ומצור דבש קיז

אלא ביום ח' סמוך לחשיכה וכו' שטעמו של ר"ת דמודה ביום ז' שאין לטבול סמוך לחשי' וכו' היינו משום סרך בתה וכו' ולכן דן את הדין אליבא דר"ת דהיכא דאיכא אונם יכולה לטבול ביום ז' סמוך לחשי' ולחזור בלילה דלא חיישינן בכה"ג לסרך בתה כי היכי דלא חיישי' בטובלת בח' משום אונם בעצם היום יעי"ש וכיון שכן אין לנו היתר אלא באופן שאם לא תטבול בלילה תוכל להיות נזהרת עכ"פ שלא לבא לביתה קודם הלילה ותנצל גם מבושתה מחשש דיורים זרים ושכנים. משא"כ בנדו"ד דאם באנו לחוש לבושתה צריכה לבא לביתה קודם הלילה כי בתחלת הלילה כבר נמצאים כל בני ביתה בבית ומה יועילו בתקנתן ולכן כיון דצריכות לטבול בעוד היום ולבא לבית קודם הלילה בכה"ג אין לי מי שיתירינו (ודרך אגב אודיע כי דברי רי"ו ומוהרש"ל ומוהר"א שטין שהובאו בתשו' עה"ג הנז"ל שכ' דר"ת מודה דביום ז' לא שרי סמוך לחשי' אלא בלילה ממש כי עי"ש נעלמו מהרב תפארת אדם בשו"ת יו"ד סי' נ"ב שכ' מדעתיה דנפשיה כן בדעת ר"ת ונסתייע מלשון הטור סי' קצ"ז יעי"ש ועמו הסלי"ר דמדברי הטור אין כ"כ הכרח דאפ' לדחות כמ"ש הגאון ח"ץ סי' י"א והיה לו להביא דברי ג' הרועים הנז"ל וק"ל) ובתשו' ח"ץ סי' י"א דאוסר לטבול בחמין ליל שבת. בדוחק התיר לטבול בע"ש בבה"ש משום דל"ג שבות בבה"ש וסמך על ס' ר"ת דמותר לטבול סמוך לחשי' והטיל תנאי שלא תבאנה לביתן עד הלילה יעי"ש. ובתשו' חינוך ב"י סי' פ"ב כ' לבטל המנהג לטבול בע"ש מבע"י אחר ברכו ושלא תטבולנה עד שתחשך (ומ"ש שם בשם השואל עפ"י מ"ש הרב"ח אי נמי משום פחד בניינים יעי"ש ל"ז להבין דהא הרב"ח מיירי בפי' דברי הטור בטובלת משום אונס ביום ח' ולא ביום ז' ואילו בנדון שלו מסתמא טובלות ב"ז דאם ליל שבת הוא אחר יום ח' היה להן לטבול בליל ח' דאינו בשופטני עסיקינן. וא"כ אין להתיר משום חשש בניינים אלא מה שהמציא הב"ח דהיינו אם א"א לטבול ביום ח' וכו') ובשו"ת חה"ש סי' פ"ב טרח למצוא סמך למנהג לטבול בע"ש בעוד היום וסיים דבמקום שאין מנהג הם כי לא להזכיר וכו' ואף במקום שנהגו לא נהגו כן אלא בע"ש ולא בחול דבבה"ג ליכא סרך הבת ביעי"ש אבל שיהיה כן בחול ובשבת אין שום מנהג ואף במקום שנהגו כן בע"ש היינו ע"י שמסתירות עצמן לבעליהן עד הלילה והוי דומיא דכלות הטובלות ביום משום דאין באות אצל החתן עד הלילה כיעי"ש משא"כ בנדו"ד

ומה שטוענים מפחד בלילות וכו' מלבד די"ל דאף אם נחשוב זה לאונס הרי באונס כבר אמור דאין שום צד להתיר ככל הכתוב למעלה. עוד י"ל דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכ"כ הגאון ח"ץ שם דאין לחוש מלטבול בליל שבת בצונן משום האסטניסיות דשומר מצוה לא יד"ר והתם הוא כמעט בריא הזיקא לפי האדם והמקום והזמן ואפי"ה אמר רב דסמכי' אשומר מצוה וכו' כ"ש בנדו"ד דאין כ"כ קרוב לודאי דשכיחי מזיקין ובפרט שהוא בתחלת הלילה ואיכא תרי או ג' נשי והאשה המטבלת לעולם עומדת ואין כאן אלא דמיון בעלמא אמרי' ליהו מבעי לנו לייתובי דעתייכו ולמיסמך אהא דשומר מצוה וכו'. והרי מור"ם ז"ל בא"ח סי' א' כ' מיד כשיעור משנתו יקום לעבודת בוראו וכ' הרמג"א למיד ל"ד כדאיתא בגטין ד' ע' ונחלק עליו הרב אדני פז ואמר מר דאע"ג דאמור רבנן דהעושה כן קרוב למיתה מן החיים ה"ד בעושה כן לדבר הרשות אבל שעושה כן לעבודת ה' שומר מצוה לא יד"ר. הרי דאפי' בדבר שכמעט סכנ"ה דומ"ה נפשו סמכי' אשומר מצוה וכו'. ואף לדעת הרמג"א ודעמיה י"ל דה"ד כגון ההיא דאמרו בש"ם דהוי קרוב למיתה מן החיים. משא"כ בנדו"ד נראה דלכ"ע סמכינן אשומר מצוה וכו' ויעויין להרב פה"ד נר"ו בסי' ץ' אות ד' עמד בפר"ש עלי בא"ר דוכתי טובא דאיכא בש"ס ופוס' דמיחזו סתרא"י נינהו בענין זה דזימנין דמשתכחת אמור רבנן למיסמך אהא דשומר מצוה ואיכא דוכתי דלא סמכי אהא ואמר רב הנח"ה סובר"ת אך חילק בין קרוב לסכנה להיכא דאינו אלא חשש בעלמא. ועוד אך בחלקות ישיב באנפי אחרני ולפיהן ישיב לנדון שלפניו והאדם יראה לעינים דאעפ"י י"ל בנדו"ד שומר מצוה לא יד"ר כיעי"ש

ומה שחוששים לחילול שבת בסחיטת שער ואלונטית הנה על סחיטת שער ידוע דיש מכונה במ"ש בש"ס שבת קכ"ח ע"ב אין סחיטה בשער אם ה"ד לענין חיוב הא איסורא מיהא איכא או שאין כאן אפי' איסור דרבנן כפשט דברי מ' הב"י יו"ד סי' קצ"ט ד"ה כ' הכל בו וכו'. ובא"ח סי' ש"ל כ' דאיכא איסורא דר' יעויין בשיורי ברכה ביו"ד ובשו"ת דברי יוסף סי' ס"ב ובקונטריס כללים מע' האלף כתבתי בזה. ושם כתוב אצלי דהרשב"א בח"י לשבת ס"ל דליכא אפי איסי' דר' וציינתי לעיין בגזע ישי אות כ"ו ועתה אין מצויים אצלי ולכל הדיברות הא ודאי אין לנו להתחכם על רבותינו הראשונים שהתירו טבילה בשבת בצונן לד"ה (חוץ מהכל בו) ולא נחלקו אלא לטבול בחמין ואין גם אחד העלה על דל שפתיו למנוע טבילת נשים בליל שבת משום חשש זה ש"מ סברו וקבילו כמו שהשיב מ' הב"י ע"ד הכל בו ואנן מה נענה אבתרייהו ויעויין במג"א שכ"ו סק"ח וברכ"י ומחכ"ב ובקו"א שם ושאר מפרשים החונים על הש"ע. וכן לענין סחיטת האלונטית לא חששו הפוס' כמבואר בטור סי' ש"א ובש"ע שם סמ"ח והדברים עתיקים

ועוד דאם באנו לחוש חששות הנז"ל אינו בדין לבטל תקנת חז"ל מפני זה ולהתיר לטבול ביום. אלא היינו צריכים לדחות את הטבילה עד אחר השבת וכמ"ש הכל בו הנז"ל, אבל קושטא קאי דלא חששין אנחנא לכל החששות הנז"ל אשר לא שיערום אבותינו הקדושים ז"ל ובתשו' צ"ץ הנז"ל מביא בשם הרב"ש בתשו' שנשאל ע"ז שנוהגות נשים לטבול בע"ש בעוד היום גדול משום שלא לחלל את השבת ושהשיב דעושות שלא כדין ואיסור גמור הוא וכו' עי"ש ויעויין בשיורי ברכה סי' קצ"ז בשם ה"ה מוהר"ש אבוהב ז"ל ובסי' קצ"ט. ומה שטוענים עבור הדלקת הנרות כבר באיר באר היטב א"ח סי' רס"ג ד"ג תקנות לזה והנכון שבכולן שהבעל ידליק הנר כמ"ש בכרם שלמה סי' קצ"ז. וגם הטמנת החמין יהיה ע"י הבעל ושלום ושלוה יהיה באהליהם וטוב לו להתפלל ביחיד בביתו משום שלום הבית מלילך לבהכ"ן ולהצמיח מזה קטטה המה מי מריבה ולכן נראה פשוט שאין להתיר ביום ז' לטבול מבע"י לא בחול ולא בשבת כלל כלל לא

פש גבן למען דעת האם יתכן לתקן להן לטבול ביום ח' או לא ולכאו' נר' דש"ד ודבר זה נלמוד מדברי החכמת אדם הנז"ל שכ' בשם ס"ט דאם מתביישת שלא ירגישו בה בני אדם והורה המורה שתטבול ביום ז' אין מזחיחין אותו. ואף דמ"ש דלא אמרה הרב ס"ט אלא לבא לביתה בלילה. מ"מ אפשר דה"ד לטובלת ביום ז' משא"כ בטובלת ביום ח' אפשר דיכולה לטבול בעוד היום גדול בשופי דהא מתשו' עה"ג הנז"ל למדנו דלטבול ביום ח' מבע"י. ולטבול ביום ז' ותחזור בלילה שניהם שוים באיסורא וטעמייהו משום סרך הבת וא"כ כי היכי דמשום שלא ירגישו בה בני אדם גם בני איש אנו