ומצור דבש קיב

דמשום גזירת לטבול בכלים אסרינן לה ואפי' שיש בכלי יותר ממ' סאה

וכ"ש לסברת הב"ח דל"ש כשהכלי שלם ול"ש שיש נקב בצדו ועפ"י כללים אלו יבין המעין כי כל הראיות שהביא להתיר מע' הרב הפוסק בהתרת הספק הא' בסעיף ב' מטעם שראשי הצנורות הם מכוסים בתוך המים והמים צפים עליהם ובסעיף ג' שבצנורות יש ארבעים סאה ובסעיף ד' שמי המכונה מעורבים עם מי הצנורות ובסעיף ה' משום גל שנתלש ובו מ' סאה ופה בכל דפיקה יש מ' סאה כל צדי התרות אלו לא זכיתי להבין כי מש"כ מר"ן ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו וכו' חוצה לו מותר היינו דוקא אם מי המעין אלה לא נכנסו כלל בכלי רק נתערבו אח"כ עם המים שיצאו מן הכלי לא כן פה שכל המים נכנסים בתוך הכלי ולא יש מים אחרים שיתערבו עמהם. ואפי' אם יש בכל דפיקה מהדפיקות מ' סאה לא דמו לגל שנתלש דאף הוא אם נכנס בכלי נפסלו מימיו ע"ז בטור ובש"ך ס"ק ו' ובק"ט ס"ק י"א ודברינו אלה ברורים למעין בשורש הדברים בהב"י והטור וא"כ איך נהין לפסוק נגד מר"ן מלכא ז"ל

והן אמת שהרב"י הביא לנו בדין נהר שרבו מימיו שהרשב"א בת"ה כתב שלא מיחו חכמים בדבר משום דחשו לכמה עיירות שנתפזרו שם היהודים וכו' ואם הוו אסרי לנו לטבול בנהר אתו לזלזולי בטבילה לגמרי. והרב ד"מ כתב עליו וכך כתב מהר"ו ובדין הרוצה לנקות הטבילה הרב"י בד"ה ומש"כ הלכך הביא משם מוהרי"ק בש"ו כ"ו אינו ראוי כלל שתתעב מלטבול ולבטל בנות ישראל מפו"ר וכל המרבה חומרות באיסור דרבנן שהקלו בו חכמים וכו' אומר אני דאינו אלא מן המתמיהין ולא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש וכן כתב מוהר"ש הקאן הלוי שבמקום שנהגו וכו' וידעינן דלא מקבלי מינן וכו' לא אמ"ל ולא מידי וכן כתב הרב זכרון יוסף שם דבשעת הדחק שאני יצא לנו מכל הרבנים האלה דבשעת הדחק יש לנו להקל ולסמוך על המקילים ובפרט בנ"ד שאם לא נתיר המקוה הזה יש רבים שנכשלים בעון נדה מרוב הצער שיגיע להם מהטבילה שבתוך העיר וכנז' מע' הרב הפוסק נר"ו והא ודאי חובה עלינו למצא להם סמך ולהתיר להם במקוה כזאת כיון שגוף גזירת מים שאובים אליביה דמרן מלכא ז"ל היא דרבנן וכנראה מפסקו ס"ק נ"ג וכנז' בש"ך ס"ק י"ז וס"ק קי"ד והא ודאי בחשש קרוב לודאי שיעברו עליו לאו כרת דאורייתא ודאי שגם מרן יסבור דיש להקל להם ולסמוך על המקילין

והנה לסברת הרב פנים מאירות שם שכתב בדברים הנ"ז דס"ל אף המים שיצאו מן הכלי מותר לטבול בהם באשבורן והרב זכרון יוסף כתב עליו שיש לסמוך על הרשב"א והט"ז ופ"מ הנז' אף שסתר דברי הפ"מ הא ודאי דבנ"ד כשר וכן אליבא דהרשב"א ומהריט"ס שהביא הרב הב"י ובפה עדות הרב מוהריט"ס שכן היו מקואותיהם שנטהרו בערוב מקואות כש"ה אף בהיותם בכלי וכן ס"ל הרב רבינו חיים שהוביאו המרדכי שם גם לסברת הרב אלחנן וסמ"ק הביאם הרב ידיו של משה סי' י"א דס"ל כל שיש מ' סאה מהמעין לכלי ואין שפע המעין כולו נכנס תוך הכלי טובלין בו ואפי' תוך הכלי. בנ"ד אליבא דכל להקת הנביאים הנז' המקוה כשר יען שברגע שיתחיל להסגר נקב המעין כבר נפתח נקב המוציא כנגדו והרי נתחברו המים כולם למעין ונטהרו המים שנכנסו בכלי ושבצנור הגדול באותו רגע שהיו פתוחים שניהם זה כנגד זה. וא"ת שלא די לנו זה הנני מסביר לך קורא נעים כי המכונה הזאת היא תמיד מחוברת אל המעין ביותר משפופרת הנאד. שהלא החבית הזאת לה שני נקבים גדולים המחוברים אל צנורות הנילוס וחיש ברגע שירד כלי הדוחה לפנים מן החבית יפתח צנור הנז' להביא מים אל החבית ואז יתחיל להסגר הצנור הפנימי שבחבית וברגע שיעלה הכלי הנז' לראש החבית יפתח הצנור הפנימי ויתחיל להסגר החצון הרי שאי אפשר לנו לצייר בדעתינו אף רגע כמימרי שתהיה החבית הזאת בלתי מחוברת אל הנילוס אם הנקב שלפנים מכלי הדוחה או הנקב שחוץ לדוחה. וא"ת שכלי הדוחה מפריד בין מים העליונים לתחתונים והרי בהסגר אחד מהנקבים המים שלפניו הם פסוקים מן המעין בהפסק הכלי הנז' ומה יושיענו אם הנקב השני שאחר הכלי פתוח. זה אינו כי הא ודאי כי כלי עיגול גדול כזה אשר ירד ויעלה בחבית י"ג פעמים במינוט אחד אי אפשר שלא יהיה בינו ובין החבית שיעור כונס משקה וליותר יפו"ך אוכל לאמר שאולי בצירוף כל העיגול יש הפרש כשה"ן ובזה גם מרן ז"ל מודה שלא נקרא כלי זה מפסיק כנז' בס"ק נ"ד כותל שבין שני מקואות אפי' יש בניהם כל שהוא לשתי מצטרף וזה יש בו בכל סביבות המקוה היינו החבית וכ"ש שהאמת החבית הזאת תחשב כחורי מערה וסדקיה שאעפ"י שאין המים מעורבים אלא כל שהוא לא נקרא הפסק שם ס"ק נ"ח כי מהיכא תיתי שכלי דוחה הזה היורד ועולה י"ג פעמים למינוט והסדקים שלו לא יחשבו כסדקי מערה למדנו מזה שכל החבית יש לה דין מקוה אחת והרי החבית הזאת יש לה חבור תמיד עם המעין יותר משה"ן וכמו שביארנו. א"כ הרי לדעת הרשב"א ודעימיה המים שבכלי זה ר"ל אף אם נחשוב אותו לכלי כשרים הם לטבול בחבית עצמה יען יש בצנורות יותר ממ' סאה ומחוברים אל ים הגבול נילוס

אכן אנן דאתבא דמרן הקדוש סמכינן והוא אינו סובר כהרשב"א קשה להתיר הפך סברת מרן ז"ל אכן בא עימי אראה לך ממקום אחר כי אולי נ"ד מתיר אותו אף מרן וכ"ש שאר הפוסקים

והנה הר' המבי"ט ז"ל בח"ג סי' ע"א כתב בקצרה שאלה טבילה שמימיה באים מן ההר ובדרכם כמה חביות טמונות בארץ וסמוך לפיהם יש נקב שבו נכנסים המים לחבית וכנגד נקב זה יש נקב אחר בחבית עצמה שמשם יוצאים המים ההולכים לחבית אחרת וכו' עד בית הטבילה

תשובה הנקב שבכל חבית אעפ"י שתהיה כשה"ן אינו מבטל החבית מלהיות כלי אלא כשהוא מן הצד למטה וכו' בנ"ד שהנקבים של החבית אשר הם ב' נקבים לכל חבית זה כנגד זה וכו' אבל המים שבאים אח"כ דרך הנקבים אינם תוך חלל הכלי אלא צפים על המים שבחבית שאצל הנקבים אינם שאובים וכו' שהם עצמם אינם שאובים מעולם שהרי יורדים ממעין שבהר עכ"ל

כל אשר לו עינים לראות בדברי הרב יראה שהרב הנז' נטה מדברי הרשב"א ולא ס"ל כוותיה כי אם ס"ל כהרשב"א מה לו לבאר כל הדברים אלה שהמים צפים הלא לסברת הרשב"א אם לפי' הרב"י בצאתם מהכלי הרי הם טהורים אף מה שבכלי. ואם לפי' כמוהריט"ס הרי המעין מטהר גם מה שבתוך הכלי. ואם אופן דאיהו ביה אין במעין מ"א סאה ולא נקב כשה"ן אם הוה ס"ל כהרשב"א לא היה כותב אעפ"י שתהיה כשה"ן אינו מבטל את החבית שמה איכפת לן בזה כי אין אנחנו ברצונינו לטבול בחבית רק בהמים היוצאים וא"כ לכל שני הפירושים בהרשב"א המים