ומצור דבש קטז

כמתאוננים כי הוא דבר שאין הצבור יכולים לעמוד בו ויש להן אונס עפ"י הטענות שסידרו להן ואלו הן (א) כי בנות ישראל צנועות הן והני נשי דצניעי ומעלו נסתרה דרכן שלא לפרסם ליל טבילתן ואם תהיה חזרתן מבית המקוה בלילה לא יבצר שירגישו בה השכנים וגם כי בביתן ימצאו דיורים זרים חוץ מבני הבית או בנים גדולים וחתנים מן המנין וירגישו בדבר ומתביישות מזה לכן שאלה אשה לטבול בעוד היום גדול ולחזור מבע"י לביתה על מקומה תבא בשלום שלום מן השפיכה שלא יהיה לה שפיכות דמים ולא יתפרסם הדבר. (ב) כי להיות שלא הורגלו להיות בלילה באתרא דשכיחי מזיקין ובהמ"ר מעותד לכך ושמא מחמת ביעתותא שכיח הזיקא כי הדמיון פועל וס' נשים ס' נזיקין סמיכי ויש מהם אומרים אשר היה מעשה בהמשך הימים מן התקנה ואילך ב"ג נשים שבחזרתן מן המקוה בלילה נפלו על ערש דוי מחמת שנתבהלו בבהמ"ר כי נדמה להן שראו שדין ולילין (ג) כי רבות בנות אשר ביתן רחוק מבית המקוה ואם יצטרכו לחזור בלילה הן מתפחדות לחזור יחידות בימי חיסור הלבנה ולחשך קרא לילה ובזמן שהגשם על הארץ טיט ורפש איך תוכלנה למשש באפילה הרכה והענוגה אשר לא ניסתה כף רגלה לצאת ולבא אנה ואנה אפי' ביממא. (ד) כי הני נשי דידן רובן ככולן שכיחי גבייהו הילדים רבים בנים ובנות צריכי אל אמן ולא יוכלו לשבת בבית בלתי אם נועדו עם אמן והבנות קטנות יוצאות אחר אמותיהן והולכות עמהן לבהמ"ר וכן בחזרתן אך הבנים אשר כל היום בבית הספר וסמוך למנחה חוזרים לביתם אלה הצאן מה יעשו אם לא תהיא אמן בבית כי מי ישגיח עליהם עד בואן מבית המקוה ועל הרוב אין להן אפי' שכנות לצוות עליהם (ה) כי יבואו לידי חילול שבת ולידי קטטה ומריבה בביתם בהגיע תר וזמן טבילתן בליל שבת כי אין מי שידליק להן הנר ושיטמין מאכלי שבת ובבואו האיש לביתו ויהי חשך אפילה מרתח קא רתח וחמתו בערה בו מדוע איחרו פעמי מרגלותיה. ומקצתם יחללו שבת כאשר יצאו מבהכ"ן ולא יראו אור במושבותם ידליקו הם עצמם אחר שכבר התפללו ערבית כמעט בבה"ש כי אינם בני תורה והמחמירים ידליקו ע"י גוי וכשיסבו על שלחן אחד לקרא לשבת ענג וחיך יטעם לאכול פשט העני את ידו לתוך הקערה והנה ידו מצוננת כשלג מקרירות המאכל. איוכ השתא מצאה הקפידה מקום לנוח בשתים עלתה לו יצא הקצף מלפניו שפך חמתו באשתו אמרו. ועיקר הנר משום שלום הבית איש ואשה שזכו. ואיככה נוכל וראינו במקום גילה שם תהא רעדה ובמקום אשרי העם איכה יועם. לא זו א"ז כי בלי ספק תבאנה לידי חילול שבת ע"י סחיטת השער ואלונטית. וקצתן בטילטול והוצאה חוץ למקום המתוקן כי יש אשר ביתן רחוק מבהמ"ר ואי אפ' לתקנם ע"י עירוב ובע"כ יוליכו חליפות שמלותיהן בידן ולא יועיל בכל זה ציווי ואזהרה כי אזהרתן זוהי מדת'ן שלא לשמוע לקול מורים במה שבידן. וכבר מעידים שהיה מעשה מן התקנה ואילך שנכשלו קצתן בכל הנז"ל מחילול שבת וקטטה ומריבה אשר נתהווה בביתן. ויש אומרים על קצת נשים שאמרו בשלהן נבחר מות מלטבול בלילה כלל רק יטילו עליהן מים שאובים מי המרים וזה יהיה במקום טבילה במים חיים והקולר תלוי על צוארי ראשי ומנהיגי העיר (ויש לחוש פן יקרה בדורינו כאשר קרה בזמן גדול אדונינו הרמב"ם ז"ל ככתוב בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ב) ויש מהן אומנות שלעולם לא תטבולנה ואוגדות פתחיהן לבעליהן באמור להם אל תגשו אל אשה כי לא טהרה ממקור דמיה. ע"כ אילין דהוו מבקשים בני העיר למצוא להם היתר לטבול ביום ז' בעוד היום גדול בכדי של"ו תבאנה בנות ישראל לביתן מקודם הלילה. או לתקן להן שלא תטבול שום אשה ביום ז' רק ביום ח' הן עוד היום גדול כנז"ל ואני עני שמעתי את צעקת בנות ישראל ואמרתי אשימה עיני ולבי בדברי הפוס' אשר מימיהן אנו שותים אולי אוכל למצוא להן רפואה מן התורה וכחא דהיתרא עפ"י הטענות הנז"ל. ויגעתי ולא מצאתי שום צד היתר ליום הז' כלל ואף ליום ח' לבי נוקפי להתיר כמו שאבאר בס"ד

ואומר כי אף אם נחשוב כל הטענות הנז"ל לאונס הדבר פשוט שאין להתיר ביום ז' מבע"י והרי שלחן הלכה פסוקה על השה"ט בסו' סי' קצ"ז דאין להתיר ביום ז' מבע"י אפי' ע"י אונס והיינו אפי' אם לא תבא לביתה אלא שתשב בשכונה הקרובה אצלה עד הלילה כמ"ש בס' מלב"ט בבמ"ח אות י"ו. ובשו"ת צמח צדיק סי' ס"ו מתבאר יפה דאין טענת צנועות מועיל להתיר לטבול ביום ז' בעוד היום גדול. וכבר בתשו' חוט השני סי' נ"ו צווח כי כרוכיא לבטל מה שנהגו לטבול ביום ז' אפי' שהוא ע"י אונס דלכתחלה אין להתיר אפי' ע"י אונס כלל. והרב"ח שהמציא קולא לטבול ביום ז' ע"י אונס היינו באונס שהוא בלילה ויום ח' וליתיה לההוא אונס ביום ז'. וכבר כ' בשו"ת חה"ש הנז"ל שאי אפ' להיות תמיד במקרה כזה אשר בגללו יורה המורה להקל לכל נשים לטבול ביום ז' מכ"ש אם אין אונס מעכב ביום ח' דודאי דאין להקל להקדים ביום ז' והמורה להקל בזה טועה בדמ"ש הוא ולא משכחת להתיר רק ביום ח' מחמת אונס וגם יסתירו טבילתן עד הלילה ובמקום שנהגו לטבול ביום ז' משום אונס ראוי לבטל המנהג וכו' ובנדו"ד הרי אין שום אונס ביום ח' וא"כ א"א להתיר ביום ז' כלל

ואף היכא דאיכא אונס בלילה ויום ח' שהמציא הרב"ח לטבול ביום ז' הרי כ' בשו"ת חתם סופר סי' ר"ב דנראה שלא אמרה אלא במקרה להתיר פעם אחת כן אבל להתיר תמיד לטבול לכתחלה ביום ז' תשתכח תורת טבילה בלילה ואין לך סרך בתה גדול מזה יעי"ש ומה גם דבנדו"ד לא תוכלו להמתין מלבא לביתן עד שחשיכה וגם שודאי הגמור לא יסתירו טבילתן מבעליהן עד הלילה כי הן מוכרחות להודיע לבעליהן מפני חיסור הלבנ'ה שבהן והדמים מודיעים. ואעיקרא ע"ד הרב"ח הנז"ל כ' בס' כרם שלמה סי' קצ"ז בשם ס' ת"מ שדין זה צ"ע מאחר שהשמיטוהו האחרונים

הן אמת דבחכמת אדם כלל קי"ח אות ה' מביא בשם ס"ט שכ' בשם תשו' עה"ג דאם איכא אונס בלילה אע"ג דיכולה לטבול ביום ח' מ"מ הרי מבטל עונה אחת ולכן אם הורה המורה שתטבול ביום ז' סמוך לחשיכה אין מזחיחין אותו וכ' דכן הדין באם מתביישת שלא ירגישו בני אדם יעי"ש ומזה נראה לכאו' להקל בנדו"ד עפ"י הטענה ראשונה שהן צנועות וכו'. מ"מ מלבד דנר' מדבריו דאין ראוי להורות כן אלא דאם הורה המורה קאמר דאין מזחיחין אותו ואה"ן דהבא לימלך אומרים לו שלא להורות להקל לטבול ביום ז' כלל. זאת ועוד דלא נאמרו דברים הללו אלא לטבול סמוך לחשיכה ותבא בלילה לביתה שהרי כל דברי הרב עה"ג בזה הם על סמך סברת ר"ת שבתוס' נדה ס"ז ע"ב והרא"ש סוף נדה וטוי"ד קצ"ז וש"פ דא"צ להחמיר לטבול בלילה רק שתטבול סמוך לחשיכה ולא תבא לביתה עד הלילה וכ' דר"ת מודה דביום ז' אין להתיר לטבול סמוך לחשיכה ולחזור בלילה אלא צריך שתטבול בליל ח' ממש ולא נחלקו רשב"ם ור"ת