהודה סי' פ"ב עפ"י מ"ש הרב ב"ח אי נמי משום פחד בנינים דחשב זה לאונס קצת ולזה מצא סמך למנהג לטבול בליל שבת בעוד היום וכו' דארי' נעשה שואל' דהא הרב"ח מיירי בפי' דברי הטור בטובלת משום אונס ביום ח' ולא ביום ז' ואלו בנדון שלו מסתמא טובלות בז' דאם ליל שבת הוא אחר יום ח' הי"ל לטבול בליל ח' דאטו בשופטני עסקינן וא"כ אין להתיר משום חשש בנינים אלא מה שהמציא הב"ח דהיינו אם א"א לטבול ביום ח' ע"כ ד"ק האמת כן הוא הנדון שלו ביום ז' וכאשר הדבר מפורש שם דגזירת חכמים היא שמא יבא עליה אחר טבילתה מיד יעו"ש אלא דנר' ברור דדעת הרב השואל הוא כדעת הר' עבודת הגרשוני דטעם שאין לטבול ב"ז אפי' סמוך לחשיכה ולא תבא לביתה עד שתחשך היינו טעמא משום ס"ב וא"כ במקום אונס אין לנו להחמיר כמו שמפו' בד"ק ולזה מייתי מדברי הב"ח לדוגמא בעלמא שנדון שלו יקרא אונס והא כדאיתיה והכ"ד ופשוט. סוף דבר לענ"ד אין שום צד ואופן להתיר להן לטבול ביום ח' כלל ובפרט אלו שכבר הורגלו ביום ז' על הרוב שיחזרו לסורם בקל וכמו שפסק מני"ר והיה רצוני להאריך ולהשתעשע בד"ק אלא שטרדין עלי אדמה הקיפוני עם קהלה שכולה רשים זה רודה וזה מרדה לא יתנוני השב רוחי דין גרמא וצי"מ ויראנו מתורתו נפלאות וחן חן על מתנתא דתורה ואענדנו עטרות לראשי יגדיל תורה ויאדר וכו' וכו': ביום עש"ק כ"ב לח' אלול תרל"א הצב"י מעט דב"ש הלכות מקואות סימן י"א. כ"ה אלול התר"ס שלום רב למע' הרב הכולל זר"ק כמוהר"ר דוד נחמייאש יצ"ו שו"ב בק"ק טאנטא יע"א

מכתבו הטהור קבלתי לנכון. אשר בו מבקש ממני להתיר לו את ספקותיו אשר נפלו בלשון מרן ז"ל ביו"ד סי' כ"א וז"ל ידידי. נסתפקתי במ"ש מרן ז"ל סעיף ל'. מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובים. נימוחו כשר להקוות. משמע מדבריו דוקא הגליד בידי שמים אבל אם הגליד בידי אדם כמו שעושים היום בשלג הפאפור שהוא ע"י אדם שמערבין בו דבר ידוע להם במים ונגלד המים. לא נטהר ממים שאובים וכמ"ש מרן הב"י בס' הנז'. מקוה ומעין. מה מעין בידי שמים. אף מקוה בידי שמים. או שנאמר אם לא היה האויר המגלידו אינו נגלד לבדו והו"ל זו"ז גורם

(ב) עוד שאל וז"ל. אם נאמר שאפי' בזה נטהר