ומצור דבש קי

לומר דאפי' אם נניח דהמכונה דין כלי יש לה והמים שאובין עכ"ז המים שבצנורות הבאים מגוף הנהר ודאי יש בהם כ"א סאין ויצטרפו עם המים שבמכונה ויומשכו למקוה ויהיה המקוה כשר אף שהמים כשרים באים אל תוך המים שאובים והכריח כמה הכרחיות להעמיד דברים הללו. לזה אומר עמו הסליחה דאם באמת היו נמשכים המים מן המכונה להמקוה דרך ישר היינו מעמיסים להעמיד דב"ק כל מה שכתב. אבל אין כן האמת דהמים שבמכונה עם מי הנהר שבאו דרך הצנורות שנתמלאו מן הנהר כולם הולכים דרך צנורות גדולות אל תוך הבריכות המלאות מזה זמן לעולם ועד. ומהבריכות הולכות אל תוך הבור הגדול ועצום ומשם הולכים לבתי החצרות ומכללם יבואו אל המקוה. אחר שנתערבו הכ"א סאין שבאו מהצנורות של הנהר עם אלפי אלפים סאין ויותר והלואי שיבא להמקוה רביע סאה מן המים הכשרים או פחות ולמה הטריח את עצמו להעמיד המכונה שיש לה דין כלי והמים הוו שאובין יכול על מגן

ועוד יש כמה וכמה הכרחיות שאם באנו להכשיר המקוה הזה דנ"ד אפי' לדעת האוסרים ילאה ע"ט סופר ולא נצא ידי חובתינו להכשירה כי כמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסים נשתברו וכמה ניירות הושחרו בדיני מקואות ורו"מ לא בקש לראית ספרי האחרונים ז"ל כמה סברות וכמה פירושים נאמרו בדברי הראשונים אשר נכספה נפשי להציע לפניו איזה חומרות מהם אך מה אעשה כי אין הפנאי מסכים ואור עיני. גם הם אין אתי

אלא מחוורתא כדאמרינן מעיקרא במקום דלא אפשר סמכינן על המקילין וכמ"ש הרדב"ז ז"ל די לנו שהרי הרב גו"ר ז"ל אסברא לן המקואות שהיו עושים במצרים. היו חופרין חפירה ומבצבצין המים ומתגברים מחודש תמוז עד חדש חשון ומאז והלאה היו הולך וחסור עד כי אירע שבשנת חורב חסרו פחות מכ"א סאין וע"ז נשאל כדת מה לעשות יע"ש בחיו"ר כלל ד' סי' ג' ד' ה' יע"ש. נמצא דלא מצאו ראשונים כמלאכים לעשות מקוה באופן יותר טוב מזה

ועוד תדע שהרי עוד יש להסתפק במקוה הזה דנ"ד והוא דכל הצנורות והמכונה הגדול הונחו לקבל מים מן הנהר ונמצא שהונחו לדעת לקבל המים מן הנהר שאין דינו כמעין אלא כמי גשמים דמטהר באשבורן. וכבר ידוע מתני' דפ"ב דמקואות המניח קנקנים בראש הגג לנגבם אם עונת גשמים היא אם יש כמעט מים בבור ישבר ואם לאו לא ישבר ר' יאושע אומר בין כך ובין כך ישבר או יכפה אבל לא יערה. ופי' ר"ע ז"ל לנגבן דוקא שלא נתכוון לקבל המים לכן לא נעשו שאובין. וכתב ה' ש"ך ז"ל בסי' הנ"ז ס"ק צ"ד וז"ל כתב העט"ז כיון שהעלם לנגבן חשיבי שלא לדעת שהרי לא הניחם כדי שירדו גשמים אלא לנגבן דוקא יע"ש. הרי להדיא שאם הניחום לקבל מים הוו שאובין ובנ"ד לא נוכל להכחיש שהניחו המכונה מעיקרא ובראשונה אלא כדי לקבל המים והוו לדעת והנהר הזה כבר מילתנו אמורה דהוי כמי גשמים שמטהרין באשבורן דוקא וזהו ההפרש בין המניח כלים תחת הצנור למניח קנקנים בראש הגג לנגבן דבקנקנים אפי' היו עונת גשמים כיון שהניחן לנגבן לא הוו לדעת אבל בכלים שהניחם לקבל מים מן הצנור הוו לדעת אם הוא עונת גשמים והוו שאובין. ואכ' מה נענה אנחנו בנ"ד שלא הונחה המכונה כי אם דוקא לקבל המים מן הנהר דרך הצנורות באין תפונה

אלא ודאי מוכרחים אנו לומר דהמכונה בטלה מתורת כלי כיון שהיא גדולה. מחזקת יותר ממ' סאה. וגם היא נקובה נקב גדול ובזה אנו מכשירים את המקוה הזה

ואם יתאמץ רו"מ בהתלהבותו וחשקו הנמרץ אם יוכל לעשות צנורות ארוכים שיבואו מן הנהר דרך ישר להמקואות שלא יעברו דרך המכונה והבריכות והבור הגדול. אלא יבואו הצנורות בדרך ישרה מן הנהר למקוה בנויים בקרקע לכל בתי השרים הישרים בלבותם ולא נכנס עצמינו בכמה ספיקי ובוקי סריקי ושנויי דחיקי אם אפשר לעשות כן אשריו ואשרי חלקו שמזכה את הרבים בדרך ישר כדת וכהלכה רק סמוך למקוה יעשה סילון קטן של עץ או המשכה ע"ג קרקע שיעור ג' טפחים וכמדומה לי שבנקל יוכל לעשות כן כיון שיש צנורות קבועים בארץ בלא"ה יכול להוסיף עוד צנורות שיביאו המים למקואות ולזכר עולם יהיה צדיק באמת

וטעם כעיקר הן כל יקר אני מעמיס על כת"ר עמס'א ן' ית'ר שישתדל לעשות הצנורות מן הנהר להמקואות דרך ישרה יען מה! יען כי חוששים מחטאת כי בהמשך הזמן יתקלקל איזה כלי או איזה צנור ויוכרחו לתקנו ולמאי דביני ביני מוכרחים לנוח הגלגל ולסתום הצנורות שישקטו המים ממרוצתם ויסתמו פי הצנורות והכלים ויהיו כלי בית קבול והיו המים שאובים כי כל הצנורות והכלים אין להם נקב כשפופרת הנאד ובזה איכא למיחש טובא. כי בדידי הוה עובדא בבואי מיפו ת"ו דרך מסילת הברזל נתקלקלה המכונה והגלגל ונתעכבתי ששה שעות עד שהביאו קיטור של אש אחר להגיענו לעה"ק ואתר איזה ימים תקנו המקולקל ולסיבה זאת בקשתי את שאהבה נפשי לעשות הצנורות כנז"ל אם אפשר ע"י השתדלות נמרץ

ואם באמת אי אפשר בשום אופן מפני איזה סיבה המונעת אשר לא אדענה הנני מסכים ומעריב לעשות המקוה הנז' כאשר העלה רו"מ וגם אני מסכים דהרדב"ז ז"ל ודעימיה לא אסרו אלא לטבול בנהר נילוס בכאלי"ג אבל לטבול במימיו באשבורן חלילה חלילה לא יכחיש שום רב ושום פוסק כלל דאלת"ה מה יעשו כל אנשי מצרים ונשותיהם להטהר מטומאתם ונמצאו ח"ו כולם בועלים נדות הס כי לא להזכיר. וכאשר צדד רו"מ ברוב יגיעתו שהלכה כמותו כיון דלא אפשר ואשרי יולדתו שזכה על ידו לטהר את בנות ישראל מטומאתן. ולא יסתכנו בעת לידתן ולאפס פנאי כי הימים האלה נשכרים ונעשים להתבודד האדם בינו לבין קונו לא באתי בארוכה ולסיבת חלישות מאור עיני האל ברחמיו ישלח לי מרפא וארוכה. ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה. והנני חותם בברכה: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט. בא סי' יש"א ברכה הי"ו (מקום החותם) סי' ו'

תשובה. ידענא בנפשאי ערכי עלי שאיני כדאי להתטפל בדין זה ולחוות דעתי הקלושה במקום אשר אלפי רבנים דשו בדין זה ובפרט מע' רב אחאי גאון הרב המופלא וכבוד ה' מלא ר"מ ור"מ זר"ק כמוהר"ר אהרן ן' שמעון נר"ו אשר זרוע קדשו וביאר על כל פרטיה ומה אני אבא אחריהם. אכן יען שעט"ר הרב מ"א נר"ו